שבת ארורה.
יותר מידי הציפה.
כמעט וגמרתי אתמול.
שמרו עלי.
בבוקר, כמו תמיד איחרתי.
לא היה לי כח לראות אף אף אחת.
עשיתי מבחן 4 שעות.
כאילו שהצלחתי משהו בכלל.
עוד 0 לאוסף.
סיימתי.
דיבור עם המחנכת, היא דווקא התלהבה ועודדה,
וואי שלא היה לי כח לדבר בכלל אבל נאלצתי.
נכנסתי לכיתה- שלום שלום, הכל בסדר, מעולה, ב''ה.
פףף, שקרנית.
תמשיכי עם ההצגות העלובות שלך.
עפנו למגמה, שמנו ראש על השולחן.
שתקנו ושתקנו.
מזל שהיא היתה רעבה ואכלה לי את האוכל.
לפחות חזרתי עם קופסאות ריקות הביתה.
ואז בית.
להסתגר בחדר.
לצאת, להגיד שלום.
וסבא וסבתא באו ושוב שמוס''ים על אוכל.
איכ. תעזבו אותי.
מתי ההצגה העלובה הזאת תיגמר??
באמת באמת-
אני רוצה. רוצה שידעו.
שיפסיקו לכעוס ולהכאיב סתם.
שיבינו, שידאגו, שלא ישפטו סתם.
אני רוצה טוב.
אבל כבר קשה להאמין שהוא בכלל יגיע, יהיה.
תודה שיש אנשות שקיימות בעולם הזה.
מתישהוא אני יאמין בכלל?
קשה לי. מידי.
