ואני לא מכיר אותו. אז אכתוב ספר מרכזי אחד מתוך הסגנונות המרכזיים שראיתי שהשפיעו על חברים או עלי לשאוף ולעשות. אם תתחברי לאחד מהם תוכלי לשאול על אפשרויות נוספות מתוך אותו סגנון. בתפילה שה' יזמן לך את החיבור שלך בקלות.

אורות, הרב קוק

איש האמונה, הרב סולוביצ'יק

הלכות דעות שבספר המדע, רמב"ם

סיפורי מעשיות, רבי נחמן

ולהבדיל-

סיפורי צדיקים

מכתב לטליה

מקימי

כעפעפי שחר

בסופו של דבר העקרון הוא לא הספר הנכון אלא ההסתכלות הנכונה, כי הרי לא צריך דווקא ספרים בשביל לשאוף. צריך לפתוח את המחשבה והעיניים להסתכל על העולם במבט גבוה יותר ולרצות לעשות טוב בעולם. קשה לי למצוא מה מעורר אותך לשאוף גבוה ללא היכרות ובתוך מבול של ספרים. אבל אולי אחד מאלו יעזור לפתוח כיוון.

ולהתפלל על זה תמיד עוזר. וגם לרצות, או לפחות לרצות לרצות.

לשמוע\לקרוא על אנשים עם שאיפות יכול לעורר לזה ממש.

ממליץ לך לקרוא את "הדרך אל החלום" של דוד רובין הי"ד.

נדהמתי לראות את כמות האנשים שהספר הזה הבעיר.

שאיפה לא מייצרים. בשאיפה זוכים על ידי אמונה. אמונה פירושה אמון. במילה 'אמון' משתמשים לאמון באנשים. במילה 'אמונה' משתמשים לאמון באידאל, ברעיון, בדבר רוחני ומהותי. אנו מאמינים באידיאל הגדול של האלוקות. ככל שנותנים בו אמון יותר גדול, כך יש שאיפה יותר גדולה לקדם דברים לטובת האידיאל הזה. כל אדם שיש לו אמון באידיאל, יש לו שאיפה בעשיית דברים לטובת אותו אידיאל. עכשיו השאלה - מאיפה יבוא האמון באידיאל? התשובה: לומדים על האידיאל. לימוד ממקורות מוסמכים בלבד, ואז מגיעים להבנת גודל האידיאל וחשיבותו האמיתית, וממילא נוצרת שאיפה. 

אנייכול לכתוב לך איך מיישמים. אבל כיוון שהיום אנשים לא כל כך יודעים מהו יישום אידיאל, זה דורש הסבר מפורט. אני יכול לכתוב הדרכה ברורה, שאפשר גם לנסות אותה על דברים קטנים ולראות שהיא עובדת. אבל השאלה אם אכן זה מה שאתה רוצה? כלומר אני לא מתספק בכך שבודאי את אוהבת אידיאלים, אבל השאלה אם את רוצה שאכתוב כאן הדרכה ליישום. אם לא, לא אכתוב. אם כן, כמובן שאכתוב.

אני לא אמרתי שיש רק דרך אחת ליישום. אני פשוט מציע את הדרך שאני מכיר.

בודאי שדרכים ליישום הם תמיד בחירה בדרך אחת מסויימת ליישום, כי אחרת זה לעולם לא יוכל להיות מיושם. זה בדיוק העניין - אנשים  היום חושבים שאידיאל זה איזשהוא דבר מרחף, וממילא הם חושבים שאין דרך ליישם. ממילא הם נמנעים מלנסות ליישם, וממילא הם עוזבים את האידיאלים כי זה פשוט נראה להם משעמם. ממילא העולם מאבד את האידיאלים, ממילא אנשים מפסידים את כל השמחה האמיתית שבעולם. ופשוט חבל.

 כל דבר יכול להיות אידיאל, גם להיות מומחה במשהו וגם לתרום לכלל, ועוד הרבה דברים (אם יש צורך אוכל לפרט)

אני באמת לא מגיע מהחוגים שמתעסקים בתורתו של הרב קוק, ובאמת אני חושב שהם פחות מדיי מיישמים. ובאמת את צודקת - וזו אבחנה מאוד נכונה - זה עיסוק בתהליכים שקורים מעצמם, וממילא אין מה ליישם. 

אבל אני יכול להבטיח לך שיש דרכים ברורות ומסודרות ליישם אידיאלים. וזה לא טירחה בשבילי לכתוב. אני נהנה לעשות את זה. אבל אני אעשה את זה רק אם את תגידי שאת באמת רוצה את זה

באמת אידיאל צריך גם להיות מיושם. 

ובכל זאת העיקר הוא האידיאל עצמו(*הערה בהמשך)

אז קודם כל - מהו 'אידיאל'? אידיאל הוא 'דבר חשוב'. אם ללמוד מתמטיקה זה 'דבר חשוב', אז ללמוד מתמטיקה זה אידיאל. וכן הלאה. הלל הזקן אומר שלהתרחץ זה מצווה כי זה מכבד את האדם שהוא צלם אלוקים. לכן גם זה 'אידיאל'. לבנות את ארץ ישראל זה חשוב, אז גם זה אידיאל. לדאוג לסדרים החברתיים זה חשוב, לכן גם זה 'אידיאל'. כל דבר חשוב הוא אידיאל.

וקודם צריך ללמוד על האידיאל. כי אידיאל הוא רעיון, תודעה, תובנה, תורה, רוחניות - משהו שדורש תשומת לב, ריכוז ולימוד. איך לומדים על האידיאל? קודם כל לא מתחילים מללמוד את האידיאל בעצמו, כי אי אפשר. אפשר לקרוא ספרים שעוסקים ב'אידיאלים', כלומר בדברים חשובים, וזה כשלב מקדים מאפשר לבחור אידיאל. ואז כשמחליטים שאידיאל מסויים מתאים לך, והולכים לשלב הלימוד. שלב הלימוד אינו מתחיל מעיסוק פנטזיונרי. שלב הלימוד מתחיל מסוג של יישום. אם האידיאל הוא כלל ישראל, אז לוקחים ספרים ששיכים לכלל ישראל, ומתעמקים בהם. או הולכים לשמוע שיעורים אןו שיחות - בבחינת שימוש חכמים - בנושאים ששייכים לאומה. התורה היא משהו של כלל ישראל? כן. אני למשל, מתחיל מהתנ"ך המשנה והגמרא שהם ספרים שהוסכמו על הכלל באופן רשמי. מדינת ישראל שייכת לכלל ישראל? לדעתי כן, ולכן גם ראוי ללמוד על המדינה. אלא מאי, יש מפלגות? תלמדי על כל המפלגות, כמובן תוך התמקדות במפלגות שלדעתך מייצגות את האידיאל של כלל ישראל באופן הכי טוב. היסטוריה יהודית שייכת לכלל ישראל? בודאי. לכן גם היא חלק מהאידיאל. את יכולה ללמוד אותה. תדוני עם אנשים על כל זה. תבררי את זה עד שאת יודעת את הנושא כמו שצריך. תשמעי דעות נוספות

מה עושים עם כל זה? למדת הרבה. את יודעת הרבה על האידיאל - עכשיו הולכים לשלב היישום. בודאי בשעת הלימוד נוצרו אצלך תובנות רבות של איך עוזרים לכלל ישראל, איך מקדמים את כלל ישראל. עכשיו את נהפכת לאדם של אידיאלים. את בעלת סמכות ובעלת יכולת להיות עצמאית - וליישם את האידיאלים כפי שנראה בעינייך על סמך כל מה שלמדת. ויש לך גיבוי. גיבוי של המון ידע והבנה. אבל כמובן שזה לא הסוף. גם כאן יש עבודה - תוך כדי יישום מגלים דברים נוספים שלא חשבנו עליהם. וכך לומדים גם את שלב היישום לעומק. בשלב מסויים את כל כך מצליחה, שאת מרגישה את האידיאל בטהרתו. את פשוט תהפכי למקור להשראה. את תראי שאנשים לומדים ממך. אנשים רוצים לשמוע ממך על האידיאל. מסכת ע"ז י"ט א':" ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" רש"י: "נקראת על שמו - של [אותו] תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע של כל אדם:"

וכמובן. אידיאל זה בתנאי שרוצים להגיע למצב הזה. וראוי לאדם שירצה להגיע למצב הזה. שהוא רק אחרי הרבה עבודה. ואלו שאינם יודעים מהו יישום אידיאלים, כמובן שלעולם לא ייהפכו למקור להשראה.

אם את רוצה לבדוק איך זה עובד - זה מאוד פשוט. קחי אידיאל קטן. קחי משהו קטן שלדעתך הוא חשוב. משהו שאפשר להשיג ביום או בשבוע או בחודש. אם את חושבת שחשוב לבשל אוכל טעים - זה כמו שהלל הזקן אמר שלהתרחץ זה מצווה, אם עושים את זה בכוונה אמיתית לכבד את הצלם אלוקים. אז אפשר ללמוד על בישול, ולבשל, לגלות תוך כדי הבישול דרכים לשיפור - והופ! - יש לך הישג - אוכל מבושל כדבעי. אם את חושבת שחשוב לתת מחמאות לאנשים - תלמדי קצת - איזה מחמאות אנשים אוהבים לקבל? איך הכי מתאים מבחינה רגשית להעביר את המחמאה? צריך להתבונן, להקשיב, ללמוד. אפשר להתייעץ עם אנשים מוכרים בסביבה הקרובה, וגם ליישם בסביבה קרובה. לא צריך ללכת רחוק. אם האידאל הנבחר הוא ללמוד הלכות - תפתחי ספר הלכה. תלמדי שתי הלכות, או פרק הלכות. תתקעי אותם טוב טוב במוח. תשנני אותם. תהפכי אותם בראש עד שתרגישי שאת יכולה להבין מה רצה זה שכתב את ההלכה. אם זה באמת אידיאל חשוב בעינייך - את תראי שזה פותח לך אור. את יודעת דבר. את מסוגלת בעצמך ללמוד וללמד ולשמור ולעשות. זה בקטן. וזה גם נותן מרץ ללמוד עוד הלכות. או ללמוד בישול יותר טוב ולהיות שף. או להיות יועצת או מאמנת לחשיבה חיובית. או כל דבר אחר. כל מה שצריך זה להחליט - מה חשוב? מה אנו רוצים להשיג? אם הולכים בכל שלבי היישום - ההישג מגיע מעצמו. 

כאמור, לא צריך ללכת עם אידיאלים ענקיים. יש המון רמות מאידיאל הכי קטן, עד לאידיאל הכי גדול - אבל כמו באידיאל הכי קטן כך בכל אידיאל גדול - בכל האידיאלים בכל הרמות - השיטה אותה שיטה: לבחור אידיאל, ללמוד אותו וללמוד להכיר אותו, ואם זה נושא שבאמת מעניין אותך ואת מתעמקת בו - אוטומטית מתפתח אצלך צד אישי ייחודי שלך לראייה ייחודית לאותו אידיאל, לאותו נושא חשוב. ואז את רק צריכה להתחיל ליישם - תוך כדי המשך לימוד -בתהליך של "רע רע יאמר הקונה, ואוזל לו אז יתהלל", בהתחלה כמחפשים משהו טוב לקנות, בודקים שאין חיסרון. אולי זה לא מספיק טוב? אבל אחרי המאמץ של הבדיקות - מגיעים למה שמחפשים - יגעת ומצאת תאמין. ולכן בדיוק צריך ללמוד רק ממקורות מוסמכים - מישהו שאת יודעת שהוא מכיר את הנושא היטב. מישהו שאת יודעת שיש לו מומחיות אמיתית. כמו המשל של הרמח"ל במסילת ישרים - רק מי שעבר את המבוך ורואה את כל המבוך בסקירה אחת - רק הוא יכול להורות את הדרך. אבל צריך לוודא שהוא באמת עבר את המבוך ולא רק מציג את עצמו כך. אם זה מישהו שאפשר לסמוך עליו - הלימוד ממנו בהכרח מוביל באותה הדרך המוצלחת.

*הצד הבולט ביותר בתהליך האידיאלי אצל בני האדם, אצל האנושות בכללותה - הצד הבולט הוא השלב של 3. החוויה, מה שמגלים תוך כדי היישום. אבל זה לא אומר שאפשר לוותר על השלבים הראשונים של -1. הלימוד ו2. התחלת היישום, ולא אומר שכדאי לוותר על השלב האחרון של 4. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, המצב האידאלי של היות מקור השראה.

אני למדתי את כל זה בדיוק בשיטה שכתבתי - עשיתי את זה ולכן אני יודע לכתוב את זה...

אם את דתייה סביר שיש לך איזה גרעין מסויים של מטען ערכי שקיבלת מהמשפחה/מורים/רבנים/עולם

אתה מדבר על חוויות קשות. ואני לא מבין למה צריך לחכות לחוויות קשות?אנו יכולים ליצור בעצמנו חוויות חיוביות שיקדמו אותנו. מי שמחכה לחוויות קשות שיטלטלו אותו, עלול באמת להגיע למצב שהחיים יטלטלו אותו. לעומת זאת, מי שמייצר בעצמו את לימוד החכמה והחוויות החיוביות - לא של התלהבות סתמית וריקה אלא חוויות של תוכן, אדם יכול לקדם את עצמו לקראת רצון להתנדב - על ידי התבוננות בעולם סביבו וראייה של כמה טוב יוצר כל חסד, התבוננות כמה שמחה יוצרת כל הצלחה וכמה תועלת יוצרת כל חכמה, וזה מקדם אותנו - זה לא בא כלאחר יד, צריך לעמול, להבין את חשיבות ההתבוננות - ואז להתבונן בתשומת לב בדברים הטובים שאפשר לעשות - ופשוט לקום ולעשות גם כן דברים טובים נוספים. זו הדרך המוצלחת ביותר.

חוויות שליליות מניעות יותר בקלות את הפסיבי, מי שמונע מחוויות חיוביות הוא ממילא אקטיבי, כיוון שהוא מייצר לעצמו כל הזמן חוויות חיוביות ממריצות, ואין צורך להניעו על ידי חוויות מטלטלות - אדרבה, הוא הוא המניע את עצמו על ידי התבוננות ועיסוק בלתי פוסק בטוב שבעולם...

לכל אחד יש את שני סוגי החוויות.

שאיפה שמחזיקה מעמד נגד חוויה שלילית - יש לה ניסיון בהתגברות. אבל אדם יכול לייצר חוויה חיובית של התגברות. אם יעשה כך - זה יחזיק כפלים. זה בעיקרון

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