לדעתי אם ההורה באמת עלול להתאבד, אם ההורה יהיה תלוי מידי ריגשית בילדים שלו וכו וכו אז כן, יש מקום להחזיק בדעה שמעליבה אנשים

יש הרבה אנשים שהולכים לפסיכולוגים והם נראים לנו בריאים דווקא אלה שמטפלים בעצמם הם מודעים לעצמם ורוצים לקיים אורך חיים שיאפשר להם גם להקים משפחה 

השאלה האחרונה מעליבה קצת מי אנחנו שנחליט מי מגיע לו להביא ילדים

בס"ד

זה נקרא הכללה.

אנשים שנמצאים במצב קיצוני שלא מאפשר להם להיות אחראיים על ילדים גם בד"כ לא יגיעו למצב שיש להם בן זוג להביא איתו ילדים ככה שזה לא משנה. זה לא משהו שמישהו מאיתנו צריך להתערב בו, הטבע עושה את זה נפלא. 

הדוגמה של המנהל הייתה כי הוא מתמודד, לא סתם כי הוא ניהל מקום כזה. זה יפה מאד שעבדת איתם אבל זאת לא הייתה הפואנטה.

אני חושבת שעוד יש ספיחי סטיגמה כזאת, לצערי בעיקר בציבור הדתי. בעיניי זאת טעות וזה עוול להמוני אנשים טובים שכל חטאם היה בכך שההתמודדויות שלהם הן בנפש. אמרתי שבשנים האחרונות המודעות מתחילה לעלות, לא אמרתי שאנחנו בסוף התהליך. בכל מקרה, ב"ה יש מספיק אנשים טובים שמתחתנים עם מתמודדים ושזה בכלל לא כזה אישיו מבחינתם. אני זכיתי באחד כזה ואני בטוחה שיש פה עוד כמה שיכולים לספר שזכו באחד כזה. מי שעדיין חי בסטיגמה, שיערב לו, ההפסד כולו שלו. למתמודדים יש איכויות רבות שלפעמים נובעות דווקא מההתמודדות. 

הבהרה: איני חושבת שזה לא לגיטימי לפסול על זה. זה לגיטימי בהנחה שאדם מכיר את עצמו ומחליט שהוא לא יכול להתמודד עם זה. זה לא לגיטימי בעיניי לפסול ישר רק כי מישהו לוקח כדורים כאלה או אחרים מבלי לבדוק בכלל מה זה הכדורים האלה ומה ההשלכות שלהם על האדם ועל מערכת יחסים איתו. 

אישית רציתי לספר למי שמוצע לי כבר בשלב הבירורים. ב"ה ההצעה היחידה שהייתה לי לפני בעלי נפלה בגלל דברים אחרים אז לא הייתה לי ההזדמנות. אצל בעלי שכחתי מזה אבל שעתיים אחרי שהתחלנו את הדייט פשוט אמרתי לו שאני צריכה לקחת כדור וסיפרתי לו על זה. זה לא הרשים אותו במיוחד יש לציין.

בס"ד

אבל לא כאקסיומה שמתמודדים צריכים להתרועע רק עם אנשים כמוהם כאילו אנחנו איזה זן אחר שבכלל לא קשור לבני האדם.

א. זה מאד תלוי מתי המחלה התפרצה. אתה שוכח אוכלוסייה ענקית שהמחלה מתפרצת אצלה אחרי הולדת ילדים.

ב. נכון, יש מקרים שבאמת המצב יותר מדי קשה והילדים מסכנים אבל זה ממש לא מתפקידי להחליט מראש למי מותר או אסור ללדת. זה כן מתפקידי לתת את המענה הנכון ואת הטיפול הנכון כדי שהמשפחה תהיה משפחה אחת טובה. גם כשמוציאים ילדים מהבית [זה אגב לא קורה כזה הרבה ורק במקרי קיצון] זה מתוך ראייה של איך גורמים להורים לחזור לתפקוד כדי שיוכלו לחזור לגדל את הילדים. זה לא המחלה שגורמת להוצאת הילדים, זה ההתמודדות עם המחלה והטיפול. 

