אני גר בחוץ לארץ ופגשתי ביהודי יקר שחי בארץ וכמובן שהוא הסתכל עלי כיהודי שחי בגלות לעומתו שהוא לא.
תשובתי היא : כולנו עדין בגלות כולל היהודים בארץ ישראל.
אני גר בחוץ לארץ ופגשתי ביהודי יקר שחי בארץ וכמובן שהוא הסתכל עלי כיהודי שחי בגלות לעומתו שהוא לא.
תשובתי היא : כולנו עדין בגלות כולל היהודים בארץ ישראל.

הוא שאדם או ציבור גולה ממקומו למקום אחר.
למשל - "בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה".
בהשאלה, המושג משמש גם להמצאות תחת שלטון זר בארץ ישראל, ובהשאלה רחבה יותר, בהנגדה למצב המתוקן של גאולה, שכולל עצמאות גשמית ורוחנית, בית מקדש, מערכות שלטון מתוקנות, וכו'.
.....ואחר כך ישראלי. מטרידה אותי השאלה הזאת משום שאבי זכרונו לברכה עלה מתימן ב1934 איש ירא שמיים לעילה ועילה. בניו ובנותיו ונכדיו כולל אני עזבנו את הדת. רק כאן בגיל 60 גיליתי את הדת מחדש וזה כולל הרבה לימוד תורה סיום מסכתות וקיום מצוות. ילדי למדו בישיבה , חלקם עדין לומדים בקיצור חיים רוחניים שאף פעם לא היו לי במשך כל חיי בארץ ישראל.
אני לא היחידי כמוני יש דור שלם של ישראלים שרובם עדין חילוניים.
אתם מבינים מדוע אני חושב שכולנו נמצאים בגלות כולל היהודים היושבים בארץ הקודש.
פאר היצירה היהודית מימי סוף התנאים ועד ימינו אלה נכתב מחוץ לארץ ישראל בבבל, בספרד, באטליה, בתורקיה במזרח ארופה ובמערבה. עשו חשבון שאין רגע אחד שבו לא מצותת רשי באיזה שהוא מקום בעולם.
לא סתם התלמוד הבבלי לעומת התלמוד הירושלמי יותר מתודי ונלמד הרבה יותר.
ברור שיש מעלה אדירה בישוב ארץ ישראל אבל מנסיון אישי קשה יותר לנהל חיים רוחניים שם במצב הקיים כמו שהיה קשה לאחר מרד בר כוכבה למשל שגם אז היתה תנועה של חכמים לבבל.
בבל היא מחוץ לארץ ישראל.
כתוב בגמרא הרבה פעמים שהיא ארץ 'חשוכה' וכדו'
רש"י (לצערי אני לא זוכר איפה) כותב שהתלמוד הירושלמי יותר טוב
כשחיינו מספר שנים בארץ ילדי הקטן אז בן 9 בא לי ביציאה: "אבא אני יכול לעשות מוקצה בשבת ולהשאר יהודי, ירון השכן הוא יהודי ונוסע על אופנים חשמליות בשבת". לצערנו ישראל זה לא בני ברק לא עמנואל ולא אלעד.
"רב תנא הוא..."
והוא ירד.
ברור. התכוונתי שאם רציתם לומר שתנאים מגודל מעלתם לא ירדו, אזי רב נחשב לתנא וירד.
בשהותי בארץ הופתעתי לראות עצי אשוח בעיר מולדתי ראשון לציון. לא אספר לכם את כל תלאותי ותלאות אשתי בפרט( היא לא ישראלית) אבל כאשר סןף סוף אתה מתקבל לעבודה בשכר מינימום כמובן ואומר שאתה לא רוצה לעבוד בשבת פתאום מוצאים סיבה למה אתה לא מתאים. כולנו מתפללים 3 פעמים ביום "תקע בשופר לחרותנו" עם כוונה כולנו עדיין בגלות. אין ספק שמדינת ישראל יכלה להיות שלב לגאולה כמו שמדינת החשמונאים וכמו שמדינת בר כוכבא יכלה להיות שלב לגאולה בכל שבת אנו מתפללים לשלום המדינה ולשלום חיילי צהל שבני הבכור משרת כרגע כשריונר. נקווה שהפעם הסוף יהיה יותר טוב. נשב פה ננסה להתפרנס בכבוד (אני לא עשיתי פרישה מוקדמת ואין לי פנסיה תקציבית) וגם נזכא ללמוד יום יום דפי גמרא (מסכת זבחים כרגע) דבר שבחיים לא הייתי יכול לעשות בארץ.
אני ידעתי בדיוק לאן אני חוזר אלה מה, אשתי רצתה לעשות עליה. יכולתי תודה לאל כלכלית לעשות את הנסיון הזה.
הדבר הטוב שיצא מזה הוא תגבור אהבת ארץ ישראל אצל ארבעת בני.
.....שגם אתם בגלות. ב1992 אני עזבתי משרה טובה בבזק. היה לי הכל. אז הבנתי שהמנהיגים שלך אז והיום הם גונבי דעת אמיתיים. כמו שאז לא הגיבו לטילים של סדאם אז גם היום הם גיבורים רק בפה . אנשים עם אגו נפוח נהנתנים לא יקרבו את הגאולה. ברגע שתבינו שגם אתם בגלות אז יהיה תיקון עולם. שלא תבין אותי נכון , אתם עדין מקיימים את מצוות ישוב ארץ ישראל וזה דבר גדול.
`תקח חלילה את התפקיד הזה ממנו והוא יתרגז
אממה- אנחנו בהתחלת הגאולה.
כמו שנמצאים במנהרה חשוכה וארוכה ופתאום מתחילים לראות את האור, אז זה כבר סימן שאנחנו לקראת הסוף ועוד מעט נגיע את האור הגדול שיהיה הגאולה.
