גם עכשיו, כשהייתי אצל אורטופד, ויש שם לבעיה, זה עדיין מסובך.
ואין לי כח להסביר לכולם בדיוק מה הבעיה.
אז עניינים כרגיל.
כי אני לא יכולה לא לעבוד כשכולן עובדות, ואני לא יכולה לא לעשות תורנות,
כי לא משנה כמה אסביר, אף אחד לא יצליח באמת להבין שזה לא רגליים חלשות, אלא זה רגליים כואבות.
24/7.
בלי הפסקה.
אז לא יעזור לעבוד חצי שעה ולקחת הפסקה.
ולא יעזור שזה מסלולים קצרים בטיול.
ולא יעזור שזה "רק הליכה של עשר דקות".
אז יוצא שאני הורסת את הרגליים שלי.
אני הולך רגיל. הכול טוב.
אבל אני הורס את הגב שלי...
אני יכול ללכת. יכול לעמוד. יכול לעבוד. יכול להשתתף במטלות ולעשות תורנויות וכו'.
אבל זה לא טוב לי.
הרופא שלי טוען שהתוצאה תהיה במקרה הטוב גיבנת בגיל 30\40. במקרה הרע פריצת דיסק.(שבמקרה שלי זה אומר שיתוק...)
והכאב שלא מרפה שם ברגליים אף פעם...
אבל מה תעשה... העולם מצפה ממך לעסקים כרגיל.
ואתה לא יכול לצפות מהעולם להתחשב כי הוא לא יודע.
ואתה לא יכול להסביר לו, כי הוא לא יבין...
אין לי מה לומר לך מלבד זה שאני מבין אותך. ממש.
ומחזק אותך.
שאולי תמצאי פיתרון...
(אגב אם תמצאי אשמח שתשתפי אותי...)
אם אני ילך על פי מה שהרופאים שלי מציעים... אני אמור לחזור לכיסא גלגלים.
ואת זה אני לא מוכן לעשות...
שלוש שנים נלחמתי נגד זה. וכנגד כל הסיכויים אני הולך...
לא מתכוון לחזור אחורה.
ואלוקים יהיה בעזרי בעזת ה' שלא ייגרם נזק.
(לא מסוגל ללכת אחורה... זה יהרוג אותי. נפשית.)
אז בהמשך לבעיה הזאת,
ובעקבות חולי לפני כמה שנים שאף אחד לא האמין לי,
אני מפחדת לבקש.
אני מפחדת להגיד להורים שלי שאני צריכה שיסיעו אותי כי אין לי כח ללכת מהבית למועדון של היישוב.
למרות שהם יודעים את הבעיה ומבינים שקשה.
ואני מפחדת להגיד שכואב לי,
ואני מפחדת להסביר למורה שכל יום שאני הולכת ללימודים דורש ממני כ"כ הרבה מאמץ שיש ימים שזה פשוט לא שווה את זה, ולכן אני מבריזה.
אז אני יוצאת עצלנית.
מפחדת שלא יאמינו?
שיכעסו?
הלכת לרופא? בדקתם את העניין?
עדיין בתהליך של בדיקות.
אני מפחדת שיחשבו שאני סתם מתמסכנת...
גם עכשיו גילו בעיה בבלוטת התריס שגורמת לחולשה כללית.
אז המורה לא מבינה למה אני כמעט לא נמצאת.
ואני מפחדת להגיד לה כי היה לי ניסיון קודם עם האולפנה שלא האמינו לי והכריחו אותי לבוא ללימודים למרות שלא הייתי מסוגלת.
אבל זה פחות או יותר הסתדר עכשיו, כי אבא שלי יודע עכשיו מה אני צריכה והוא יודע שאני מפחדת לבקש אז הוא מציע מעצמו,
ואמא שלי תדבר היום עם המורה.
אבל תודה על ההתעניינות!
אנשים יפים, מוצלחים,
אנשים של החיים,
ברוכים הבאים לחושך,
ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,
ברוכים הבאים למחלקות סגורות
למבט אטום וריק
ברוכים הבאים לפחד מוות,
לפחד מהמוות
למקומות שבהם אין לכם מה לעשות
בהם אתם הצופים ואתם ההצגה
אתם הטובים ואתם הרעים
אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים
ברוכים הבאים לנפש
לתרופות,לכאבים
למחלות הפחות פוטוגניות
ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט
של עלייה ירידה ושוב ושוב
ברוכים הבאים למטה
ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף
לרגעי ייאוש אצל אבא
ברוכים הבאים למלחמה על החיים
תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו
אז תיכנסו רק קצת
לא להיבהל
זה בעיקרון לא מדבק
אל תגידו כלום,
תיתנו איזה חיבוק
תעיזו להסתכל קצת בעיניים
תכירו את המבט הזה
תזהו את התהום
ואז תפיצו הלאה
תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים
ואנשים כאלה הם די רגילים
והם לרוב ממש חיים בתוכנו
והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו
ממש רגילה כזאת
אפשר לומר די טובה
ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים
אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו
במחלקה במקום כזה או אחר
נאבק על החיים שלו
אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו
אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש
והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב
קרוב קרוב
לא לשכוח, לא לשים בצד
יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים
ויש להם משפחה שעומדת בצד
מחזיקה להם את היד
ומתפללת שהם יצליחו
וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום
אל תתעלמו
יש פה אנשים שנלחמים על החיים
ויש להם משפחה.
מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr
ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי
אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..
ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭
אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד
לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..
ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף
השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה?
לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב
ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.
לא יודע לגבי פענוח.
ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!
חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)
ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם
לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.
ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.
לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל
כדאי פשוט לשאול
רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח
לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.
בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)
מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.
לגופו של עניין, אני לא יודע.
בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא
