הוא שאדם או ציבור גולה ממקומו למקום אחר.

למשל - "בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה".

בהשאלה, המושג משמש גם להמצאות תחת שלטון זר בארץ ישראל, ובהשאלה רחבה יותר, בהנגדה למצב המתוקן של גאולה, שכולל עצמאות גשמית ורוחנית, בית מקדש, מערכות שלטון מתוקנות, וכו'.

.....ואחר כך ישראלי. מטרידה אותי השאלה הזאת משום שאבי זכרונו לברכה עלה מתימן ב1934 איש ירא שמיים לעילה ועילה. בניו ובנותיו ונכדיו כולל אני עזבנו את הדת. רק כאן בגיל 60 גיליתי את הדת מחדש וזה כולל הרבה לימוד תורה סיום מסכתות וקיום מצוות. ילדי למדו בישיבה , חלקם עדין לומדים בקיצור חיים רוחניים שאף פעם לא היו לי במשך כל חיי בארץ ישראל.

אני לא היחידי כמוני יש דור שלם של ישראלים שרובם עדין חילוניים.

אתם מבינים מדוע אני חושב שכולנו נמצאים בגלות כולל היהודים היושבים בארץ הקודש.

פאר היצירה היהודית מימי סוף התנאים ועד ימינו אלה נכתב מחוץ לארץ ישראל בבבל, בספרד, באטליה, בתורקיה במזרח ארופה ובמערבה. עשו חשבון שאין רגע אחד שבו לא מצותת רשי באיזה שהוא מקום בעולם.

לא סתם התלמוד הבבלי לעומת התלמוד הירושלמי יותר מתודי ונלמד הרבה יותר.

ברור שיש מעלה אדירה בישוב ארץ ישראל אבל מנסיון אישי קשה יותר לנהל חיים רוחניים שם במצב הקיים כמו שהיה קשה לאחר מרד בר כוכבה למשל שגם אז היתה תנועה של חכמים לבבל.

בבל היא מחוץ לארץ ישראל.

כתוב בגמרא הרבה פעמים שהיא ארץ 'חשוכה' וכדו'

רש"י (לצערי אני לא זוכר איפה) כותב שהתלמוד הירושלמי יותר טוב

כשחיינו מספר שנים בארץ ילדי הקטן אז בן 9 בא לי ביציאה: "אבא אני יכול לעשות מוקצה בשבת ולהשאר יהודי, ירון השכן הוא יהודי ונוסע על אופנים חשמליות בשבת". לצערנו ישראל זה לא בני ברק לא עמנואל ולא אלעד.

"רב תנא הוא..."

והוא ירד.

ברור. התכוונתי שאם רציתם לומר שתנאים מגודל מעלתם לא ירדו, אזי רב נחשב לתנא וירד.

בשהותי בארץ הופתעתי לראות עצי אשוח  בעיר מולדתי ראשון לציון. לא אספר לכם את כל תלאותי ותלאות אשתי בפרט( היא לא ישראלית) אבל כאשר סןף סוף אתה מתקבל לעבודה בשכר מינימום כמובן ואומר שאתה לא רוצה לעבוד בשבת פתאום מוצאים סיבה למה אתה לא מתאים. כולנו מתפללים 3 פעמים ביום "תקע בשופר לחרותנו" עם כוונה כולנו עדיין בגלות. אין ספק שמדינת ישראל יכלה להיות שלב לגאולה כמו שמדינת החשמונאים וכמו שמדינת בר כוכבא יכלה להיות שלב לגאולה בכל שבת אנו מתפללים לשלום המדינה ולשלום חיילי צהל שבני הבכור משרת כרגע כשריונר. נקווה שהפעם הסוף יהיה יותר טוב. נשב פה ננסה להתפרנס בכבוד (אני לא עשיתי פרישה מוקדמת ואין לי פנסיה תקציבית) וגם נזכא  ללמוד יום יום דפי גמרא (מסכת זבחים כרגע) דבר שבחיים לא  הייתי יכול לעשות בארץ.

אני ידעתי בדיוק לאן אני חוזר אלה מה, אשתי רצתה לעשות עליה. יכולתי תודה לאל כלכלית לעשות את הנסיון הזה.

הדבר הטוב שיצא מזה הוא תגבור אהבת ארץ ישראל אצל ארבעת בני.

.....שגם אתם בגלות. ב1992 אני עזבתי משרה טובה בבזק. היה לי הכל. אז הבנתי שהמנהיגים שלך אז והיום הם גונבי דעת אמיתיים. כמו שאז לא הגיבו לטילים של סדאם אז גם היום הם גיבורים רק בפה . אנשים עם אגו נפוח נהנתנים לא יקרבו את הגאולה. ברגע שתבינו שגם אתם בגלות אז יהיה תיקון עולם. שלא תבין אותי נכון , אתם עדין מקיימים את מצוות ישוב ארץ ישראל וזה דבר גדול.

`תקח חלילה את התפקיד הזה ממנו והוא יתרגז

אממה- אנחנו בהתחלת הגאולה.

כמו שנמצאים במנהרה חשוכה וארוכה ופתאום מתחילים לראות את האור, אז זה כבר סימן שאנחנו לקראת הסוף ועוד מעט נגיע את האור הגדול שיהיה הגאולה.

ומה שאני חושבת זה שאלה שזוכים לשבת בא"י ולקיים את התורה והמצוות פה הם נמצאים יותר קרוב לפתח ובמילא מושפעים יותר מהאור ואלה שבחו"ל יותר רחוקים והאור שמגיע אלים הוא פחות חזק.

אבל מתחילים את הגאולה. 
ובע"ה שיהיה בקלות ובמהירות ונזכה כולנו להיות בגאולה השלמה.

אם תשאל את המקובלים\ המיסטיקנים הם יגידו לך שלא. (גלות השכינה).