ומה שאני חושבת זה שאלה שזוכים לשבת בא"י ולקיים את התורה והמצוות פה הם נמצאים יותר קרוב לפתח ובמילא מושפעים יותר מהאור ואלה שבחו"ל יותר רחוקים והאור שמגיע אלים הוא פחות חזק.
אבל מתחילים את הגאולה.
ובע"ה שיהיה בקלות ובמהירות ונזכה כולנו להיות בגאולה השלמה.
אם תשאל את המקובלים\ המיסטיקנים הם יגידו לך שלא. (גלות השכינה).
אם תשאל את ה"צייוייינים" הם יגידו לך שכן. (גאולה לאומית)
אבל הם יענו לך את מה שהם יענו לך על בסיס תפיסה מסוימת של מה היה המצב הקדום, מה נגדע (גלות) - שבגאולה הוא שב לקדמותו. למיסטיקנים זו שכינה (שבאה בנקודת ממשק עם המצב הרוחני), לציונות זו אוטונומיה.
אני חושב שמעבר לתפיסה מיסטית של גלות השכינה, ומעבר לתפיסה הציונית על שעבוד מלכויות, הגלות האמתית, היא גלות הדת היהודית והפיכתה לאורתודוקסיה מאובנת. מיום שפסקה הסנהדרין ועד היום, היהדות בגלות.
במידה רבה מאוד - יותר משיש כאן שאלה של מהי הגלות על פי היהדות?! יש כאן קריאה ואמירה על אותה יהדות עצמה שהיא בגלות.
יהדות צניעות וענווה זה מה שהשם אוהב.
כל עוד אין סנהדרין כל יהודי בכל אתר ואתר כולל בארץ ישראל חייב להרגיש בגלות. כל הרגשה אחרת יש בה סממן של גאוה.
...... לטענתם היה בזה דחית הקץ. הם צדקו בדיעבד והרי חורבן בית שני היו היה.
מי שטוען שהוא לא בגלות רואה בממשלת ישראל את המשכה של מלכות דוד. והרי זה מגוחך.
ישועות כן , גאולה בפרוש לא. כל עוד אין גאולה כל יהודי בכל אתר ואתר נמצא בגולה.
בתפילה אנחנו אומרים את התפיסה המקובלת ביהדות "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - ההבנה המקובלת שבמידה רבה - לה התכוונו עורכי הנוסח = אנחנו חטאנו ובגלל זה אנחנו בגלות, הגלות היא עונש על החטאים, אנחנו עומדים בפינה ומחכים שיוציאו אותנו מהעונש. זו התפיסה שהייתה ועמדה לנגד ענייהם של כותבי ועורכי נוסח התפילה. אנחנו מחכים לאלוהים שיוציא אותנו מהגלות. זו תפיסה שהופכת אנשים לפסיביים, זו התפיסה שגרמה לניוון ופסיביות עמוקה, שהשיא שלה היה כשרבני קהילות באירופה אמרו לקהילותיהם לא לעלות לארץ, גם כשהגיעו ניצולים ואמרו להם שהשואה התחילה.
אבל כאחד שמקבל תפיסה אחרת אני חייב לומר לך -
מיכה יוסף ברדיצבסקי ויוסף חיים ברנר אמרו דבר ממש יפה, הם טענו שהפרשנות "מפני חטאינו גלינו מארצנו" = אנחנו חטאנו ובגלל זה אנחנו בגלות, אנחנו מחכים, פסיביים, היא תפיסה שגויה, הם ביקרו את התפיסה הפסיבית הזו בכל דרך. לטענתם, וכך הם פירשו את המשפט, "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - אנחנו בחטא בגלל שאנחנו בגלות, אנחנו לא בגלות בגלל שחטאנו, אלא אנחנו חטאנו שאנחנו בגלות.
התפיסה שלהם לא נכונה מבחינת כוונת מנסחי התפילה. אבל היא נכונה מבחינת המציאות (לדעתי), ומדינת ישראל תוכיח.
בהצלחה!
כמה צריך לכוון היום בהשיבה שופטינו כבראשונה? ויועצנו כבתחילה? והסר ממנו יגון ואנחה?
וזה עוד דוגמית
יהדות התפוצות בסכנה גשמית ובעיקר רוחנית (הם יהודים לא פחות מאיתנו)
נערים יהודיים מעונים בידי השב"כ על חשד זריקת אבן בשעה שזריקת תהאבנים של ערבים מתקבלת בהבנה.
חושב שזה מספיק וכל אחד יודע אישית את מצוקותיו מצוקות הכלל והפרט סימני עקבתא דמשיחא - כך היא נקראת שחור על גבי לבן במשנה - מתרחשים במלוא עוצמתם (בן קם באביו כלה בחמותה...)
זו גלות עמוקות התפילה לגאולה זועקת מתמיד
וירושלים (לא זו של ברקת וליאון) עדיין לא נבנית!
ומלך המשיח עדיין לא בא! ואפילו המנהיגות נתפסת בשפל גדול.
אז וודאי שאין צורך להאריך בשלילי ועדיף להעמיק בדברים החיוביים המתרחשים נגד עינינו ולא חסר החל מאתם הרי ישראל ענפיכם תתנו פריה שפע גשמי של ממתקים מוצרים והרבה שעות פנאי ובעיקר רוחני ריבוי תורה וחכמה עד בלי די ועוד בלעה"ר .
ובעצם אלו שני צדדים למטבע כי שניהם סימפטומים מובהקים המופיעים במקורות כתקופת 'טרום גאולה' ומכאן שיש לפעול בשני הצדדים ראשית הקדמת רפואה למכה אם הודיעו לנו שהחושך ילך ויגבר לפני בוא האור אז זה נועד כדי שאנחנו נרבה באור בצורה אקטיבית מוסיף והולך ואור.
מחד נתמקד בניצול הימים המיוחדים הללו וברגעי המשבר האופפים אותנו מהם נמצה את הטוב העמוק הטמון בתוכם נשמח בשמחת הגאולה ההולכת וקרבה בצעדי ענק לקראתנו.
ומאידך נתעצם בתפילה ובבקשה עוד יותר חזק 'את צמח דוד עבדך' מהרה תצמיח'
לפעמים המילים הללו מתנגנות לי בראש -
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
שבת שלום.
אם תרצה אסביר לך למה, בכל מקרה מותר לך לעיין בהלכות ממרים פרק ב, שם הרמב"ם מסביר את "הפנטזיה" של הפתיחות של הסנהדרין. אני באמת חושב ומאמין שאם אנשים היו יודעים מהו הפער בין המציאות האורתודוקסית למציאות שבה היה פעם סנהדרין, הם היו מסכימים איתי, או לפחות מסכימים במידה רבה.
ונניח שהסנהדרין מוקמת על ידי אנשים סגורים מחשבתית וללא שכל ישר (משהו שלא אמור לקרות - כי אז הם לא סנהדרין, הם אורתודוקסיה רשמית), עד לרמה שאין להם יכולת להכריע ולשנות דברים בסוגיות חשובות, אז (לדעתי), זו גם גלות. רק גלות הרבה יותר נוראית כי אני חייב לשמוע להם. ואתה צודק, לפעמים אני טוען שמזל שדיון על סנהדרין זה היפותטי, כי ייקח כמה דורות כדי שהסנהדרין תהיה בעלת פוטנציאל של שכל ישר והתאמה למציאות. ואולי המצב העכשווי הרבה יותר מתוקן מאורתודוקסיה רשמית ללא שכל ישר והתאמה למציאות.
ש"ש.
מה ש"(אולי) היה במציאות" - נפסק להלכה. (ממרים ב) - ויש לזה דוגמאות רבות בתלמוד. (יש בעיה מכיוון אחר, אבל אני לא אכנס לזה כאן)
אתה לא חייב לקבל את זה, אבל שוב, זאת ההלכה ברמב"ם. (הרלב"ג היה חולק על דברים מסוימים בהלכה הזו, אבל מפשט הגמרות מסתדר הרבה יותר עם הרמב"ם).
אפשר לפחות הסבר למה זה לא רציני לפני שנשלוף את התותחים?
ובנתיים נתפלל שהשם יתברך יוציא אותנו מהגלות המרה בזו
עד שתגמור להתפלל ונוכל אולי לשבת עם גדולי הדור של הציונות הדתית ולהסביר להם למה כל מה שלימונו עד היום לא היה רציני.
במחילהאחכה לו בכל יום שיבוא
ואז תהיה הגאולה בתפארתה כשיבנה מקדש במקומו ותחזינה עינינו בשוב השכינה מהגלות (בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם) לציון ברחמים ויקבץ כל נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ כולל עשרת השבטים (כל יושביה עליה) וארץ ישראל כולה תהיה שלנו ויתקן את העולם כולו לעבוד את השם ונהרו אליו כל הגויים ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דיבר יראו עינינו וישמח לבנו ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ולא תחרות ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים
איננו בזים ליום קטנות, עם קומנו אנו מודים לה' ומברכים אותו על כל פרט ופרט וכמובן, גם על החיים בארץ של כל כך הרבה יהודים ... וכל הטוב והשפע הגדול הבלתי טבעי שמשפיע עלינו - יחד עם זה אנו כולנו מצפים ומתפללים לכל הגדולה הזאת שתחזור על ידי המלך המשיח אחכה לו בכל יום שיבוא
נ.ב. שכחתי אולי את הסנהדרין שתחזור ועוד כמה דברים
ואני מקבל את המוסר באהבה (ואולי מכיוון שכתבתי לעיל (בעייפות) בקצרה 'לא רציני' הנך משיב לי בסגנון כזה, אז ראשית הנני לבקש את מחילתך (במחילה...) כמובן זה הוסב על הדברים ולא חלילה אישית ושנית, ניסיתי מיד לשנות זאת אך לא ניתנה לי האפשרות לעריכה משום מה. אקווה שהצלחתי לפייס אותך והרי אהבת ישראל היא היא המפתח לגאולה כמבואר בנצח ישראל!)
ערי מקלט תשעה במספר אחרי כיבוש וחלוקת הארץ כולה כולל החלקים שלא נכבשו מעולם.
בדיוק היום ברמב"ם היומי מדובר על קרבנות המילואים שיוקרבו בחנוכת המקדש השלישי על ידי המלך המשיח.
ואגב, גרים, לא יהיו יותר גרים חדשים! בימות המשיח לא מקבלים גרים!
יהודים יקרים
שאלתי שאלה שאן לי תשובה עליה לא מתוך קנטרנות ולא מתוך התנשאות.
קבלתי מספר תשובות חלקם אהבתי וחלקם לצערי היו מתנשאות.
אם אנחנו מחוץ לארץ ישראל מקוללים ואתם שם מבורכים ובוחרים בפרנסיכים מנהיגים "משכמם ומעלה"
שהם אוכלים טרפות ביום שבת במרכזי קניות בהפגנתיות שבניהם מתגאים בפרהסיה שהם הולכים לבתי בושת אז יבוסם לכםׁ (סליחה על ההכללה).
בזמנו אגודת ישראל ברשות הרב שפירא לא רצתה לקחת שום חלק בניהול המדינה ורק דאגה שתקציבי לימוד תורה יעברו אליה כלומר היא נצלה את כוחה האלקטורלי רק לשם שמים על השאר הם שמו מבטחם בשם. לצערי פוליטיקאים יראי שמים כיום נוהגים אחרת.
אברהם אבינו קבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן..." ובכל זאת ויתר ללוט כשרועיו ורועי אברהם רבו בניהם.
יצחק אבינו קבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן..." ובכל זאת ויתר ונדד ממקום למקום כדי לחפור בארות.
יעקב אבינו קבל הבטחה מפי הגבורה "לזרעך אתן..." ובכל זאת כעס על בניו לוי ושמעון שהרגו את אנשי שכם.
רק בזכותם השם אתנו כמו שאתם יודעים שכתוב בתורה וכמו שכתוב בזוהר בפרשת בשלח:
"התיצבו וראו, אין לכם לעשות מלחמה, כי הקב"ה יעשה מלחמה בשבילכם... תא חזי, בלילה ההוא אסף הקב"ה את הפמליא שלו ודן דינם של ישראל, ואם לא הקדימו האבות להתפלל על ישראל לא היו ניצולים מן הדין, רבי יהודה אמר, זכותו של יעקב הגין עליהם על ישראל, זה שאמר לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, הוא ישראל סבא. (בשלח סט)"
תודה ולהתראות בשאלה הבאה.
יעקב
כרגיל בסוגיה זו, ירית חץ וציירת את המטרה לאחר מכן, אם מביאים לך גמרא ומהר"ל וניק עלום פוטר אותם בשתי מילים "לא רציני" וזה משכנע אותך, אז כל הדיון הזה לא מתקרב להיות רציני.
צודק שהמטרה שלי היא לטעון שכולנו עדין בגלות והתשובה שאהבתי וקבלתי היא:
"אם תשאל את המקובלים\ המיסטיקנים הם יגידו לך שלא. (גלות השכינה).
אם תשאל את ה"צייוייינים" הם יגידו לך שכן. (גאולה לאומית)
אבל הם יענו לך את מה שהם יענו לך על בסיס תפיסה מסוימת של מה היה המצב הקדום, מה נגדע (גלות) - שבגאולה הוא שב לקדמותו. למיסטיקנים זו שכינה (שבאה בנקודת ממשק עם המצב הרוחני), לציונות זו אוטונומיה.
אני חושב שמעבר לתפיסה מיסטית של גלות השכינה, ומעבר לתפיסה הציונית על שעבוד מלכויות, הגלות האמתית, היא גלות הדת היהודית והפיכתה לאורתודוקסיה מאובנת. מיום שפסקה הסנהדרין ועד היום, היהדות בגלות.
במידה רבה מאוד - יותר משיש כאן שאלה של מהי הגלות על פי היהדות?! יש כאן קריאה ואמירה על אותה יהדות עצמה שהיא בגלות."
מה לא בסדר בתשובה הזאת?
למה צריך להגדיר יהודים מקוללים ויהודים מבורכים?
למה צדיך את כל השפוטיות וההתנשאות?
הרי כולנו ערבים זה לזה.
שליח מהארץ בא לכאן ודופק על הדלת לבקש צדקה כדי לחתן את בתו אנו נותנים לו ואומרים לו תודה שזיכית אותנו במצווה.
בארץ היו מביישים אותו ואומרים לו שילך לצבא אז אם זה לא גלות בשבילך אז יופי.
את התשובה שלי קיבלתי.
מבקשים מהשי"ת שיאמר די לצרותינו כשל כוח הסבל וישלח לנו את משיח צדקנו
והאמת שבאופן כללי אפשר לראות בעיניים שעם ישראל נמצא בתנועה של תשובה והשם יראה ללבב אין לך כמעט יהודי שלא הרהר תשובה בליבו כך שלכל הדעות צריכה לבוא כבר הגאולה השלמה אמן כן יהי רצון
התפיסה שלך היא תפיסה פאסיבית - שיונקת מאותה אמונה רצופה ורבת שנים על גלות כעונש על חטאים, ועל גאולה כפדות אלוהים מהעונש.
מבחן המציאות הוכיח, אלוהים לא שלח איזה נביא או "משיח", אלה שהאמינו בכך נידונו לפאסיביות עמוקה, דווקא אלה שכפרו בשליחות נבואית, במשיח, בשם הראליות, הם אלו שזכו לחפון בידם את אבני הפינה של מדינת ישראל.
אפילו שאני חושב שבנושא מחשבה אין דבר כזה "היהדות אומרת", כשאמרתי שהיהדות בגלות, התכוונתי לכך ש(לדעתי) גם מה שהיהדות אומרת (או בצורה יותר נכונה "מה שיהודים חשבו") מבחינה מחשבתית זה יכול להיות לא מעודכן וגלותי. ציטוט של ענקים מחכמי ישראל שטענו שהגאולה היא התעוררות אלוהית וגילויים אלוהיים, והוצאה מהעונש האלוהי, זה עצמו גלות, כי זה לא מה שקרה. דווקא ההתעוררות האנושית והגילוי אנושי, והמרד והשנאה התהומית למושג של גלות כעונש אלוהי, היו השושבינים של הגאולה שמתבטאת במדינת ישראל ועצמאות יהודית. (יש כאן הנחת המבוקש - אני אגע בזה)
איך יושבי בית המדרש התמודדו עם הקונפליקט של עצמאות לאומית במצוי, לבין גאולה אלוהית בכתוב?
מה עשו עם התפיסה שהולכת שנים על גבי שנים של גלות כעונש, וגאולה כהחלטה אלוהית?
היו כאלו שטענו, שמה שאנחנו רואים זה עצמו תהליך אלוהי, והכפירה היא רק בחיצוניות, הציונות והקמת המדינה היא החלטה אלוהית ותקומה אלוהית בלבוש גשמי שמוסתר, כפירה? אנחנו פשוט לא רואים טוב.
היו כאלו שטענו, שמה שאנחנו רואים כעצמאות לאומית זה תהליך אנושי, מעצם זה שהוא תהליך אנושי ולא אלוהי, הוא לא מזוהה עם הגאולה של היהדות, כלומר זהו תהליך שכופר ביהדות, בערכיה, ובאלוהיה.
היו עוד כאלו שטענו, אבל מה שאני בא לומר זה ששתי התפיסות הללו יצאו מאותה נקודת הנחה, הגלות היא עונש, והגאולה היתה חייבת להיות בהחלטה אלוהית. המחלוקת היא, האם זו החלטה אלוהית או לא.
אבל כמו שיש חובה לסנהדרין לדון בהלכות שהתחדשו עם הזמן, אני מצפה ש"היהדות" בנושא מחשבה תינק מהמציאות כמו שהיא, לפחות מהמעט שאפשר להגדיר מציאות, ולא תשאב רק לציטוטי מקורות.
באופן פרדוקסאלי תחיית ושיבת עם ישראל לארצו בצורה לאומית קרתה רק כשהפסיקו לכוון בברכת תקע בשופר גדול לחרותינו. רק כשאנשים הלכו בכוחות עצמם לעלות לארץ ולתקוע בשופר, רק אז קרה משהו לאומי, רק אז זז משהו.
זה מלמד שגאולה, כל סוג של גאולה, היא איננה החלטה אלוהית, אלא היא החלטה אנושית לגמרי. במידה רבה, אם עד עכשיו אמרנו שחייבים את אלוהים כדי להגאל, היהדות יכולה לומר שחייבים את האדם כדי לגאול. ההחלטה היא שלו. (ברור שאלוהים נותן את הכוח לעשות חיל).
אם כך, גאולה, היא איננה מצב, אלא פעולה. יותר משאלוהים מכניס את האדם למצב של גאולה, האדם פועל לגאולה. השאלה האם אנחנו במציאות של גלות או גאולה, יונקת מתוך תפיסת העולם שגלות וגאולה הן מצב. תחיית עם ישראל בארצו הוכיחה שזה לא מצב, אלא זה פעולה. זה לא תואר שמדברים עליו, זה פועל שעושים אותו.
בסופו של יום מה שאתה תבחר כגאולה וגלות, יחשב גאולה וגלות. אבל אני לא חושב שיש ערך בהגדרות הללו, ולחילופין אני חושב שהערך היחיד שיש מהנושאים הללו זה רק בעשייה, או ביכולת עשייה. בין בהקשר הלאומי, ובין בהקשר הדתי. אם שיבת עם ישראל לארצו, חירות ואוטונומיה (גם אם היא ללא דת או דת חלקית), איננה ערך מסויים בשבילך - זו לא תהייה לך גאולה.
בכל מקרה אני אצטט ציטוט אהוב עלי, של נבואה אלמונית מתקופת הגלות, של "נביא אלמוני", שהשתרבבה לחתימה סוף ספרו של נביא הכתב הראשון - עמוס.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר, וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע; וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל-הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה. וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת-יֵינָם; וְעָשׂוּ גַנּוֹת, וְאָכְלוּ אֶת-פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים, עַל-אַדְמָתָם; וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד, מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם--אָמַר, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
בהצלחה
יצא כאילו אני מנסה לטעון שאין משמעות לאמונה במשיח.
אני חושב שבלי האמונה של שנים על גבי שנים במשיח ששימרה את האמונה שהדברים ישתנו , לא היה זז כלום.
ועל פי הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות - (אולי הראשון שניסח את האמונה במשיח כעיקר אמונה) -
1. לא חייבים אותו כדי להגאל.
2. הוא מתגלה בפעולות ובאקטביות שלו.
3. אין באמת יכולת לדעת איך הדברים יהיו עד שיהיו
4. הדברים הללו אין להם ערך. הם לא מביאים לאהבה או יראה.
שהרי התורה העידה עליו !
הרמב"ם
1.מקור השם יהודי בא משבט יהודה .
2.למעשה רוב רובם של בני ישראל התפזרו ונעלמו לאחר גלות מלכות ישראל.
3.כל עוד אין גאולה אז אנחנו בגלות.
4.מלכות החשמונאים הוכיחה כשיש עצמאות לעם היהודי אז אמנם יש התקרבות לקראת הגאולה אבל עדין לא הגענו לשלמות וזאת אפילו כשבית המקדש היה קיים והיתה מלכות (אבל לא מבית דוד).
5. חורבן בית שני הווה משבר אמוני שלולא ריב"ז וחכמי יבנה (משתפי הפעולה עם השלטון הרומאי האכזר) העם היהודי היה נידון לכליה.
נתונים אלו ועוד אחרים חייבים להזכיר לנו שוב ושוב שאנו עדין בגלות.
1. נכון
2. נכון.
3. כל עוד אדם לא פועל לגאולה הוא גלותי. המצב הוא נטרלי.
4. הכל תלוי מה אתה מגדיר גאולה.
5. נכון. הם הצילו את היהדות עם הרפורמה שהם עשו, ובמידה מסויימת הם אפילו שידרגו אותה. אבל זה לא קשור לנידון, ועיין 4.
הכל תלוי בהגדרה שלך.
3. כל עוד אדם לא פועל לגאולה הוא גלותי. המצב הוא נטרלי.
כרגע חזרתי מברית מילה אצלנו בבית הכנסת, כאחד שזכה לארגן ברית מילה לארבעת בניו אני יכול להעיד שארוע כזה כאן בגלות שונה מאוד מארוע כזה בישראל. המשמעות של המשפט "בימיו יבוא הגואל" הרבה יותר עמוקה. בארץ המשפט הזה לרוב נבלע בתוך יתר פרטי ההפקה והמבין יבין.
4. הכל תלוי מה אתה מגדיר גאולה.
בלי קשר לשום הגדרה.
אנחנו כרגע לכאורה עצמאים במדינה יהודית בארץ ישראל בלי מלכות ובלי בית מקדש.
בתקופת חשמונאים היתה עצמאות של יהודים בארץ ישראל עם מלכות ועם בית מקדש.
סופה של מלכות בא בעקבות מריבות פנימיות (שמעון בן שטח דרבן את שלטון רומי להכנם לארץ) ועד חורבן הבית.
לכן עלינו להיות זהירים ולא לטעות. הקמת מדינת ישראל היא חלק משרשרת ישועות בדרך לגאולה במהרה ובימנו.
אני אענה על 4, ואז על 3.
4. לא טענת כלום, יותר נכון העבת בתגובתך את הגדרותיך במסווה של מציאות. ואני אנסה להסביר את עצמי.
אם לדעתך עצמאות, בארץ משלך, כשאתה הריבון, זו לא ערך, אז מדינת ישראל היא לא ערך בשבילך. (זו המטרה של הציונות - אוטונומיה.)
בשבילי בית מקדש כרגע זה הגלות הכי נוראית שיכולה להיות, (פעם חשבתי שזה גאולה), משום שאנשים עדיין לא הוכשרו מנטלית לזה. אנשים יהפכו ל"טקסיים" ויאמינו בכל מה שהנביאים קיללו גידפו והדפו ללא הועיל. אנשים יתחילו להאמין שאלוהים צריך קורבנות, שזה עוזר לו. אנשים יתחילו להאמין שהבית שבנוי בהר הבית, הוא מקום האלוהות, ושהם נאהבים יותר על ידי ה' ככל שהם יותר מספקים אותו בשוחד פולחני (עופות, בקר, צאן, סולת, יין, שמן, וכ'ו). זה יצור מצב שהיהדות תלך אחורה במקום שבו כל עמי העולם התקדמו. גם סנהדרין בימינו זו גלות נוראית, משום שיושבי בית המדרש עדיין לא פיתחו לימוד של שכל ישר, של רצון להתאים את ההלכה למציאות, ולכן הסנהדרין אם היא תקום בימינו היא תהיה אורתודוקסיה פונדמנטליסטית חמורה ואיומה, שתקדש את הגלות ההלכתית, יושבי בית המדרש עדיין בגלות שהיהדות הכניסה אותם אליה בשוגג. אבל כבר ידוע ששגגת תלמוד עולה זדון, במיוחד כשהיא מתקדשת ונהפכת לסמכותית כובלת ורשמית.
ומלוכה דיקטטורית היא בשבילי גלות נוראית. אני חושב שדעת ר' נהוראי האבן עזרא והאברבנל הרבה יותר מתאימה למציאות. ברגע שנותנים לאנשים כוח, הם מתעוותים. המלכים הגדולים והראשונים של האומה, שהם היו מונותאיסטים נפלו בגלל כוח - שאול, דוד, ושלמה, ק"ו למלכים פאגנים שקמו לעם ישראל.
3. יש מושג שנקרא קורבניזם, משהו בתגובה שלך מזכיר לי את המושג הזה.
אבל יותר משהתגובה שלך מזכירה קורבניזם, היא יונקת מאותה תפיסת עולם גלותית שעליה דיברתי בתגובה הזו.
מי שבוכה שהוא בגלות, הוא פאסיבי, הוא קורבני, חטאנו, אלוהים העניש, ואנחנו נחכה. החשמונאים לא אמרו חטאנו שיש לנו צרות דתיות ואוטנומיות, וגם הציונות לא אמרה חטאנו אנחנו נחכה שמישהו על סוס לבן יקח אותנו ויקבץ נדחינו מבין הגויים, הם קמו ועשו. מי שטוען שהוא בגלות, בעונש, מי שקורבן למציאות שלו, מי שבמנטליות של גלות, הוא לעולם לא יצא ממנה, אם לא לוקחים אחריות על המצב, אם לא מאמינים שיש לנו שליטה ולא עושים, אנחנו נשאר בגלות.
אין לי מושג מה ההגדרה שלך לגאולה והגלות ומה ההגדרה של אותו קהל שעליו דיברת, אבל אם הם יכולים לעשות משהו קטן על המצב שעליו הם מאמינים שהוא גלות, ולא עושים, הם גלותיים, הם קורבניים. וזה הדבר הכי קל להיות קורבן ופסיבי.
לסיכום: אני מאמין שאין ערך לדיון על גלות וגאולה, אלא אם כן יש לך יכולת לעשות משהו בנידון. אם יש לך יכולת לעשות משהו בנידון, ואתה לא עושה אתה במנטליות של גלות. ההגדרות על מהי גלות (מה חסר) ומה היא גאולה (חוסר שהתמלא), הם שנויות במחלוקת ותלויות בסברא האישית - שאין לה משמעות אם אי אפשר לעשות משהו.
(נ.ב. "כל יהודי שמקיים מצוות פועל לגאולה" - זו ההגדרה של הקבלה, אין לי מושג אם הבאת את זה משם, אבל יש הרבה מה לדון על ההגדרה הזו).
בהצלחה.
...באותה מידה.
אין חצי גלות כמו שאין חצי גאולה ולכן אם אין גאולה אז יש גלות
אין כאן שום דמיונות. בזמן בר כוכבא הם היו מאוד מקפידים על המצוות ובכל זאת הגאולה לא באה בגלל יהירות.
ומדינת ישראל כן צלחה אותה.
ואגב, בכל שנה לפחות שני ימים בחנוכה לא יוצאים בכסלו, סתם לידיעה.
כנראה שלטענתכם אני בגלות ואתם לא, אני מקולל ואתם מבורכים, אני חי בטומאה ואתם חיים בטהרה אז אשריכם.
