לשאלות באמונה אין תשובות. זה או שמאמינים על כל הראש, בלי להבין, או שלא מאמינים בכלל.

היא מחפשת תשובות שיכנעו אותה להאמין. ואת כל דבר משכנע משהו אחר. 

אבל יותר מזה שאסור לך לרצות להאמין - את לא יכולה לרצות להאמין, את לא יכולה כי "אמונה" היא הסקת מסקנה שכלית על העולם. אם אני רואה שחפצים נופלים - אני יכול עד מחר לרצות לכפור בכוח הגרביטציה, או לרצות להאמין שחפצים עפים - זה לא ישנה כלום.

רצון הוא פונקציה פסיכולוגית - שברגע שהוא נכנס למגרש האניליטי- מחשבתי - עיוני הוא מתורגם להטיית האישור כמעט תמיד.

את מחפשת וודאות בעולם ללא ודאות. הדבר היחיד שוודאי בעולם שלנו זה ששום דבר לא וודאי. 

ברגע שדתיים מתחנכים ובעיקר מחנכים, על כך שהאמת היחידה והוודאית - אצלם, הם בעצם גורמים לעוול הכי גדול שיש. מעבר לזה שהם גורמים עוול בכך שהם מסמלים דוגמא אישית לבערות, הם גורמים לעוול אמוני לאנשים שינסו לעמוד על טיבה של אמת. אותם אנשים יגלו שאין וודאות בעולם הזה, ואם עד עכשיו היתה להם אמת דתית וודאית, כתתנפץ להם הבועה הוודאית, ובצדק,  תתפוצץ גם הבועה הדתית, ובצדק.

נקודת הכשל שלך, ושל הרבה מאוד אנשים שהתנפצה להם בועת הוודאות, בין אם הם דתיים או חילוניים, זה שאת מחפשת וודאות - לא מצאתי וודאות אז אין כלום. נקודת הכשל היא מה שהפסיכותרפיסטים מכנים עיוות חשיבה של "או הכל או כלום" (אפשר לקרוא על זה לדוגמא כאן ו כאן) או במונח מוכר - "פרפקציוניזם". אם אין וודאות אין אמת. יש או וודאות או אפתיות מחשבתית.

וכאן אני בא וטוען, יש אמת, היא לא וודאית. 
יש לוגיקה - היא לא אנליטית דדוקטיבית. 

נקודת הכשל היא חיפוש אחר וודאות. הבעיה היא שאין דבר כזה. אם אדם מחפש אחרי משהו שלא קיים מלכתחילה - הוא נידון לחיי יסורים וצער שיסודם בתודעת הריק הקיומי מחשבתי.

האדם מנסה ומכריח את המחשבה האנושית לנהוג על פי כללי הלוגיקה הקשוחים שלו, במקום שהוא ילמד את המחשבה האנושית ויתנהג על פיה. האדם ניסה לכפוף את החשיבה האנושית ליעדים שאין לה יכולת לעמוד בהם, יעדים מושלמים, במקום שינהג בענווה ויהיה מוכן לכפוף את עצמו וללמוד את דרכיה וצורתה של חשיבתו. בהעולם הפרפקציוניסטי הזה - עולם שכל כולו ריק קיומי טהור ומדכא - נמצאת גם השאלה שלך.

החשיבה האנושית בנויה מאינדוקציה ואנלוגיה (ורק מכוחה שייך לומר שיש לאינדוקציה ולאנלוגיה תוקף - זה בדיוק כמו שמכח הראיה שייך לומר שאני רואה ושמה שראיתי קיים, למרות שלא ניתן להוכיח לאף אדם שאני רואה ושמה שראיתי קיים - זו תחושה פנימית שלכולם יש ולא ניתן להוכיח), יש אפשרות להוכיח ולהסביר בצורה לוגית צורנית את התוקף הלוגי של האנלוגיה והאינדוקציה, אבל בשביל זה צריך להיות ראלים, להנמיך צפיות (דמיוניות) מהמושג אמת, לנסות להקשיב, אולי ללמוד משהו, אולי לחשוב אחרת, אבל מה שבטוח זה לא יזיק.

אלוהים קיים זה משפט לא וודאי. כי שום דבר לא וודאי. אבל סביר להניח שזה כך, במקום וודאות ישנה סבירות.

סביר להניח.

מה קובע את מידת הסבירות? כמה סביר?
סבירות היא החשיבה האינטואיטיבית. (האנושית\יום יומית)
ברגע שאני אומר על משהו מסויים - סביר להניח שזה כך, מונחת מאחורי המילה סביר את כמות הסבירות שזה סביר. החשיבה האינטואיטיבית גם קובעת כמה סביר.

( החשיבה האינטואיטיבית - או לחילופין החשיבה האנושית - היא שילוב אנדוקטיבי (שמכיל אינדוקציה) של תצפית הכרתית מחשבתית על העולם - שילוב צרוף של תצפית וחשיבה -שיוצרת "תצפית הכרתית מחשבתית".  תצפית שמובנת בה הסיבתיות האינדוקציה-אנלוגיה. כל מידע על העולם מכיל אינדוקציה אנלוגיה וסיבתיות.)

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה