תגידי לה שזה באמת חד פעמי, ואת בדרכ לא מתנהגת ככה

ושאת לא חושבת שזה נכון שהתנהגת ככה, בקיצור מה שהסברת פה

הרי היא לא מכירה אותך מהיום.. ו "על כל פשעים תכסה אהבה". אם היא באמת חברה אז היא תקבל ותבין ומהר מאוד תשכחו מכל העניין. זה דורש אומץ וכנות אבל זה משתלם ומשמח וככ מקל. בהצלחה גדולה!

ולא קשור לפורום אבל ...

תתבונני אם את מוצאת את עצמך בעוד מקומות אולי מול ההורים או סתם בחיים שלך במצבים שעושים לך טובה ואת מגיבה בצורה פחות נעימה...?

אם לא- תתנצלי בקטנה תסבירי שלא הרגשת טוב - וזה נכון הרגשה לא טובה זה לא רק בגוף גם בנפש... וזהו

אבל אם כן תנסי (בלי לחץ...) לעבוד על הכרת הטוב ועל ההבנה שלא חייבים לך כלום זה יקל עלייך ויגרום לך לקבל בשמחה כל עזרה גם אם היא לא "תפורה" למידות שלך

שה' יגדל בך ואותך למקום המדוייק ביותר בשבילך!

במצוקה ושאת ממש מעריכה את הרצון שלה עזור לך. מקווה שההתפרצות עליה לא הייתה בחברה

אני לא יודעת אם אצליח להתנצל בפניה כי אני כל כך מתביישת בהתנהגותי..
מה לעשות עם המצפון למען ה'? כואב לי הלב באמת כשאני חושבת על זה... 
אני כל כך מרחמת עליה, היא ילדה כל כך מתוקה ואני התפרצתי עליה בכזו ברוטאליות!

היא בטוח תבין אם אתן באמת חברות, היא לא תאבד אותך בשביל דבר כזה קטן...

היא לא כועסת עלי כלל, רגשות המצפון שלי נובעים מהרחמים שאני רוחשת לה, היא באה מבית לא כל כך קל וכואב לי על שהכאבתי לה כל כך

לדבר לשתף, להסביר לה והכל יהיה בסדר

ולכן מצפונך מציק לך. יכול להיות שהיא טובה ומבליגה, זה לא אומר שלא צריך להתנצל. להיפך- זה אומר שמגיע לה יחס כחברה טובה ושווה. במיוחד כשאת באמת מצטערת ואכפת לך מאוד- אז ודאי כדאי שהיא תדע זאת. 

אני מבין שהדבר הזה מעיק לך ובמקרים כאלו חייבים לשחרר את זה כדי שזה לא ילווה אותנו במשך שנים רבות. תאזרי אומץ ותגשי אליה ותגידי לה "טעיתי כאשר עשיתי לך כך וכך ואני מצטערת, איך אני יכולה לתקן" חשוב מאוד לא להכנס להסברים והצטדקויות למה עשיתי כך וכך, פשוט להגיד טעיתי ומצטערת. בתשע מתוך עשרה מקרים בן אדם יקבל כפרתך בהבנה ובסבר פנים יפות. אל תחששי מהתגובה שלה כי את מתקנת מה שעשית ותו לא. ושה' יהיה בעזרך.

אני כל כך מתביישת לגשת אליה ולדעתי היא שכחה כבר..

בגלל כמה מקרים שקרו לי בעבר ועדיין קורים לי לפעמים אני באמת באמת ממליצה לך ללכת לחברה ולנסות לפייס אותה בשיחה אישית וכנה או במכתב עם איזה שוקולד או משהו שאת יודעת שיא אוהבת במיוחד שיכול לגרום לה יותר בקלות לסלוח לך.

קרה לי פעם מקרה עם חברה שהיא ילדה רגישה ועלולה להיעלב בקלות שאמרתי לה פעם משפט שפגע בה מאוד וגרם לה לנתק את הקשר איתי במשך יותר מחודש ומתישהו כשהרגשתי שאני באמת כבר לא יכולה לסבול את זה שהיא מתעלמת ממני לגמרי אז קניתי לה חבילת שוקולד שהיא אוהבת במיוחד וכתבתי לה מכתב שאמרתי לה שאני באמת באמת מצטערת ורוצה שנחזור להיות חברות טובות ושממש ישמח אותי אם היא תחליט להשלים איתי. יומיים אחרי זה היא ביקשה ממני לקבוע זמן שנשב ונדבר ואחרי השיחה חזרנו להיות חברות ועכשיו אנחנו נהנות ונמצאות ביחד הרבה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...