לסיום היתי ממליץ לכם לקרא על הגלות בפלא יועץ וסוף סוף אולי נסכים לנוסח שלו על הגלות.
שבת שלום וטו בשבט שמח יהודים יקרים
"וכבר כתבו הפוסקים (יו''ד סימן רנא, סעיף ג), כי מה שאמרו בעצם עניי עירך קודמין, הוא על עניי ארץ ישראל, כי הם הנקראים עניי עירך באמת, והם יושבים שם כתרנגולים בלוליהם, אינם יכולים להרויח ואין בנמצא כל כך מי שירחם עליהם, ועיניהם תלויות על יושבי חוץ לארץ, בין לאגרות לדעת את שלום קרוביהם, בין על מנות להחיות את נפשם ולשמח את לבם, וצדקה וחסד גדול עושה הכותב להם והשולח להם מתנות, אם מעט ואם הרבה, איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לו (דברים טז יז), למצוה רבה יחשב. וטוב לגבר כשכותב לעיר אחרת שיכתב, ויזכיר את כל הנמצאים אתו מיושבי אותה העיר, כי לפעמים יארע שעל ידי אגרתו ידעו אחרים משלום קרוביהם וישמח לב אמללים, וישא ברכה מאת ה' ומבני אדם, ומצותו עומדת לעד."
כן גם היום תחת שלטון מדינה שקוראים לה ישראל "יושבים כתרנגולים" נשמות יהודיות שנראים כשקופים בעיני מדושני עונג שמה שמדאיג אותם בחיים הוא אם יושבת נמל התעופה בן גוריוו או לא.
אותם שקופים חוצים עולם לאסוף תרומות ולזכות אותנו פה בארץ הטמאה במצוות צדקה. הם בטח מרגישים גולים בארצם
ולא מפסיק לפרנס את יהודי ארץ ישראל.
עלו והצליחו! עדי נזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש!
אז ישיר משה
אם אתם מוכנים בבקשה להפסיק לבלבל את המוח.
יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא.
אז הוחל לקרוא.
אז אמרה חתן דמים.
אז ישיר משה.
אז ישיר ישראל.
אז ידבר יהושע.
אז אמר דוד.
אז אמר שלמה.
הרי אלו לשעבר.
ויש אז לעתיד לבוא:
אז תראי ונהרת.
אז יבקע כשחר.
אז ידלג כאיל פסח.
אז תפקחנה.
אז תשמח בתולה במחול.
אז ימלא שחוק פינו.
אז יאמרו בגוים,
הרי אלו לעתיד לבא.
עשר שירות הם:
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
שנייה שנאמרה על הים, אז ישיר משה.
שלישית, שנאמר על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל.
רביעית שאמר משה: ויהי ככלות משה לכתוב.
חמישית, שאמר יהושע: אז ידבר יהושע.
שישית, שאמרה דבורה וברק: ותשר דבורה וברק.
שביעית, שאמר דוד: וידבר דוד לה'.
שמינית, שאמר שלמה: אז אמר שלמה.
תשיעית, שאמר יהושפט, שנאמר: וצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואחד לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים.
שכל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היו אחריהם שעבוד.
אבל התשועה העתידה לבא קרויה לשון זכר, שאין אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים.
לא אפרט מדוע אין חמלה משום שזה קשור יותר לאקטואליה ולא לבית המדרש.
השלטון נארץ ישראל רחוק מאוד בנושא.
כמו שצינתי נושא זה לא רלבנתי למדור הזה.
אולי אפתח את הנושא לדיון במדור אקטואליה.
ויותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית.
וישראל קדושים קבלה בידם להחזיק ביהודי ארץ ישראל.
וב"ה ארץ ישראל נותנת המון המון ליהודי העולם.
חצי מהשכירים בארץ מרוויחים פחות משכר מינימום
ילדים חיים על הורידים של ההורים שלהם עד גיל 50.
כל דבר הולך בקושי במשרד הרישוי, ביטוח לאומי ועוד מקומות ממשלתיים.
אם אתה לא מסכים עם זה אז אתה חי בבועה.
כאחד שחי בארץ שנתיים עם 4 ילדים ומכיר את המחירים העתכניים אני לא יכול להבין אין אפשר לחיות עם משכורת מינימום וקצבת ילדים מסכנה בלי עזרה מאף אחד וגם לשלם שכירות או משכנתה.
מי יתן ונראה בשלמות בקיום "אפס כי לא יהיה בך אביון" בכלל ובפרט כי"ר
"אפס כי לא יהיה בך אביון" זה הנסיון שלנו. זה בידינו.
כרגע לצערי לא עומדים בנסיון.
המדינה מסתתרת מאחורי עמותות
העמותות ממומנות בעיקר מכספי תרומות (בעיקר מחו"ל).
ואילו האזרח הפשוט שיש לו אמצעים מנסה לקיים את מצוות מעשר על הילדים והנכדים שלו.
את השקופים לא וןאים ממטר.
"עניי עירך קודמים" זה לא עניי ביתך
כדברי האור החיים הק' הידועים בפרשת ראה.
אשר סובל עבורנו ומחכה בכליון עיניים לגאלנו ובוכה כששומע שלא שכחנו אותנו חלילה.
וכותב שם שיש להוסיף בצדקה ולכוון כי בצדקה תכונני שהיא לכוונת קירוב בואו.
כעת ממש פגשתי אביון ממש תאב לכל דבר כפשוטו
והזמן גרמא חמשה עשר בשבט זה הזמן לדבר אך ורק בשבח עמנו וארצנו ארץ זבת חלב ודבש
1. אתם : גאולה קמעא קמעא-סוף הגלות.
אני: לא סוף הגלות.
2. לא בדקתי זאת ביסודיות אבל רוב הציטטות שלכם נאמרו על ידי חכמים שלא גרו בארץ ישראל מסיבות שונות .