אם תשאל את ה"צייוייינים" הם יגידו לך שכן. (גאולה לאומית)

אבל הם יענו לך את מה שהם יענו לך על בסיס תפיסה מסוימת של מה היה המצב הקדום, מה נגדע (גלות) - שבגאולה הוא שב לקדמותו. למיסטיקנים זו שכינה (שבאה בנקודת ממשק עם המצב הרוחני), לציונות זו אוטונומיה. 

 אני חושב שמעבר לתפיסה מיסטית של גלות השכינה, ומעבר לתפיסה הציונית על שעבוד מלכויות, הגלות האמתית, היא גלות הדת היהודית והפיכתה לאורתודוקסיה מאובנת. מיום שפסקה הסנהדרין ועד היום, היהדות בגלות. 

 במידה רבה מאוד - יותר משיש כאן שאלה של מהי הגלות על פי היהדות?! יש כאן קריאה ואמירה על אותה יהדות עצמה שהיא בגלות. 

יהדות צניעות וענווה זה מה שהשם אוהב.

כל עוד אין סנהדרין כל יהודי בכל אתר ואתר כולל בארץ ישראל חייב להרגיש בגלות. כל הרגשה אחרת יש בה סממן של גאוה.

...... לטענתם היה בזה דחית הקץ. הם צדקו בדיעבד והרי חורבן בית שני היו היה.

מי שטוען שהוא לא בגלות רואה בממשלת ישראל את המשכה של מלכות דוד. והרי זה מגוחך.

ישועות כן , גאולה בפרוש לא. כל עוד אין גאולה כל יהודי בכל אתר ואתר נמצא בגולה.

בתפילה אנחנו אומרים את התפיסה המקובלת ביהדות "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - ההבנה המקובלת שבמידה רבה - לה התכוונו עורכי הנוסח = אנחנו חטאנו ובגלל זה אנחנו בגלות, הגלות היא עונש על החטאים, אנחנו עומדים בפינה ומחכים שיוציאו אותנו מהעונש. זו התפיסה שהייתה ועמדה לנגד ענייהם של כותבי ועורכי נוסח התפילה. אנחנו מחכים לאלוהים שיוציא אותנו מהגלות. זו תפיסה שהופכת אנשים לפסיביים, זו התפיסה שגרמה לניוון ופסיביות עמוקה, שהשיא שלה היה כשרבני קהילות באירופה אמרו לקהילותיהם לא לעלות לארץ, גם כשהגיעו ניצולים ואמרו להם שהשואה התחילה. 

אבל כאחד שמקבל תפיסה אחרת אני חייב לומר לך - 

מיכה יוסף ברדיצבסקי ויוסף חיים ברנר אמרו דבר ממש יפה, הם טענו שהפרשנות "מפני חטאינו גלינו מארצנו" = אנחנו חטאנו ובגלל זה אנחנו בגלות, אנחנו מחכים, פסיביים, היא תפיסה שגויה, הם ביקרו את התפיסה הפסיבית הזו בכל דרך. לטענתם, וכך הם פירשו את המשפט, "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - אנחנו בחטא בגלל שאנחנו בגלות, אנחנו לא בגלות בגלל שחטאנו, אלא אנחנו חטאנו שאנחנו בגלות. 

התפיסה שלהם לא נכונה מבחינת כוונת מנסחי התפילה. אבל היא נכונה מבחינת המציאות (לדעתי), ומדינת ישראל תוכיח. 

בהצלחה!

כמה צריך לכוון היום בהשיבה שופטינו כבראשונה? ויועצנו כבתחילה? והסר ממנו יגון ואנחה?

וזה עוד דוגמית

יהדות התפוצות בסכנה גשמית ובעיקר רוחנית (הם יהודים לא פחות מאיתנו)

נערים יהודיים מעונים בידי השב"כ על חשד זריקת אבן בשעה שזריקת תהאבנים של ערבים מתקבלת בהבנה.

חושב שזה מספיק וכל אחד יודע אישית את מצוקותיו מצוקות הכלל והפרט סימני עקבתא דמשיחא - כך היא נקראת שחור על גבי לבן במשנה - מתרחשים במלוא עוצמתם (בן קם באביו כלה בחמותה...) 

זו גלות עמוקות התפילה לגאולה זועקת מתמיד

וירושלים (לא זו של ברקת וליאון) עדיין לא נבנית! 

ומלך המשיח עדיין לא בא! ואפילו המנהיגות נתפסת בשפל גדול.

אז וודאי שאין צורך להאריך בשלילי ועדיף להעמיק בדברים החיוביים המתרחשים נגד עינינו ולא חסר החל מאתם הרי ישראל ענפיכם תתנו פריה שפע גשמי של ממתקים מוצרים והרבה שעות פנאי ובעיקר רוחני ריבוי תורה וחכמה עד בלי די ועוד בלעה"ר .

ובעצם אלו שני צדדים למטבע כי שניהם סימפטומים מובהקים המופיעים במקורות כתקופת 'טרום גאולה' ומכאן שיש לפעול בשני הצדדים ראשית הקדמת רפואה למכה אם הודיעו לנו שהחושך ילך ויגבר לפני בוא האור אז זה נועד כדי שאנחנו נרבה באור בצורה אקטיבית מוסיף והולך ואור.

מחד נתמקד בניצול הימים המיוחדים הללו וברגעי המשבר האופפים אותנו מהם נמצה את הטוב העמוק הטמון בתוכם נשמח בשמחת הגאולה ההולכת וקרבה בצעדי ענק לקראתנו.

ומאידך נתעצם בתפילה ובבקשה עוד יותר חזק 'את צמח דוד עבדך' מהרה תצמיח'

לפעמים המילים הללו מתנגנות לי בראש -

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת. 
לבדי אהיה בארצותייך הלך. 
תפילתי דבר איננה מבקשת, 
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך! 

שבת שלום.

