המצב הזה הוא פשוט כלכך מתסכל והזוי וגרוע.
מזל שיש עוד אנשים שמבינים כמה זה מתסכל.
איך מסבירים לבן אדם משהו אם ניסינו כבר להסביר לו כבר כמה פעמים, כל פעם בדרך אחרת, והוא לא הבין כלום?
נמאס לנו מהמצב הזה, ואנחנו לא יודעים מה יקרה מתי ואיך ואם בכלל.
מחר שישי. שישי זה יום קצר ועמוס. שלא ידוע אם יכולים לקרות בו דברים.
ואז שבת. שבת זה זוועה.
ואז ראשון.
המ, מה זה אומר?
אנחנו לא הצלחנו להבין אם יהיה לנו מותר לבוא ללימודים בראשון.
הלוואי שכן. אנחנו משתגעים בבית כבר.
ואין לנו כבר תשובות לכל המתעניינים והדאגנים למיניהם.
לדבר
לצרוח
לשתוק
לרצוח
את עצמי בשקט.
להיות
לצנוח
לבכות
לברוח
אל מקום בו הלב שותת.
לאבד
את עצמי
מדעת.
לדעת
שאני
צרעת.
לצעוק
לעזרה
ולקבל
חזרה
לפרצוף.
את כל
מה שהעזתי
וניסיתי
רציתי
לעוף.
כי כבר אין
יותר כלום
והכל פה
עלום
ואני רק רציתי
לדעת.
שיש אולי
עוד סיכוי
וגם לב
שחצוי
יתאחה ויוכל גם
לגעת.
סיפור של
אדם
של ילדה
וגם נער
והכל פה עוד
לא נשלם.
ואם יש עוד
אחד
שאצלו כבר
שלם
שיבוא וייתן
קצת יחס
הולם.
משהו קטן
ככה בלתי
נראה
שייגע ויראה
שעוד יש
כאן פלא.
(ולהיות המומים ממה שכתבנו הרגע ולכתוב בכל זאת.
קטע.)