מתפתלת בעצמי, ביני לבינך יש חומה , כנראה.

בורחת עד אלי, ואז אליך, ואז אלי, ואז לים.

חבורות של שדים רודפות אחריי, ואין כלום.

אני אבנה לי בית

ואהיה השומר

בכניסה, עם חרב.

ואשמור אליכם. לעולם.

ואחריב מי שיפחיד אותכם.

כי אתם שלי, דא?!?

שלי.

ואוהב אתכם, כמו שמעולם לא אהבו אותי.

כן, כן.

אני אצליח.

וכל אלה שאומרים שאין לי סיכוי לבנות בית נורמאלי,

אזקוף מולם לשון.

אני אבנה לי בית

ובתוכו 

ים של אהבה, ומחולות וצלילים.

ונהרות של חלומות,

שיתגשמו.

אני אבנה לי בית,

לא טירה, לא ארמון,

בית קטן בכפר. 

ואתה שם.

ומה חסר לי?!

אני אבנה לי בית

שאלוקים בו אשפיזין

ואהיה בין סיר לסיר למכונה.

כמו אשה טובה.

כמו אשה.

טובה.

ואני לא מאמינה שאני כותבת את זה , ושעוד יש לי תקווה.

אבל זה מה שנפלט לי, בבקשה.

וסליחה אם מישו התלכלך,

רק אביא סמרטוט 

ואני באה לנקות.

אם גם אני אפול ליאוש

מי יבנה לי את הבית?

מי יוליד לי ילדים, וידאג, אווו , ידאג, שיהיו מאושרים?

מי יצייר על הקירות?

ויתמכר למה לא?

מי ישטוף פה כלים וכביסה וכלים וכביסה, והשכבות וארוחות ערב, וחביתות וסלט, וקוסקוס עם רוטב אדום, ובלי רוטב בכללל. והיי מה אתה עושה, לא לשחק עם כדור בסלון, וזריקה לקטנה . ולתפור את החור במכנס החדש.?!?!

ומי יאהב אותי?

ויבין אותי?.

אם אני אפול ליאוש , 

מי יעשה שטויות

ויתחרט עליהם.

ויכתוב בילבולים ויאכל ז***?

מי יבכה על הקבר, ילטף את העפר,?

מי?

מי ישיר לך כמה את מיוחדת, מי??

מי ישטוף אץ הגעגוע מהחיים שלך, ויחבק אותך?

מי?

אם אפול ליאוש, 

מי יעשה בלאגן בבית?

מי?

מי יאהב אותך, מי?

כתבתי את זה כבר?

מי ישמע את הצרחה שאתה לא צורח, ויאכל ת'לב, כי אין מה לעשות.?

טוב אז אני לא אפול ליאוש, יאללה.

השתכנעתי.

מקריבה את עצמי על המזבח

בלי לדעת מה עושה.

עם כל המיליארד דמעות

שחשבתי שאינם עוד.

הכאב הזה'

שאני בוכה עכשיו

והידיים רועדות על המקלדת.

לאמאמינה.

אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.

בואי כבר בואי . בואי בואי,

נו, תנגבי לי את הדמעות הפסיכיות האלה.

בואי בואי.

למה?????

למה אבל???

כמוך.

חזקה אחת.

מושלמת בעולם.

אוהבתתתת.

פעם ראשונה בחיים שלי שאני מרגישה שאני צריכה אותך פה עכשיו דחוף.

וסרטן שהורג ילדה בת שתים עשרה שהיה לה בת מצווה לפני חודש.

למה?

או סתם פריקה?

נשמע באמת לא פשוט.

מכיר מקרוב.

(ומותר גם לשאול שאלות...)

בהצלחה!

אתה תבנה לנו בית, 

ונחיה את החיים.

ונפול כי כולם נופלים.

ונתרסק כי כולם מתרסקים.

אבל יהיה לי אותך ולך אותי.

ואם אני אתרסק עליך, לפחות תוכל לאסוף את החתיכות שלי.

וכשנביא ילדים, אני אשתדל

לא למות.

