לדעתי אם ההורה באמת עלול להתאבד, אם ההורה יהיה תלוי מידי ריגשית בילדים שלו וכו וכו אז כן, יש מקום להחזיק בדעה שמעליבה אנשים

יש הרבה אנשים שהולכים לפסיכולוגים והם נראים לנו בריאים דווקא אלה שמטפלים בעצמם הם מודעים לעצמם ורוצים לקיים אורך חיים שיאפשר להם גם להקים משפחה 

השאלה האחרונה מעליבה קצת מי אנחנו שנחליט מי מגיע לו להביא ילדים

בס"ד

זה נקרא הכללה.

אנשים שנמצאים במצב קיצוני שלא מאפשר להם להיות אחראיים על ילדים גם בד"כ לא יגיעו למצב שיש להם בן זוג להביא איתו ילדים ככה שזה לא משנה. זה לא משהו שמישהו מאיתנו צריך להתערב בו, הטבע עושה את זה נפלא. 

הדוגמה של המנהל הייתה כי הוא מתמודד, לא סתם כי הוא ניהל מקום כזה. זה יפה מאד שעבדת איתם אבל זאת לא הייתה הפואנטה.

אני חושבת שעוד יש ספיחי סטיגמה כזאת, לצערי בעיקר בציבור הדתי. בעיניי זאת טעות וזה עוול להמוני אנשים טובים שכל חטאם היה בכך שההתמודדויות שלהם הן בנפש. אמרתי שבשנים האחרונות המודעות מתחילה לעלות, לא אמרתי שאנחנו בסוף התהליך. בכל מקרה, ב"ה יש מספיק אנשים טובים שמתחתנים עם מתמודדים ושזה בכלל לא כזה אישיו מבחינתם. אני זכיתי באחד כזה ואני בטוחה שיש פה עוד כמה שיכולים לספר שזכו באחד כזה. מי שעדיין חי בסטיגמה, שיערב לו, ההפסד כולו שלו. למתמודדים יש איכויות רבות שלפעמים נובעות דווקא מההתמודדות. 

הבהרה: איני חושבת שזה לא לגיטימי לפסול על זה. זה לגיטימי בהנחה שאדם מכיר את עצמו ומחליט שהוא לא יכול להתמודד עם זה. זה לא לגיטימי בעיניי לפסול ישר רק כי מישהו לוקח כדורים כאלה או אחרים מבלי לבדוק בכלל מה זה הכדורים האלה ומה ההשלכות שלהם על האדם ועל מערכת יחסים איתו. 

אישית רציתי לספר למי שמוצע לי כבר בשלב הבירורים. ב"ה ההצעה היחידה שהייתה לי לפני בעלי נפלה בגלל דברים אחרים אז לא הייתה לי ההזדמנות. אצל בעלי שכחתי מזה אבל שעתיים אחרי שהתחלנו את הדייט פשוט אמרתי לו שאני צריכה לקחת כדור וסיפרתי לו על זה. זה לא הרשים אותו במיוחד יש לציין.

בס"ד

אבל לא כאקסיומה שמתמודדים צריכים להתרועע רק עם אנשים כמוהם כאילו אנחנו איזה זן אחר שבכלל לא קשור לבני האדם.

א. זה מאד תלוי מתי המחלה התפרצה. אתה שוכח אוכלוסייה ענקית שהמחלה מתפרצת אצלה אחרי הולדת ילדים.

ב. נכון, יש מקרים שבאמת המצב יותר מדי קשה והילדים מסכנים אבל זה ממש לא מתפקידי להחליט מראש למי מותר או אסור ללדת. זה כן מתפקידי לתת את המענה הנכון ואת הטיפול הנכון כדי שהמשפחה תהיה משפחה אחת טובה. גם כשמוציאים ילדים מהבית [זה אגב לא קורה כזה הרבה ורק במקרי קיצון] זה מתוך ראייה של איך גורמים להורים לחזור לתפקוד כדי שיוכלו לחזור לגדל את הילדים. זה לא המחלה שגורמת להוצאת הילדים, זה ההתמודדות עם המחלה והטיפול. 