אם תרצה אסביר לך למה, בכל מקרה מותר לך לעיין בהלכות ממרים פרק ב, שם הרמב"ם מסביר את "הפנטזיה" של הפתיחות של הסנהדרין. אני באמת חושב ומאמין שאם אנשים היו יודעים מהו הפער בין המציאות האורתודוקסית למציאות שבה היה פעם סנהדרין, הם היו מסכימים איתי, או לפחות מסכימים במידה רבה. 

ונניח שהסנהדרין מוקמת על ידי אנשים סגורים מחשבתית וללא שכל ישר (משהו שלא אמור לקרות - כי אז הם לא סנהדרין, הם אורתודוקסיה רשמית), עד לרמה שאין להם יכולת להכריע ולשנות דברים בסוגיות חשובות, אז (לדעתי), זו גם גלות. רק גלות הרבה יותר נוראית כי אני חייב לשמוע להם. ואתה צודק, לפעמים אני טוען שמזל שדיון על סנהדרין זה היפותטי, כי ייקח כמה דורות כדי שהסנהדרין תהיה בעלת פוטנציאל של שכל ישר והתאמה למציאות. ואולי המצב העכשווי הרבה יותר מתוקן מאורתודוקסיה רשמית ללא שכל ישר והתאמה למציאות.

 ש"ש. 

מה ש"(אולי) היה במציאות" - נפסק להלכה. (ממרים ב) - ויש לזה דוגמאות רבות בתלמוד. (יש בעיה מכיוון אחר, אבל אני לא אכנס לזה כאן) 

אתה לא חייב לקבל את זה, אבל שוב, זאת ההלכה ברמב"ם. (הרלב"ג היה חולק על דברים מסוימים בהלכה הזו, אבל מפשט הגמרות מסתדר הרבה יותר עם הרמב"ם).

אפשר לפחות הסבר למה זה לא רציני לפני שנשלוף את התותחים?

ובנתיים נתפלל שהשם יתברך יוציא אותנו מהגלות המרה בזו

עד שתגמור להתפלל ונוכל אולי לשבת עם גדולי הדור של הציונות הדתית ולהסביר להם למה כל מה שלימונו עד היום לא היה רציני.

אחכה לו בכל יום שיבוא

ואז תהיה הגאולה בתפארתה כשיבנה מקדש במקומו ותחזינה עינינו בשוב השכינה מהגלות (בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם) לציון ברחמים ויקבץ כל נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ כולל עשרת השבטים (כל יושביה עליה) וארץ ישראל כולה תהיה שלנו ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם ונהרו אליו כל הגויים ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דיבר יראו עינינו וישמח לבנו ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים

איננו בזים ליום קטנות, עם קומנו אנו מודים לה' ומברכים אותו על כל פרט ופרט וכמובן, גם על החיים בארץ של כל כך הרבה יהודים ... וכל הטוב והשפע הגדול הבלתי טבעי שמשפיע עלינו  - יחד עם זה אנו כולנו מצפים ומתפללים לכל הגדולה הזאת שתחזור על ידי המלך המשיח אחכה לו בכל יום שיבוא

נ.ב. שכחתי אולי את הסנהדרין שתחזור ועוד כמה דברים 

ואני מקבל את המוסר באהבה (ואולי מכיוון שכתבתי לעיל (בעייפות) בקצרה 'לא רציני' הנך משיב לי בסגנון כזה, אז ראשית הנני לבקש את מחילתך (במחילה...) כמובן זה הוסב על הדברים ולא חלילה אישית ושנית, ניסיתי מיד לשנות זאת אך לא ניתנה לי האפשרות לעריכה משום מה. אקווה שהצלחתי לפייס אותך והרי אהבת ישראל היא היא המפתח לגאולה כמבואר בנצח ישראל!)

ערי מקלט תשעה במספר אחרי כיבוש וחלוקת הארץ כולה כולל החלקים שלא נכבשו מעולם.

בדיוק היום ברמב"ם היומי מדובר על קרבנות המילואים שיוקרבו בחנוכת המקדש השלישי על ידי המלך המשיח.

ואגב, גרים, לא יהיו יותר גרים חדשים! בימות המשיח לא מקבלים גרים!

יהודים יקרים

שאלתי שאלה שאן לי תשובה עליה לא מתוך קנטרנות ולא מתוך התנשאות.

קבלתי מספר תשובות חלקם אהבתי וחלקם לצערי היו מתנשאות.

אם אנחנו מחוץ לארץ ישראל מקוללים ואתם שם מבורכים ובוחרים בפרנסיכים מנהיגים "משכמם ומעלה"

שהם אוכלים טרפות ביום שבת במרכזי קניות בהפגנתיות שבניהם מתגאים בפרהסיה שהם הולכים לבתי בושת אז יבוסם לכםׁ (סליחה על ההכללה).

בזמנו אגודת ישראל ברשות הרב שפירא לא רצתה לקחת שום חלק בניהול המדינה ורק דאגה שתקציבי לימוד תורה יעברו אליה כלומר היא נצלה את כוחה האלקטורלי רק לשם שמים על השאר הם שמו מבטחם בשם. לצערי פוליטיקאים יראי שמים כיום נוהגים אחרת.

אברהם אבינו קבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן..." ובכל זאת ויתר ללוט כשרועיו ורועי אברהם רבו בניהם.

יצחק אבינו קבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן..." ובכל זאת ויתר ונדד ממקום למקום כדי לחפור בארות.

יעקב אבינו קבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן..." ובכל זאת כעס על בניו לוי ושמעון שהרגו את אנשי שכם.

רק בזכותם השם אתנו כמו שאתם יודעים שכתוב בתורה וכמו שכתוב בזוהר בפרשת בשלח:

"התיצבו וראו, אין לכם לעשות מלחמה, כי הקב"ה יעשה מלחמה בשבילכם... תא חזי, בלילה ההוא אסף הקב"ה את הפמליא שלו ודן דינם של ישראל, ואם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל לא היו ניצולים מן הדין, רבי יהודה אמר, זכותו של יעקב הגין עליהם על ישראל, זה שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, הוא ישראל סבא. (בשלח סט)"

תודה ולהתראות בשאלה הבאה.