אני רוצה להאמין שלכל יהודי (כולל אני) יש שאיפה לגור בארץ ישראל ולכל אחד ואחד יש סיבה מוצדקת להשאר בגלות.
יש לזה סיבה או שסתם נחמד לנגן את זה?
לא מצאתי משהו מרגש במילים האלה ששווה להאריך בהם יותר מהשאר
הורית לנו לומר 13, וזכור לנו היום ברית 13
ובמילים "כמי שהודעת לענו" יש גם הזכרת זכותו של משה רבינו
מה דעתכם בעניין?
לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.
אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.
בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):
א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.
ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!
ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).
יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.
חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).
המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.
והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).
המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.
שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".
לא שמתי לב שאתם שניים שונים אז הפנתי אליך כאילו אתה דורש טוב לעמי
יש סט ש"ס גדול בלי מפרשים(רק רשי ותוס' בלי ראש ריף וכו)?
אני רוצה לרכוש טאבלט(מחשב יקר יותר וגם המטרה היא בלי אינטרנט) שישמש ללימוד תורה..
יש תוכנה חינמית או זולה שמכילה ש"ס צורת הדף שיהיה אפשר בטאבלט להעיר הערות או לסמן בה?
יכול להיות ש'ספריא' תתאים
גמר חתימה טובה!
מחשב מלא לדעתי יהיה עדיף מבחינת תוכנות. הרבה מאוד כלים בטאבלטים בונים על זה שיש לך רשת נגישה. אלא אם כן יש לך כלי ספציפי שאתה מתכוון להשתמש בו.
אפשרות ביניים: טאבלט windows.
תצלם את הגמרא שלך או שתוריד מאתר כמו היברו בוקס וכדומה (יש הרבה).ותכתוב סקריפט שיתן לך למרקר או לכתוב וכו'.
תוריד בPDF ותסמן על זה
וש"ס גדול בלי התוספות בסוף
אני לא מכיר
אבל מה ההתנגדות לתוספות בסוף? זה בדרך כלל פחות משליש מהמסכת עצמה
מין הסתם זה לא בגלל משקל
כי לא הולכים ברחוב עם ש"ס גדול
אבל יש ש"ס בנוני בלי, יכול להיות שהוא מספיק גדול לך או אולי אפילו הכריכה רכה שהוא אפילו קטן יותר ופרקטי יותר לנשיאה בתיק
נפטרים, משום מה אני שומע על הרבה בעיקר אחרי ...
לפעמים דברים שנכתבים יושבים על הלב במשך שנים. במיוחד אם יודעים שהדברים עדיין מופיעים
קצת אחרי שנכנסתי לניהול הפורום מחקתי או ערכתי כל הודעה שנראתה לי פוגענית כמה חודשים או שנים אחורה. אם מישהו רוצה שאני אמחק הודעה כלשהי שפגעה בו ופיספסתי אותה, לא משנה מי כתב אותה וכמה שנים אחורה זה קרה, הוא מוזמן לפנות אלי בפרטי. כמובן גם הודעות שאני כתבתי
גמר חתימה טובה לכולם
קעלעברימבאראחרונהגמר חתימה טובה
מה אתם אומרים? מה צריך להיות היחס לכך שאנו מנועים מלקיים מצוות שופר השנה?
צער/באסה על כך שאנחנו לא נזכה לקיים מצווה דאורייתא של שופר השנה?
לנשום לרווחה שחז"ל 'פטרו' אותנו מחובה זו? - פחות לחץ וסטרס, תפילה קצרה יותר ובכללי אווירה קלילה יותר בלי שופר על הראש, חז"ל קבעו שלא צריך אז מיותר...
אין מה להתבאס כי גם ככה מבחינה רוחנית בחסידות אומרים שהתיקונים של השופר נעשים בשמיים על ידי שמירת השבת
תשובב אחרת
יאללה, מחכה לשמוע את דעתכם!
אפשר לצרף טעם רוחני בתןר תוספת חשובה לטעם ענייני, אך לא לטעון שהוא העיקרי.
גם שמעתי את מו"ר הרב אשר וייס, לא השתכנעתי
ברור שבמהלך הדורות דווקא היו הרבה אנשים במצבים שונים, בטח בשנים קשות של שמדות גירושים ופוגרומים שהיו נאלצים ללכת עם שופר ביד למישהו שיתקע עבורם או ילמד אותם איך לתקוע. זו סיטואציה הגיונית ביותר. ובימי קדם היתה שכיחה פי אלף.
מה היה בעבר ואיך זה התפתח\לא התפתח במגזרים השונים הנאמנים לתורה [לצורך העניין- שס, יהדות התורה, וציונות דתית]
מה בעניין חברות בכנסת ומה בעניין תפקיד בממשלה?
בעיקר מזווית הפסיקה ההלכתית
עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).
לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...
שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.
ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע
אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה
זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית
אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו
(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)
הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה
(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)
ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות
שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'
(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')
"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"
רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.
אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.
ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.
ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה
ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?
של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.
כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.
ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?
ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה
דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.
בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?
על שום ערך מערכי יוון.
לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.
משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.
כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.
שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.
ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים
א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי
ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.
(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)
א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.
ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.
ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.
א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.
ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.
ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי
א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.
ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.
ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.
א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.
ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.
לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים
בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.
ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק
א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.
ב. טענה מעניינת.
ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.
א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).
ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.
ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית
בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.
חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).
בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.
רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...
השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).
נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.
אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.
היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?
אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.
לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.
גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).
אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).
מענייןטיפות של אורגם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?
"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"
אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח
וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:
של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.
אתה יודע אם הוא צודק בכך?
כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל
ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.
סתם, אנקדוטה מעניינת.