בקיצור, בטח לא צריך מראש להחליט שלאדם מסוים לא מגיע להתחתן ולהביא ילדים, זה לא דברים שניתן לצפות. אני דיברתי על אנשים שבאמת במצב תפקודי מאד גרוע עוד לפני שהם מולידים ילדים או מתחתנים והאנשים האלה בד"כ לא יצליחו למצוא פרטנר\ית להביא איתו\ה ילדים גם אם הם מאד ירצו. אני עובדת עם כאלה ותאמין לי שאין מצב שזה יקרה. כשאדם בן חמישים הוא במנטליות של ילד בן 15 וגם זה בקושי, אין מצב שהוא ימצא מישהי להתחתן איתה ולהוליד איתה ילדים. אלו המקרים שדיברתי עליהם כשאמרתי שהטבע יעזור לזה בכל מקרה. על שאר המקרים הגבתי לעיל.

בכל מקרה אני רוצה להבהיר שהמחשבה שאנחנו כחברה צריכה להחליט את זה היא איומה ויכולה להוביל לדברים נוראיים. לא ברור מי אתה רוצה שישים את הגבול ואם באמת הצעה כזאת הייתה עוברת הדרך מפה ועד לפשוט לא לאפשר למתמודדים להתחתן היא מאד קצרה ומזעזעת.

אתה מבלבל כאן בין כמה דברים שונים.

הפרעה דו קוטבית זה לא איזה קושי נפשי, אלה הפרעה נפשית.

תנסה יותר לדייק בפעם הבאה, בילבול בין המושגים מסוגל לגרום לנזק.

לדעתי יש מיליון מאגרים שאפשר לפתוח, אבל הסיבה העיקרית שאולי כדאי לפתוח היא בגלל שלפעמים קשה לצאת עם מישהו כשיש בינכם פערים גדולים מאד

(כמו כן הבדלי משכל, כסף, תרבות וכד')

לדעתי ה"חסד" שלך עושה יותר נזק מתועלת.

אתה אומר את זה כאילו אפשר פשוט להיפתר מהפרעות נפשיות.

אפשר להתמודד איתם, לדכא את ההשפעה שלהם בשלל דרכים ועם מחירים לא קטנים, אבל לא להעלים אותם.

אתה יכול באמת לפגוע במישהו.

כל מי שאני מכיר בעל הפרעה נפשית אומר שיש לו הפרעה נפשית, או בצורה יותר גרועה.

צריך להיות מודע ושלם עם מי שאתה.

להגיד למישהו שהוא לא מה שהוא...

וחוץ מזה אתה ממש פוגע באנשים שיש להם "רק" עם קשיים נפשיים.

בתי חולים לבתי רפואה - זה מילה חדשה חיובית, ובעלת אותה משמעות, ואפילו משמעות יותר מדויקת.
אבל אתה קורא לזה בית, שזה מילה קיימת בעלת משמעות שונה לחלוטין, או כל משהו אחר שכבר קיים.

יכולת לקרוא לזה אשיות שונה, מיוחדת.
אבל (לדעתי) ככה אתה פוגע גם באנשים עם קשיים נפשיים וגם אנשים עם הפרעות אישיות.

היי

קראתי פה לא מעט, אבל עד עכשיו לא יצא לי לכתוב...

אז יצאתי עם בחור מדהים ממש ממש. יצאנו כמעט שנה שבסופה הוא הציע נישואין...

בערך יומיים אחרי הוא סיפר לי שהוא מתמודד... הוא השאיר את הנושא מאוד מעורפל ולא פירט

אחר כך הבנתי שיש לו הפרעה דו קוטבית ושזה ממש לא פשוט.

אם זה היה נשאר ביידיים שלי כנראה שלא הייתי מבטלת.

לא כי אני חושבת שזה זניח ולא כי אני סולחת לו על זה שהסתיר את זה ממני לאורך כל הקשר.

פשוט כי הייתי מאוהבת בו ממש ומאוד רציתי להתחתן.

אבל השמועות על המצב הנפשי שלו הגיעו למשפחה והם לחצו עליי לבטל.

ביטלנו,

נשארנו "ידידים"

אני מרגישה ששוב מאוד נכווית מהחוסר אמון שנוצר בעקבות המקרה. 

עדיין מנסה להתאושש....

יצא לי שפגשתי לא מזמן בחור ואחרי שנייה חשדתי שגם לו יש איזשהיא בעייה וישר ביטלתי..