יעקב

כרגיל בסוגיה זו, ירית חץ וציירת את המטרה לאחר מכן, אם מביאים לך גמרא ומהר"ל וניק עלום פוטר אותם בשתי מילים "לא רציני" וזה משכנע אותך, אז כל הדיון הזה לא מתקרב להיות רציני.

צודק שהמטרה שלי היא לטעון שכולנו עדין בגלות והתשובה שאהבתי וקבלתי היא:

"אם תשאל את המקובלים\ המיסטיקנים הם יגידו לך שלא. (גלות השכינה).

אם תשאל את ה"צייוייינים" הם יגידו לך שכן. (גאולה לאומית)

אבל הם יענו לך את מה שהם יענו לך על בסיס תפיסה מסוימת של מה היה המצב הקדום, מה נגדע (גלות) - שבגאולה הוא שב לקדמותו. למיסטיקנים זו שכינה (שבאה בנקודת ממשק עם המצב הרוחני), לציונות זו אוטונומיה. 

 אני חושב שמעבר לתפיסה מיסטית של גלות השכינה, ומעבר לתפיסה הציונית על שעבוד מלכויות, הגלות האמתית, היא גלות הדת היהודית והפיכתה לאורתודוקסיה מאובנת. מיום שפסקה הסנהדרין ועד היום, היהדות בגלות. 

 במידה רבה מאוד - יותר משיש כאן שאלה של מהי הגלות על פי היהדות?! יש כאן קריאה ואמירה על אותה יהדות עצמה שהיא בגלות."

מה לא בסדר בתשובה הזאת?

למה צריך להגדיר יהודים מקוללים ויהודים מבורכים?

למה צדיך את כל השפוטיות וההתנשאות?

הרי כולנו ערבים זה לזה.

שליח מהארץ בא לכאן ודופק על הדלת לבקש צדקה כדי לחתן את בתו אנו נותנים לו ואומרים לו תודה שזיכית אותנו במצווה.

בארץ היו מביישים אותו ואומרים לו שילך לצבא אז אם זה לא גלות בשבילך אז יופי.

את התשובה שלי קיבלתי.

מבקשים מהשי"ת שיאמר די לצרותינו כשל כוח הסבל וישלח לנו את משיח צדקנו

והאמת שבאופן כללי אפשר לראות בעיניים שעם ישראל נמצא בתנועה של תשובה והשם יראה ללבב אין לך כמעט יהודי שלא הרהר תשובה בליבו כך שלכל הדעות צריכה לבוא כבר הגאולה השלמה אמן כן יהי רצון 

התפיסה שלך היא תפיסה פאסיבית - שיונקת מאותה אמונה רצופה ורבת שנים על גלות כעונש על חטאים, ועל גאולה כפדות אלוהים מהעונש. 

מבחן המציאות הוכיח, אלוהים לא שלח איזה נביא או "משיח", אלה שהאמינו בכך נידונו לפאסיביות עמוקה, דווקא אלה שכפרו בשליחות נבואית, במשיח, בשם הראליות, הם אלו שזכו לחפון בידם את אבני הפינה של מדינת ישראל. 

אפילו שאני חושב שבנושא מחשבה אין דבר כזה "היהדות אומרת", כשאמרתי שהיהדות בגלות, התכוונתי לכך ש(לדעתי) גם מה שהיהדות אומרת (או בצורה יותר נכונה "מה שיהודים חשבו")  מבחינה מחשבתית זה יכול להיות לא מעודכן וגלותי. ציטוט של ענקים מחכמי ישראל שטענו שהגאולה היא התעוררות אלוהית וגילויים אלוהיים, והוצאה מהעונש האלוהי, זה עצמו גלות, כי זה לא מה שקרה. דווקא ההתעוררות האנושית והגילוי אנושי, והמרד והשנאה התהומית למושג של גלות כעונש אלוהי, היו השושבינים של הגאולה שמתבטאת במדינת ישראל ועצמאות יהודית. (יש כאן הנחת המבוקש - אני אגע בזה)

איך יושבי בית המדרש התמודדו עם הקונפליקט של עצמאות לאומית במצוי, לבין גאולה אלוהית בכתוב?

מה עשו עם התפיסה שהולכת שנים על גבי שנים של גלות כעונש, וגאולה כהחלטה אלוהית?

היו כאלו שטענו, שמה שאנחנו רואים זה עצמו תהליך אלוהי, והכפירה היא רק בחיצוניות, הציונות והקמת המדינה היא החלטה אלוהית ותקומה אלוהית בלבוש גשמי שמוסתר, כפירה? אנחנו פשוט לא רואים טוב.

היו כאלו שטענו, שמה שאנחנו רואים כעצמאות לאומית זה תהליך אנושי, מעצם זה שהוא תהליך אנושי ולא אלוהי, הוא לא מזוהה עם הגאולה של היהדות, כלומר זהו תהליך שכופר ביהדות, בערכיה, ובאלוהיה. 

היו עוד כאלו שטענו, אבל מה שאני בא לומר זה ששתי התפיסות הללו יצאו מאותה נקודת הנחה, הגלות היא עונש, והגאולה היתה חייבת להיות בהחלטה אלוהית. המחלוקת היא, האם זו החלטה אלוהית או לא. 

אבל כמו שיש חובה לסנהדרין לדון בהלכות שהתחדשו עם הזמן, אני מצפה ש"היהדות" בנושא מחשבה תינק מהמציאות כמו שהיא, לפחות מהמעט שאפשר להגדיר מציאות, ולא תשאב רק לציטוטי מקורות. 

