היייי.... ,אני מרגישה שהתיכון שלנו הוא בית חרושת לאילוף,ציונים ומשמעת.
למה בית ספר לא יכול להיות כמו בית?
לא מקום של הישרדות אלה של גדילה
לא של אטימות אלה של פריקה.
אין מי שיקשיב לך. שתשתף אותו ברגשות שלך. אתה צריך לשמור הכל בבטן ולשים גוש ברזל על הלב. מה? כולם כאלה אטומות? אתם גברים או מה?
היה לי איזה מצב ממש לא נעים שחברה פשוט פגעה בי בצורה חסרת רגישות ואנושיות לחלוטין. הדבר היחיד שרציתי היה להתכסות בשמיכה ולבכות..
הבעייה שאין מקום כזה בתיכון שלנו!!
כל פינה שתימצאי יהיו שם עוד בנות.
פשוט הורדתי את הראש והתאפקתי חזק שלא ישמעו או יראו שבכיתי או שאני בוכה.........הרגשתי נוראאא.
כאילו מה,אין מקום לרגשות?. איך אף אחת לא רוצה לבכות מתישהוא .
מה עושים כשהדמעות רוצות לצאת!!!?