בקיצור, בטח לא צריך מראש להחליט שלאדם מסוים לא מגיע להתחתן ולהביא ילדים, זה לא דברים שניתן לצפות. אני דיברתי על אנשים שבאמת במצב תפקודי מאד גרוע עוד לפני שהם מולידים ילדים או מתחתנים והאנשים האלה בד"כ לא יצליחו למצוא פרטנר\ית להביא איתו\ה ילדים גם אם הם מאד ירצו. אני עובדת עם כאלה ותאמין לי שאין מצב שזה יקרה. כשאדם בן חמישים הוא במנטליות של ילד בן 15 וגם זה בקושי, אין מצב שהוא ימצא מישהי להתחתן איתה ולהוליד איתה ילדים. אלו המקרים שדיברתי עליהם כשאמרתי שהטבע יעזור לזה בכל מקרה. על שאר המקרים הגבתי לעיל.

בכל מקרה אני רוצה להבהיר שהמחשבה שאנחנו כחברה צריכה להחליט את זה היא איומה ויכולה להוביל לדברים נוראיים. לא ברור מי אתה רוצה שישים את הגבול ואם באמת הצעה כזאת הייתה עוברת הדרך מפה ועד לפשוט לא לאפשר למתמודדים להתחתן היא מאד קצרה ומזעזעת.

אתה מבלבל כאן בין כמה דברים שונים.

הפרעה דו קוטבית זה לא איזה קושי נפשי, אלה הפרעה נפשית.

תנסה יותר לדייק בפעם הבאה, בילבול בין המושגים מסוגל לגרום לנזק.

לדעתי יש מיליון מאגרים שאפשר לפתוח, אבל הסיבה העיקרית שאולי כדאי לפתוח היא בגלל שלפעמים קשה לצאת עם מישהו כשיש בינכם פערים גדולים מאד

(כמו כן הבדלי משכל, כסף, תרבות וכד')

לדעתי ה"חסד" שלך עושה יותר נזק מתועלת.

אתה אומר את זה כאילו אפשר פשוט להיפתר מהפרעות נפשיות.

אפשר להתמודד איתם, לדכא את ההשפעה שלהם בשלל דרכים ועם מחירים לא קטנים, אבל לא להעלים אותם.

אתה יכול באמת לפגוע במישהו.

כל מי שאני מכיר בעל הפרעה נפשית אומר שיש לו הפרעה נפשית, או בצורה יותר גרועה.

צריך להיות מודע ושלם עם מי שאתה.

להגיד למישהו שהוא לא מה שהוא...

וחוץ מזה אתה ממש פוגע באנשים שיש להם "רק" עם קשיים נפשיים.

בתי חולים לבתי רפואה - זה מילה חדשה חיובית, ובעלת אותה משמעות, ואפילו משמעות יותר מדויקת.
אבל אתה קורא לזה בית, שזה מילה קיימת בעלת משמעות שונה לחלוטין, או כל משהו אחר שכבר קיים.

יכולת לקרוא לזה אשיות שונה, מיוחדת.
אבל (לדעתי) ככה אתה פוגע גם באנשים עם קשיים נפשיים וגם אנשים עם הפרעות אישיות.

היי

קראתי פה לא מעט, אבל עד עכשיו לא יצא לי לכתוב...

אז יצאתי עם בחור מדהים ממש ממש. יצאנו כמעט שנה שבסופה הוא הציע נישואין...

בערך יומיים אחרי הוא סיפר לי שהוא מתמודד... הוא השאיר את הנושא מאוד מעורפל ולא פירט

אחר כך הבנתי שיש לו הפרעה דו קוטבית ושזה ממש לא פשוט.

אם זה היה נשאר ביידיים שלי כנראה שלא הייתי מבטלת.

לא כי אני חושבת שזה זניח ולא כי אני סולחת לו על זה שהסתיר את זה ממני לאורך כל הקשר.

פשוט כי הייתי מאוהבת בו ממש ומאוד רציתי להתחתן.

אבל השמועות על המצב הנפשי שלו הגיעו למשפחה והם לחצו עליי לבטל.

ביטלנו,

נשארנו "ידידים"

אני מרגישה ששוב מאוד נכווית מהחוסר אמון שנוצר בעקבות המקרה. 

עדיין מנסה להתאושש....

יצא לי שפגשתי לא מזמן בחור ואחרי שנייה חשדתי שגם לו יש איזשהיא בעייה וישר ביטלתי..