באופן פרדוקסאלי תחיית ושיבת עם ישראל לארצו בצורה לאומית קרתה רק כשהפסיקו לכוון בברכת תקע בשופר גדול לחרותינו. רק כשאנשים הלכו בכוחות עצמם לעלות לארץ ולתקוע בשופר, רק אז קרה משהו לאומי, רק אז זז משהו. 

זה מלמד שגאולה, כל סוג של גאולה, היא איננה החלטה אלוהית, אלא היא החלטה אנושית לגמרי. במידה רבה, אם עד עכשיו אמרנו שחייבים את אלוהים כדי להגאל, היהדות יכולה לומר שחייבים את האדם כדי לגאול. ההחלטה היא שלו. (ברור שאלוהים נותן את הכוח לעשות חיל).

אם כך, גאולה, היא איננה מצב, אלא פעולה. יותר משאלוהים מכניס את האדם למצב של גאולה, האדם פועל לגאולה. השאלה האם אנחנו במציאות של גלות או גאולה, יונקת מתוך תפיסת העולם שגלות וגאולה הן מצב. תחיית עם ישראל בארצו הוכיחה שזה לא מצב, אלא זה פעולה. זה לא תואר שמדברים עליו, זה פועל שעושים אותו. 

בסופו של יום מה שאתה תבחר כגאולה וגלות, יחשב גאולה וגלות. אבל אני לא חושב שיש ערך בהגדרות הללו, ולחילופין אני חושב שהערך היחיד שיש מהנושאים הללו זה רק בעשייה, או ביכולת עשייה. בין בהקשר הלאומי, ובין בהקשר הדתי. אם שיבת עם ישראל לארצו, חירות ואוטונומיה (גם אם היא ללא דת או דת חלקית), איננה ערך מסויים בשבילך - זו לא תהייה לך גאולה. 

בכל מקרה אני אצטט ציטוט אהוב עלי, של נבואה אלמונית מתקופת הגלות, של "נביא אלמוני", שהשתרבבה לחתימה סוף ספרו של נביא הכתב הראשון - עמוס. 

 הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה.   וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם.  וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם--אָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

בהצלחה 

יצא כאילו אני מנסה לטעון שאין משמעות לאמונה במשיח.

אני חושב שבלי האמונה של שנים על גבי שנים במשיח ששימרה את האמונה שהדברים ישתנו , לא היה זז כלום. 

ועל פי הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות - (אולי הראשון שניסח את האמונה במשיח כעיקר אמונה) - 

1. לא חייבים אותו כדי להגאל.

2. הוא מתגלה בפעולות ובאקטביות שלו. 

3. אין באמת יכולת לדעת איך הדברים יהיו עד שיהיו 

4. הדברים הללו אין להם ערך. הם לא מביאים לאהבה או יראה. 

שהרי התורה העידה עליו ! 

הרמב"ם

1.מקור השם יהודי בא משבט יהודה .

2.למעשה רוב רובם של בני ישראל התפזרו ונעלמו לאחר גלות מלכות ישראל.

3.כל עוד אין גאולה אז אנחנו בגלות.

4.מלכות החשמונאים הוכיחה כשיש עצמאות לעם היהודי אז אמנם יש התקרבות לקראת הגאולה אבל עדין לא הגענו לשלמות וזאת אפילו כשבית המקדש היה קיים והיתה מלכות (אבל לא מבית דוד).

5. חורבן בית שני הווה משבר אמוני שלולא ריב"ז וחכמי יבנה (משתפי הפעולה עם השלטון הרומאי האכזר) העם היהודי היה נידון לכליה.

נתונים אלו ועוד אחרים חייבים להזכיר לנו שוב ושוב שאנו עדין בגלות.

1. נכון

2. נכון.

3. כל עוד אדם לא פועל לגאולה הוא גלותי. המצב הוא נטרלי.

4. הכל תלוי מה אתה מגדיר גאולה. 

5. נכון. הם הצילו את היהדות עם הרפורמה שהם עשו, ובמידה מסויימת הם אפילו שידרגו אותה. אבל זה לא קשור לנידון, ועיין 4.

הכל תלוי בהגדרה שלך.

3. כל עוד אדם לא פועל לגאולה הוא גלותי. המצב הוא נטרלי.

כרגע חזרתי מברית מילה אצלנו בבית הכנסת, כאחד שזכה לארגן ברית מילה לארבעת בניו אני יכול להעיד שארוע כזה כאן בגלות שונה מאוד מארוע כזה בישראל. המשמעות של המשפט "בימיו יבוא הגואל" הרבה יותר עמוקה. בארץ המשפט הזה לרוב נבלע בתוך יתר פרטי ההפקה והמבין יבין.

4. הכל תלוי מה אתה מגדיר גאולה. 

בלי קשר לשום הגדרה.

אנחנו כרגע לכאורה עצמאים במדינה יהודית בארץ ישראל בלי מלכות ובלי בית מקדש.

בתקופת חשמונאים היתה עצמאות של יהודים בארץ ישראל עם מלכות ועם בית מקדש.

סופה של מלכות בא בעקבות מריבות פנימיות (שמעון בן שטח דרבן את שלטון רומי להכנם לארץ) ועד חורבן הבית.

לכן עלינו להיות זהירים ולא לטעות. הקמת מדינת ישראל היא חלק משרשרת ישועות בדרך לגאולה במהרה ובימנו.

אני אענה על 4, ואז על 3.

4. לא טענת כלום, יותר נכון העבת בתגובתך את הגדרותיך במסווה של מציאות. ואני אנסה להסביר את עצמי.

אם לדעתך עצמאות, בארץ משלך, כשאתה הריבון, זו לא ערך, אז מדינת ישראל היא לא ערך בשבילך. (זו המטרה של הציונות - אוטונומיה.)

