ככה, טוב?
כבר לא רוצה אולפנה מחר.
חוסר וודאות זה נוראי. אוקיי?
אני שונאת אתכם כי ככה.
שבת הייתה נוראית.
בערב עוד איכשהו הייתי קצת עם כולם.
ואז דפיקות.
שיט שכחתי שיש עונג שבת ושאני צריכה לעלות למיטה כדי שלא יבואו לאסוף אותי.
איכשהו נפנפתי אותה.
גם הייתי עם פיג'מה אז הייתה לי סיבה.
ויצא לי משפט כזה
"אני לא רוצה..."
סתומה למה אמרתי את זה.
"פעם הבאה את באה, דיר באלק! אני בונה עלייך!"
קפצי לי.
מחר ב11.
פףף.
הגיוני שאני פשוט לא אקום.
אין לי כח.
טאטע מה הולך פה.
היא אמרה לי שאני אתקשר ואשלח הודעות ואפילו להתקשר ולנתק ולשלוח הודעות ריקות ומה שבאלי ואפילו באמצע הלילה.
חיה בסרטים.
היא קורעת אבל חיבסית בקטע מלחיץ.
שכחתי שיש דברים שאסור להגיד לה.
אין לי כח לראות אנשים מחר.
אופ.
תקלטו.
תבינו כבר.
מזל שעוד נשארו קצת אנשים חמודים בעולם האכזר והמגעיל והאיכ הזה.
אני שוקלת מתישהו לברוח.
זה לא שיקול שיגרום למעשה,
כי אני בכ"ז עדיין חלשה נורא.
אבל נמאס.
אסור לדבר איתי ולהתקרב אליי.
תתרחקו אנשים.
לטובתכם.
