בע"ה
לך, אמא של אחד משלושת הנערים,
אני כותבת לך, כאם לאם, לא כי יש לי כוח לדבר אלא כי אין בי עוד כוח לשתוק.
במהלך הימים האחרונים, הביטוי "שלושת הנערים" שמוזכר כל כך הרבה פעמים בתקשורת, מזכיר לי שלושה נערים מלפני לא הרבה זמן, הלא הם גלעד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח הי"ד.
אז, כל המדינה החזיקה אצבעות ועצרה את הנשימה. הנפש הלאומית הזדעזעה מהטרור הערבי שבילע באכזריות שלושה ילדים רכים, שלוש נשמות טובות. היום, המצב רגיש בהרבה.
באופן יאשי, אני מבקשת לומר לך שאני מזועזעת כולי מהטרור היהודי שמבלע אל קרביו שלוש נשמות שמי יודע איך יצאו משם. לא רק שהוא מעביר אותם גיהנום, הוא גם מקיא אחר כך את השיריים...
כן, הטרור היהודי הוא לא כמה נערים שפגעו או לא פגעו ברכוש, אלא פגיעה אנושה בנפשות רכות במטרה להחליש את המפעל הציוני היהודי בשומרון. מה כואב להם שם בצמרת? שההתיישבות פורחת? נוער מקסים ואמיץ רוח? אולי. אך עצם הנוכחות שלנו כאן, האלטרנטיבה הטובה בהרבה שאנו מציבים לתרבות החיצונית באורחות חיינו, לא מניחה להם.
אנא! היי חזקה! בשבילי, ובשביל כל הטוב והטוהר שאת ומשפחתך מייצגת, ושבגללם נטפלו אליכם.
בתקווה שמשהו מכאן יעודד אותך בימים קשים אלו.
אשמח אם מישהו שמכיר את המשפחה יעביר להם, ומוזמנים לפרסם אם יש בכך צורך.