כמו בלתי נפרד ומשלים את החלל הגלילי שנתהווה בתוך תפוח שעה שהוציאו ממנו את ליבתו, בחולץ לבבות.
החלל הזה, מתמלא.
בכאב דחוס נטול גרעינים ממשיכי דרך
ומחוללי תקווה.
והוא שולח זרועות המכלות את השלם אט אט,
מבפנים. משנה את פניו נוטפי העסיס למין עיסה חומה שבניגוד למצופה החמצן לא היטיב עם הדורש חיים.
חיים שאל?
ממך
לא יקבלם.
נטל את זיו הדרו,
את תמצית הוויתו.
את טעם חייו.
כאב-
קו דקיק של חוט שדרה מכלה.