אם אני חושבת שאנשים כאלה יכולים להתחתן עם אחרים.. ברור!!!

הוא יהיה אבא מדהים ממש יש לו לב ענקי אבל הוא צריך מישהיא שמוכנה להתמודדות הזאת.

ומישהיא שהיא והמשפחה שלה מכירים ומכילים את המקרה.

וחייבים להיות כנים

יש כ"כ הרבה אנשים עם מורכבות רצינית שבנו בתים נפלאים.

יש אנשים נפלאים- נפגעי תקיפות מיניות, טראומות, נפגעי חרדה, או כל מיני אנשים מקסימים ביותר עם כל מיני מורכבויות בנפש, שעם מודעות למצב ועם קבלת תמיכה ועזרה מתאימה (חבר/ה, איש מקצוע, או דמות תורנית מקצועית) אפשר לבנות בתים נפלאים.

לכולנו ה"רגילים" גם יש אתגרים בחיים, למתמודדי הנפש לסוגיה השונים- זה האתגר ואפשר לצלוח אותו בהרבה אמונה וסיעתא דשמיא.

הלימוד זכות עליו, שהיה אידיוט..

נכון שיש סטיגמה שלילית עם שורשים במציאות. וזה מרתיע ומעורר חששות אמיתיים וגם מופרכים.

אבל... אין צורך באמת.

פשוט כי אנחנו יכולים להתאים לכל סוגי האנשים. בסוף זה משהו מאד אינדיבידואלי. חוץ מיזה שגם נישואין וזוגיות זה חלק מהחיים שצריך להתמודד איתם.

מה כן יכול לעזור עם הקושי של הרווקים והרווקות?

קודם כל להעלות את המודעות של הציבור לכל העניין של ההתמודדויות. להוסיף הסברה על עצם ההתמודדות. איך זה נראה ביומיום. מה קשה וכמה ואיך חיים עם זה. בלי לייפות. אנשים שמבינים הם אנשים שפחות נרתעים ויכולים למצוא את ההתאמה גם כשיש התמודדות ברקע.

עוד משהו. המתמודדים עצמם צריכים להתייעץ ולקבל כלים איך לשבור את תקרת הזכוכית בשלב הדייטים וגם איך לפצות על פערים וקשיים שיתעוררו בזוגיות. כי בגדול זה ממש אפשרי.

לדעתי זו שאלה לא נורמלית.

וגם הניסוח שלה בעייתי.

ואינני יודע ממה זה בא, אולי דווקא מרצון לכתוב בסוף "הפוך על הפוך" אחרי שאחרים יענו - ומכל מקום, זה נראה מתאים בערך לימי הביניים, במחילה...

א. מה זה "מבקרים אצל פסיכיאטרים, פסיכולוגים ולוקחים כדורים".. נו, אז מה?  תלוי ספציפית באדם ובבעייתו. היום "לבקר אצל פסיכיאטר/פסיכולוג ולקחת כדורים".. זה דבר לא כ"כ נדיר, ואפשר לנהל איתו חיים יפים מאד.

אולי הבעיה היא דווקא אצל מי שלא "מבקר אצל" וכו', אבל היה צריך את זה.. שמעתי פעם בשם פרופ' זהר, שהוא פסיכיאטר בעל שם (אע"פ שאיני ערב לדיוק הסטטיסטיקה שהגה, אבל הרעיון..), ששליש מהאנשים צריכים טיפול פסיכיאטרי, חצי מהם ילכו, וחצי מהם יקבלו טיפול מתאים...

ב. מה זה "מגיע להם"?.. זו שאלה שמתאימה לתרבויות אפלות מאד - שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליהם יותר מידי.

ולמי שאולי לקח את זה ב"רצינות"... (אולי אפילו "נבהל" לרגע, כי חושש שמא הוא מוטה בעד עצמו ואינו "אובייקטיבי"..) -  אנשים עם כל מיני התמודדויות, שגם עושים עם זה מה שצריך, יכולים כמובן להיות הורים טובים לא פחות מאחרים. לפעמים יותר. אדרבה, זה ממש יכול להיות גם חלק ממה שבונה את האדם עצמו. ענין של גישה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