המניע, החיים בכללי, עבודה וכו, 

וזה שבנים הם הרבה יותר מעניינים (אותי )

מדוע?

או שכמה מרגשותיך קהו בעקבות זאת?

אני בטוחה שאתה יודע היטב שאין זה תמים כפי שזה משתקף מבעד למילותיך...

גדלתם רובכם בבתים חרדים-דתיים כך שאין זה מקובל ממש (לפחות לא במינונים מסוימים שלדעתי רווחים כאן בין משתמשי הפורום).

אני חושבת שמה שמפיל את רוב בני הנוער היום זה הרצון למרוד ולבעוט במוסכמויות

חלק גדול מהכותבים פה עוד לא נולדו (או היו בחיתולים) כשזה היה, אבל בכל זאת נספר כי זה רלוונטי:

בגדול, המחסום הזה מאוד קשה לפריצה בסביבה דוסית מדי. במקרה שלי הייתי בסניף של "עזרא" עם קבוצות נפרדות.

גם אם רציתי, לא באמת הייתה לי היכולת. לא הכרתי את שכבת הגיל שלי בסניף ולחצות את הקו (למרות שהוא היה רק שלושה-ארבעה מטרים) לא באמת ידעתי איך לעשות.

אחרים התמודדו עם זה והעיזו להגיד שלום. אני לא.

הפיתרון שלי, כמו שחלקכם אולי יודעים - היה תכנות וכתיבת הפורומים של "עזרא".

השרשור הנעוץ שם (או כפי שנקרא בזמנו: שרשור עוגן) שימש אותי למטרות אחרות

תמיד קראת לעצמך ככה, מה זה אומר admin?

באנגלית

קיצור

במקור (בגילאי 14+) היה לי כינוי שמתייחס לזה עם הקטנה, אחר כך התרגלתי...

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה