היסוד כבר לא מוחלט
הברית כרותה .ולא רק לשפתיים
המפתות אותי לעצום עיניים
ולהפסיק
פעם נוספת הגיע הסוף
וכעת אין לי מה לומר
הדאגה לערגה המשספת
הכתה שורשים במזיגה כוספת
של יאוש מתלקח בתשוקה מלובה
תמיד הייתי טוב בלתרץ
לרדת בדרכי מהעץ
לשקם את הרגשות
ולנטוע מחשבה נכונה
אולם הקווים שנתחברו
הכאבים שנתחוורו
הדקירות שבאמירות
העיבו עלי ללא כל מגננה
חשבתי שאם נתחבק
המגע יחמם את הלב
ופתאום לא יהיה לי כואב
פתאום תתעורר התחושה
את מהסה אותי בעדינות
מנסה להסביר בכנות
את המרחק
מזכירה לי שאנחנו מצויים במדבר
וכשהדמעות שלך שטפו גם אותי
כשהאילמות דיברה מגרוני
החלטתי לנסות להמציא עצמי מחדש
בקור
חשבתי שאם נדבר
הגוש החונק בגרון יתפורר
ונוכל להדחיק את החשדות
ונוכל להפיג את עצמנו בנחת
בכל אות
בכל מילה
שלי נעלייך מעל רגלייך ,צאי מן המערבולת
ושבי עימי על שפת הים
כי מאותם המים משיתני ,כי מאותם המים שליתני
והים סוער וגואש,מלא מבטים נוקבים
ולא נודע,כי התקרבנו מידי איוושה
באמת.
מבעד לגשר מידי פעם עולה זריחה
עכשיו אנחנו
מרגישים.


