משהו זועק לשחרור אמיתי מכל הכבלים,
מכל המבטים האסורים,
מכל המחשבות המאפילות על אדמת הנפש,
מכל המגעים שהזרימו זרמי אש וחשמל,
מוטטו קירות ועוגנים,
מותירים שבילים שרופים, חרוכים בשדה ליבי.
ולהם צורות ואותיות וצלילים...
ומשהו עמוק שמתבונן בעיניים
מאיים להצמית
להשחית
כל חלקה טובה שעלה בה זרע
וניצן מלבלב
וסוד קיום
ברואים.
ולו מלא עיניים...
וכל עיניו מביטות בי
מאשימות
מפלילות
חורצות
חודרות
פגיעות
ואני-
בפניהן כלי
ריק
נאד נפוח
דקור
כד חרס
שבור
מחפש ברסיסי שבריו
להכיל,
אולי מעט
שבבי אור
לנצור.