בשבילי בית מקדש כרגע זה הגלות הכי נוראית שיכולה להיות, (פעם חשבתי שזה גאולה), משום שאנשים עדיין לא הוכשרו מנטלית לזה. אנשים יהפכו ל"טקסיים" ויאמינו בכל מה שהנביאים קיללו גידפו והדפו ללא הועיל. אנשים יתחילו להאמין שאלוהים צריך קורבנות, שזה עוזר לו. אנשים יתחילו להאמין שהבית שבנוי בהר הבית, הוא מקום האלוהות, ושהם נאהבים יותר על ידי ה' ככל שהם יותר מספקים אותו בשוחד פולחני (עופות, בקר, צאן, סולת, יין, שמן, וכ'ו). זה יצור מצב שהיהדות תלך אחורה במקום שבו כל עמי העולם התקדמו. גם סנהדרין בימינו זו גלות נוראית, משום שיושבי בית המדרש עדיין לא פיתחו לימוד של שכל ישר, של רצון להתאים את ההלכה למציאות, ולכן הסנהדרין אם היא תקום בימינו היא תהיה אורתודוקסיה פונדמנטליסטית חמורה ואיומה, שתקדש את הגלות ההלכתית, יושבי בית המדרש עדיין בגלות שהיהדות הכניסה אותם אליה בשוגג. אבל כבר ידוע ששגגת תלמוד עולה זדון, במיוחד כשהיא מתקדשת ונהפכת לסמכותית כובלת ורשמית.

ומלוכה דיקטטורית היא בשבילי גלות נוראית. אני חושב שדעת ר' נהוראי האבן עזרא והאברבנל הרבה יותר מתאימה למציאות. ברגע שנותנים לאנשים כוח, הם מתעוותים. המלכים הגדולים והראשונים של האומה, שהם היו מונותאיסטים נפלו בגלל כוח - שאול,  דוד, ושלמה, ק"ו למלכים פאגנים שקמו לעם ישראל. 

3. יש מושג שנקרא קורבניזם, משהו בתגובה שלך מזכיר לי את המושג הזה. 

אבל יותר משהתגובה שלך מזכירה קורבניזם, היא יונקת מאותה תפיסת עולם גלותית שעליה דיברתי בתגובה הזו. 

מי שבוכה שהוא בגלות, הוא פאסיבי, הוא קורבני, חטאנו, אלוהים העניש, ואנחנו נחכה.  החשמונאים לא אמרו חטאנו שיש לנו צרות דתיות ואוטנומיות, וגם הציונות לא אמרה חטאנו אנחנו נחכה שמישהו על סוס לבן יקח אותנו ויקבץ נדחינו מבין הגויים, הם קמו ועשו. מי שטוען שהוא בגלות, בעונש, מי שקורבן למציאות שלו, מי שבמנטליות של גלות, הוא לעולם לא יצא ממנה, אם לא לוקחים אחריות על המצב, אם לא מאמינים שיש לנו שליטה ולא עושים, אנחנו נשאר בגלות.

אין לי מושג מה ההגדרה שלך לגאולה והגלות ומה ההגדרה של אותו קהל שעליו דיברת, אבל אם הם יכולים לעשות משהו קטן על המצב שעליו הם מאמינים שהוא גלות, ולא עושים, הם גלותיים, הם קורבניים. וזה הדבר הכי קל להיות קורבן ופסיבי. 

לסיכום: אני מאמין שאין ערך לדיון על גלות וגאולה, אלא אם כן יש לך יכולת לעשות משהו בנידון. אם יש לך יכולת לעשות משהו בנידון, ואתה לא עושה אתה במנטליות של גלות. ההגדרות על מהי גלות (מה חסר) ומה היא גאולה (חוסר שהתמלא), הם שנויות במחלוקת ותלויות בסברא האישית - שאין לה משמעות אם אי אפשר לעשות משהו. 

(נ.ב. "כל יהודי שמקיים מצוות פועל לגאולה" - זו ההגדרה של הקבלה, אין לי מושג אם הבאת את זה משם, אבל יש הרבה מה לדון על ההגדרה הזו).

בהצלחה. 

...באותה מידה.

אין חצי גלות כמו שאין חצי גאולה ולכן אם אין גאולה אז יש גלות

אין כאן שום דמיונות. בזמן בר כוכבא הם היו מאוד מקפידים על המצוות ובכל זאת הגאולה לא באה בגלל יהירות.

ומדינת ישראל כן צלחה אותה.

ואגב, בכל שנה לפחות שני ימים בחנוכה לא יוצאים בכסלו, סתם לידיעה.

כנראה שלטענתכם אני בגלות ואתם לא, אני מקולל ואתם מבורכים, אני חי בטומאה ואתם חיים בטהרה אז אשריכם.

לסיום היתי ממליץ לכם לקרא על הגלות בפלא יועץ וסוף סוף אולי נסכים לנוסח שלו על הגלות.

שבת שלום וטו בשבט שמח יהודים יקרים

"וכבר כתבו הפוסקים (יו''ד סימן רנא, סעיף ג), כי מה שאמרו בעצם עניי עירך קודמין, הוא על עניי ארץ ישראל, כי הם הנקראים עניי עירך באמת, והם יושבים שם כתרנגולים בלוליהם, אינם יכולים להרויח ואין בנמצא כל כך מי שירחם עליהם, ועיניהם תלויות על יושבי חוץ לארץ, בין לאגרות לדעת את שלום קרוביהם, בין על מנות להחיות את נפשם ולשמח את לבם, וצדקה וחסד גדול עושה הכותב להם והשולח להם מתנות, אם מעט ואם הרבה, איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו (דברים טז יז), למצוה רבה יחשב. וטוב לגבר כשכותב לעיר אחרת שיכתב, ויזכיר את כל הנמצאים אתו מיושבי אותה העיר, כי לפעמים יארע שעל ידי אגרתו ידעו אחרים משלום קרוביהם וישמח לב אמללים, וישא ברכה מאת ה' ומבני אדם, ומצותו עומדת לעד."

כן גם היום תחת שלטון מדינה שקוראים לה ישראל  "יושבים כתרנגולים" נשמות יהודיות שנראים כשקופים בעיני מדושני עונג שמה שמדאיג אותם בחיים הוא אם יושבת נמל התעופה בן גוריוו או לא.

אותם שקופים חוצים עולם לאסוף תרומות ולזכות אותנו פה בארץ הטמאה במצוות צדקה. הם בטח מרגישים גולים בארצם

ולא מפסיק לפרנס את יהודי ארץ ישראל.

עלו והצליחו! עדי נזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש!

אז ישיר משה 

אם אתם מוכנים בבקשה להפסיק לבלבל את המוח.

יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא. 
אז הוחל לקרוא. 
אז אמרה חתן דמים. 
אז ישיר משה.
אז ישיר ישראל. 
אז ידבר יהושע. 
אז אמר דוד. 
אז אמר שלמה. 
הרי אלו לשעבר. 

ויש אז לעתיד לבוא: 
אז תראי ונהרת. 
אז יבקע כשחר. 
אז ידלג כאיל פסח. 
אז תפקחנה. 
אז תשמח בתולה במחול. 
אז ימלא שחוק פינו. 
אז יאמרו בגוים, 
הרי אלו לעתיד לבא. 

עשר שירות הם: 
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. 
שנייה שנאמרה על הים, אז ישיר משה. 
שלישית, שנאמר על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל. 
רביעית שאמר משה: ויהי ככלות משה לכתוב. 
חמישית, שאמר יהושע: אז ידבר יהושע. 
שישית, שאמרה דבורה וברק: ותשר דבורה וברק. 
שביעית, שאמר דוד: וידבר דוד לה'. 
שמינית, שאמר שלמה: אז אמר שלמה. 
תשיעית, שאמר יהושפט, שנאמר: וצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואחד לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. 

שכל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היו אחריהם שעבוד. 
אבל התשועה העתידה לבא קרויה לשון זכר, שאין אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים. 

לא אפרט מדוע אין חמלה משום שזה קשור יותר לאקטואליה ולא לבית המדרש.

השלטון נארץ ישראל רחוק מאוד בנושא.

כמו שצינתי נושא זה לא רלבנתי למדור הזה.

אולי אפתח את הנושא לדיון במדור אקטואליה.

ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית.

וישראל קדושים קבלה בידם להחזיק ביהודי ארץ ישראל.

וב"ה ארץ ישראל נותנת המון המון ליהודי העולם.

חצי מהשכירים בארץ מרוויחים פחות משכר מינימום

ילדים חיים על הורידים של ההורים שלהם עד גיל 50.

כל דבר הולך בקושי במשרד הרישוי, ביטוח לאומי ועוד מקומות ממשלתיים.

אם אתה לא מסכים עם זה אז אתה חי בבועה.

כאחד שחי בארץ שנתיים עם 4 ילדים ומכיר את המחירים העתכניים אני לא יכול להבין אין אפשר לחיות עם משכורת מינימום וקצבת ילדים מסכנה בלי עזרה מאף אחד וגם לשלם שכירות או משכנתה.

מי יתן ונראה בשלמות בקיום "אפס כי לא יהיה בך אביון" בכלל ובפרט כי"ר

"אפס כי לא יהיה בך אביון"  זה הנסיון שלנו. זה בידינו.

כרגע לצערי לא עומדים בנסיון. 

המדינה מסתתרת מאחורי עמותות

העמותות ממומנות בעיקר מכספי תרומות (בעיקר מחו"ל). 

ואילו האזרח הפשוט שיש לו אמצעים מנסה לקיים את מצוות מעשר על הילדים והנכדים שלו.

את השקופים לא וןאים ממטר.

"עניי עירך קודמים" זה לא עניי ביתך

כדברי האור החיים הק' הידועים בפרשת ראה.

אשר סובל עבורנו ומחכה בכליון עיניים לגאלנו ובוכה כששומע שלא שכחנו אותנו חלילה.

וכותב שם שיש להוסיף בצדקה ולכוון כי בצדקה תכונני שהיא לכוונת קירוב בואו.

כעת ממש פגשתי אביון ממש תאב לכל דבר כפשוטו 

והזמן גרמא חמשה עשר בשבט זה הזמן לדבר אך ורק בשבח עמנו וארצנו ארץ זבת חלב ודבש

1. אתם : גאולה קמעא קמעא-סוף הגלות.

  אני:  לא סוף הגלות.

2. לא בדקתי זאת ביסודיות אבל רוב הציטטות שלכם נאמרו על ידי חכמים שלא גרו בארץ ישראל מסיבות שונות .

אני רוצה להאמין שלכל יהודי (כולל אני) יש שאיפה לגור בארץ ישראל ולכל אחד ואחד יש סיבה מוצדקת להשאר בגלות.

בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.

"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.

כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .

הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.

אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...  

חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח,  הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.

אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם. 

"במקום"?!

….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."

מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.

לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .

הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.

והמקור לזה מפורש בגמרא. -----

שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.

אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
 

------

אני חושב שזה בעיקר תלוי בהרגשה שלך.

אם אין, אז לא יפריע לי לכסות אותה בתמונה אחרת

מה הסיפור הגדול?

כל מי שמנוי לעיתון, מחזיק כמה תמונות של רשעים בבית.

(ושלא יהיה מובן שקראתי למישהו "רשע" וכדו)

תמונה יפה סך הכל.  

לא עושה לי הרגשה רעה אם אין בזה בעיה רוחנית

החשש שלי זה לא בגלל התמונה עצמה, אלא שזה הוצאה שלהם ("כח הפועל בנפעל" מה שנקרא)

א. אם אני מבין נכון, הכוונה היא שבפורים זה נס של הגוף - הפיזי, ולא של הנשמה - הרוחנית. זה רעיון זה בסיסי שכמדומני מופיע בלבוש ו/או בט"ז.

