מאחורי הביקתה ההיא - את היית
מורטת שערה בעצב
שערה גדולה - כמו חנית
טבולה בדם שבגרב
היססת לרגע הסתכלת לצדדים
בודקת אם הוא נמצא שם באופק
אבל זה היה רק את ואלוהים
והוא שתק בשתיקה של עומק
אז נשארת לבד שם - במקום האפור ההוא,
מנסה למצוא לך מסתור,
נלחמת בכל התוהו ובוהו -
גם בעוז רוחו של הכפור.
היתי כותב כמה מילים על חופש,
היתי כותב גם על חירות,
אך ידי העלתה לה עובש,
והלב פועם כך בתמידות.