עבר עריכה על ידי המצפה... בתאריך י' בשבט תשע"ט 13:39
ואיתו אני.לשהות במעין בועת קיום מנותקת מהכל.
לפעמים יש בזה משהו אופורי וקסום...
הלוואי וזו היתה אחת ורודה כזו, מהסוג שנראה מבחוץ כמו מסטיק בזוקה מתקתק,
הצרה היא כשהבועה הזו נראית ומרגישה יותר כמו משהו שחטף פצצה מבזוקה...
הכל שטוף דם נפש וזרוע הרס וחורבן אדמתו ומהותו, ואין לאן לברוח
כי זו בועה.
למה אני נכנסת לשם?
למה????
איפה כפתור הריסטארט?
עזבו ריסטארט,
הדיליט.
משהו??
אין?!?!
חייב להיות משהו!!!
איפה השכחה כשהיא יכולה לקבל ברכה?
אה...באירוע...
מוחי.
שתבוא אליי, הדלת פתוחה.
מונית על חשבוני.
רק שתבוא ---
איך לא שמתי לב לזרוע ששלח הוא עצמו ברגעים הקריטיים ההם, בסערתו לא שלט בזרועות שלו ונלחץ הכפתור.
'אהבה'.
וזה ...
אם נלחץ
נתקע.