אבל,

מקסימום,

אני רגועה 

שיהיה להם לפחות אותך.

שקרנים כל החארות

שמבטיחים חיים טובים,

סיגריה אחת ביד 

עיניים עצומות.

זה כמו נשיקה כזאת ארוכה ארוכה

מדמיינים אי חיים

כי החיים כאן

הן ז**.

וואלקם לעולם,

תכנסו בזהירות

תניחו ת'סמים בצד.

תסתכלו למציאות.

אין כאן יופי.

זה לא מים, זה לא שמיים.

זה רקיע מיילל,

והקול הזה,

זה הבכי שלו, ואתה רטוב מהדמעות מותק, 

הי, תזהר!

כנס מתחת לסככה,

אתה תצטנן ואמא תכעס נורא.

לא לבכות בובי, זה רק גשם.

לא, אני סתם מדברת שטויות לעצמי. 

כן, כן, הכל בסדר, נגיע הביתה נדליק חימום ונסגור את החלונות.

מה אתה אומר, שאין לנו בית?! 

אה, נכון. טוב , אז בוא אלי אני יחמם אותך.

די , די מתוקי, אני יודעת שקר לך, ואין בכלל אמא שתכעס.

אבל אני רק ילדה קטנה מה אני יעשה איתך???

ואיתי.?

?

מטורפת לגמרי. במובן הטוב.
ואו גדול.

צריכה עוד לקרוא הכל אבל זה בינתיים..

הכל. לאט. ואין לי מילים לתאר.

כישרון שעוד לא ראיתי.

בועט נורא.

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

תמיד אהבתי לקרוא אותך

זה עמוק ,מעורר מחשבה

וקצת מלנכולי

נהניתי לקרוא. 

ראשית זה מאוד יפה.

קראתי כמה וכמה פעמים, והרגשתי מעין יופי חד/מרוסק כזה. מצד אחד השיר עוסק בתיאור דמותו של "איש של חורף", אבל הדמות לא מתגבשת לכדי משהו קוהרנטי וברור, אלא יותר כמו וינייטות קטנות, הצצות קצרות אל מבעד לפרגוד. רב הנסתר על הגלוי.

גם מאוד אהבתי את השורות המצומצמות למילים בודדות.

מה שקצת הציק לי, ברמה האסתטית בלבד, הוא חיבורי מילים עם משמעות פחות או יותר זהה: "תהום הצללים", "כאב הזעקה". כלומר אחת משתי המילים בזוג מבטאת בכל מקרה את מה שחברתה אומרת, וזה הופך את זה קצת ל-overly. כמובן זה לא "אופל החושך" או "ייסורי העצב" או משהו כזה, אבל עדיין, הייתי רוצה משהו קצת יותר "מחודש".

כבר יצא לי לחשוף פה מעט מהמקום שלי מול נסיון של ציפייה לילדים. זה מקום שלא נחשף יותר מידי בחוץ, והפורום האנונימי הזה הוא הזדמנות טובה עבורי..

אז מניחה פה עוד חתיכה ממני..

תודה.

יש משהו מאוד כואב בלראות את התבשיל שלך מקדיח גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.

(בתור מי שהאתגר הזה לא זר לו בכלל, אם כי פחות העסיק אותי רגשית).

העברת בעוצמה רגישה ועדינה את חוויה שהיא אינטנסיבית שעכשיו אפשר טיפה יותר לנסות להבין

איזו כתיבה יפההה

ואיזו עוצמההה

השורה האחרונה פשוט כל כך מלאה באמונה הופכת את כל הקטע לכל כך אופטימי ושמח🤩

שולחת חיזוק, בע"ה עוד תזכי🙏🙏🙏

שהשם ישלח לכולנו את הכח

וממש ממש נכנסתי לדמות שלך

אהבתי איך שכתבת

ואמן ה' ישלח מאוצרו הטוב שפע של ברכה ותזכי להפקד בזרע של קימא ולגדלם בנחת ובאושר.

בע"ה שתזכו לישועות גדולות בקרוב

נוגע מאוד.

רק טוב