אם אני חושבת שאנשים כאלה יכולים להתחתן עם אחרים.. ברור!!!

הוא יהיה אבא מדהים ממש יש לו לב ענקי אבל הוא צריך מישהיא שמוכנה להתמודדות הזאת.

ומישהיא שהיא והמשפחה שלה מכירים ומכילים את המקרה.

וחייבים להיות כנים

יש כ"כ הרבה אנשים עם מורכבות רצינית שבנו בתים נפלאים.

יש אנשים נפלאים- נפגעי תקיפות מיניות, טראומות, נפגעי חרדה, או כל מיני אנשים מקסימים ביותר עם כל מיני מורכבויות בנפש, שעם מודעות למצב ועם קבלת תמיכה ועזרה מתאימה (חבר/ה, איש מקצוע, או דמות תורנית מקצועית) אפשר לבנות בתים נפלאים.

לכולנו ה"רגילים" גם יש אתגרים בחיים, למתמודדי הנפש לסוגיה השונים- זה האתגר ואפשר לצלוח אותו בהרבה אמונה וסיעתא דשמיא.

הלימוד זכות עליו, שהיה אידיוט..

נכון שיש סטיגמה שלילית עם שורשים במציאות. וזה מרתיע ומעורר חששות אמיתיים וגם מופרכים.

אבל... אין צורך באמת.

פשוט כי אנחנו יכולים להתאים לכל סוגי האנשים. בסוף זה משהו מאד אינדיבידואלי. חוץ מיזה שגם נישואין וזוגיות זה חלק מהחיים שצריך להתמודד איתם.

מה כן יכול לעזור עם הקושי של הרווקים והרווקות?

קודם כל להעלות את המודעות של הציבור לכל העניין של ההתמודדויות. להוסיף הסברה על עצם ההתמודדות. איך זה נראה ביומיום. מה קשה וכמה ואיך חיים עם זה. בלי לייפות. אנשים שמבינים הם אנשים שפחות נרתעים ויכולים למצוא את ההתאמה גם כשיש התמודדות ברקע.

עוד משהו. המתמודדים עצמם צריכים להתייעץ ולקבל כלים איך לשבור את תקרת הזכוכית בשלב הדייטים וגם איך לפצות על פערים וקשיים שיתעוררו בזוגיות. כי בגדול זה ממש אפשרי.

לדעתי זו שאלה לא נורמלית.

וגם הניסוח שלה בעייתי.

ואינני יודע ממה זה בא, אולי דווקא מרצון לכתוב בסוף "הפוך על הפוך" אחרי שאחרים יענו - ומכל מקום, זה נראה מתאים בערך לימי הביניים, במחילה...

א. מה זה "מבקרים אצל פסיכיאטרים, פסיכולוגים ולוקחים כדורים".. נו, אז מה?  תלוי ספציפית באדם ובבעייתו. היום "לבקר אצל פסיכיאטר/פסיכולוג ולקחת כדורים".. זה דבר לא כ"כ נדיר, ואפשר לנהל איתו חיים יפים מאד.

אולי הבעיה היא דווקא אצל מי שלא "מבקר אצל" וכו', אבל היה צריך את זה.. שמעתי פעם בשם פרופ' זהר, שהוא פסיכיאטר בעל שם (אע"פ שאיני ערב לדיוק הסטטיסטיקה שהגה, אבל הרעיון..), ששליש מהאנשים צריכים טיפול פסיכיאטרי, חצי מהם ילכו, וחצי מהם יקבלו טיפול מתאים...

ב. מה זה "מגיע להם"?.. זו שאלה שמתאימה לתרבויות אפלות מאד - שאנחנו מעדיפים לא לחשוב עליהם יותר מידי.

ולמי שאולי לקח את זה ב"רצינות"... (אולי אפילו "נבהל" לרגע, כי חושש שמא הוא מוטה בעד עצמו ואינו "אובייקטיבי"..) -  אנשים עם כל מיני התמודדויות, שגם עושים עם זה מה שצריך, יכולים כמובן להיות הורים טובים לא פחות מאחרים. לפעמים יותר. אדרבה, זה ממש יכול להיות גם חלק ממה שבונה את האדם עצמו. ענין של גישה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.