ב. השאלה לא מובנת, אם כוונתך לשאול באופן כללי: מה שמחת הפורים תורמת תשאר השנה, זו באמת שאלה אינסופית שאפשר לשאול על כל דבר ומאידך בטח ניתן ליישב אותה בקלות.

אם כוונתך ספציפית על "עד דלא ידע", אז כמדומני שהרמ"א מסביר שהאדם לא יוכל לשקול אם יותר חשוב הנקמה בהמן או ההמלכה של מרדכי, כלומר שהנס בפורים (ולא רק) מורכב מנקמה ושכר בחדא מחתא, ולשיכור קשה לדעת אם יותר חשוב הדין ברשעים או שיותר חדוב השכר לצדיקים. קראתי שהרב אוירבך אמר שזה ההסבר הכי פשוט לדברי הגמ', וגם אני הקטן מסכים עם האמירה הזו

וזה כמובן תורם המון למחשבה על שכר ועונש.

ג. נדמה לי שההסבר בנגלה מספיק טוב. תקרא את הרמב"ן והר"ן במגילה דף א. מדפי הרי"ף.

בתורה כמוך פה בפורום. חוץ מהיסטורי

א. בשבת וביום טוב, קדושת הגוף (והחומר) יושבת על קדושת הזמן. קדושת הגוף כזו היא "לא חוכמה" כי אתה בתוך זמן שמרים אותך למעלה ונותן לך תחושת בטחון שאתה מסובב בקודש (אותו דבר בסעודת מצווה או בסעודה במקום קדוש).

קדושת הגוף העצמית מצריכה שתהיה שם באמת בתפיסה ובתודעה שלך בלי עזרים. שבאמת תבין שיש לגוף קדושה ובאמת תהיה מחובר חזק לה' כדי להרגיש שזה קדוש ושאתה לא עובד על עצמך. באופן קצת אבסורדי, מי ששמה מחובר יותר מאחרים גם לה' וגם לגוף (בצורה נכונה).

זה כמו שלהגיע להיות נביא כשיש השראת שכינה זה לא הכי חוכמה, החוכמה זה להיות נביא שחצב את כל הדרך מלמטה עד שהגיע לנבואה (וזה לענ"ד ההסבר למה כבר הרבה שנים אין נבואה).

בימי פורים (עוד לפני שהוא היה חג) ובמה שקרה לפני כן, התגלתה הקדושה הזו (נכון שאז זה היה כתוצאה מדחיפה אלהית, אבל לומדים משם את העקרון).

כיום זה יום חג אז יש בו גם את קדושת הזמן, אבל זה הפוך משבת ויו"ט- בפורים קדושת הגוף הובילה לקדושת הזמן, הגוף כל כך קדוש עד שגם הזמן התקדש (ויש בו גם מימד של קדושת המקום- קשור קצת לשאלה ג- יש הבדל בין המקומות מתי חל החג).  

העיקר הוא ללמוד מפורים את היסוד לכל שאר השנה.

ב. כשתופסים שזה לא וורט אלא אמת- כל המבט על החיים משתנה (למי שרודף אחרי האמת ומחפש לחיות אמיתות ולא ריגושים).

מי שלדוג' מבין ש"בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה" (לא מבחינה פיזית שזה רק תהליכים פיזיולוגיים במוח, אלא נשמתית), כלומר שבכל לילה הנשמה שלו עולה למעלה, תופס את השינה והקימה אחרת.

או לשיר בשבת "דורשי ה' זרע אברהם אוהבו" ולתפוס שיש בכל אחד מאיתנו "אברהמיות" מוחשית, וזה לא רק וורט או משהו פסיכולוגי או חינוכי, אלא משהו שאכן קיים בתוכנו.

ובכלל לא בשנמהמ.

ב. יום אחד משפיע על כל השנה

ג. מוקף אור מקיף פרוז אור פנימי. איממנטי טרנצננצדני. @צדיק יסוד עלום  מבין בזה

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.

זה מקסים בעיניי

אלא רק לשתות מים במקרה הפחות טוב.

שהוא הקדים בחודש

ראה שרשור מיקום מקביל והשווה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=873061&forum_id=1364

ככה יוצא שיש שלוש חומרות יחד..

חומרא בשיעור כזית, כדעת התוס'

חומרא שהתקטנו השיעורים

חומרא ללכת לפי משקל (זו לא בדיוק חומרא אבל לצורך העניין)

* עוד לא הייתי בחו"ל. לא יוצא מהארץ.

* לא שומע כלל שירים בספירת העומר ובשלושת השבועות.

* אוכל 2 כזית במוציא מצה.

* שנתיים צמתי צום בכורות כמו שכתוב בעולת ראיה. מזל שידעתי לעצור בזמן..😅

(אם אני לא טועה בכל הדוגמאות יש פוסקים שסבורים שזה עיקר הדין ויש פוסקים שסבורים שניתן פחות אז מניח שזה עונה להגדרה של להחמיר.. כמו שכתבו פה על שתיה לפני התפילה.. יש פוסקים שסבורים שזה הדין, ויש שהקלו יותר וממילא לשיטתם זה חומרא..).

ותענית בכורות זה לא חומרה שמביאה לידי קולא?
 

כי בסוף לא מתרכזים במגיד מרוב רעב

מזכירים את בני רב פפא, להראות שאפשר לגדל משפחה של עשרה תלמידי חכמים גדולים.
 

הרמ"א כתב בסוף תשובותיו, שרב פפא היה עשיר גדול ומחזיק תורה ובזכות שעשה לבניו סיומים ושמחה לגמר מסכת, זכה שכל עשרת בניו היו גדולים בתורה. הוא ממשיך ומוצא בהם רמזים לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות.

תודה!