משהו שאני רוצה להיות.
איזה מטרה נעלה שאני רוצה להעפיל אליה, להשיג.
וזה מפריע לי.
זה גם גורם לזה שאין לי מוטיבציה בכללי, ביומיום.
איך אפשר לשנות את זה?
למישו יש רעיון?
אשמח לשמוע..
אתם מקסימים כרגיל


אשליהואני לא מכיר אותו. אז אכתוב ספר מרכזי אחד מתוך הסגנונות המרכזיים שראיתי שהשפיעו על חברים או עלי לשאוף ולעשות. אם תתחברי לאחד מהם תוכלי לשאול על אפשרויות נוספות מתוך אותו סגנון. בתפילה שה' יזמן לך את החיבור שלך בקלות.
אורות, הרב קוק
איש האמונה, הרב סולוביצ'יק
הלכות דעות שבספר המדע, רמב"ם
סיפורי מעשיות, רבי נחמן
ולהבדיל-
סיפורי צדיקים
מכתב לטליה
מקימי
כעפעפי שחר
בסופו של דבר העקרון הוא לא הספר הנכון אלא ההסתכלות הנכונה, כי הרי לא צריך דווקא ספרים בשביל לשאוף. צריך לפתוח את המחשבה והעיניים להסתכל על העולם במבט גבוה יותר ולרצות לעשות טוב בעולם. קשה לי למצוא מה מעורר אותך לשאוף גבוה ללא היכרות ובתוך מבול של ספרים. אבל אולי אחד מאלו יעזור לפתוח כיוון.
ולהתפלל על זה תמיד עוזר. וגם לרצות, או לפחות לרצות לרצות.
ואני הקטנהלשמוע\לקרוא על אנשים עם שאיפות יכול לעורר לזה ממש.
ממליץ לך לקרוא את "הדרך אל החלום" של דוד רובין הי"ד.
נדהמתי לראות את כמות האנשים שהספר הזה הבעיר.
שאיפה לא מייצרים. בשאיפה זוכים על ידי אמונה. אמונה פירושה אמון. במילה 'אמון' משתמשים לאמון באנשים. במילה 'אמונה' משתמשים לאמון באידאל, ברעיון, בדבר רוחני ומהותי. אנו מאמינים באידיאל הגדול של האלוקות. ככל שנותנים בו אמון יותר גדול, כך יש שאיפה יותר גדולה לקדם דברים לטובת האידיאל הזה. כל אדם שיש לו אמון באידיאל, יש לו שאיפה בעשיית דברים לטובת אותו אידיאל. עכשיו השאלה - מאיפה יבוא האמון באידיאל? התשובה: לומדים על האידיאל. לימוד ממקורות מוסמכים בלבד, ואז מגיעים להבנת גודל האידיאל וחשיבותו האמיתית, וממילא נוצרת שאיפה.
אנייכול לכתוב לך איך מיישמים. אבל כיוון שהיום אנשים לא כל כך יודעים מהו יישום אידיאל, זה דורש הסבר מפורט. אני יכול לכתוב הדרכה ברורה, שאפשר גם לנסות אותה על דברים קטנים ולראות שהיא עובדת. אבל השאלה אם אכן זה מה שאתה רוצה? כלומר אני לא מתספק בכך שבודאי את אוהבת אידיאלים, אבל השאלה אם את רוצה שאכתוב כאן הדרכה ליישום. אם לא, לא אכתוב. אם כן, כמובן שאכתוב.
אני לא אמרתי שיש רק דרך אחת ליישום. אני פשוט מציע את הדרך שאני מכיר.
בודאי שדרכים ליישום הם תמיד בחירה בדרך אחת מסויימת ליישום, כי אחרת זה לעולם לא יוכל להיות מיושם. זה בדיוק העניין - אנשים היום חושבים שאידיאל זה איזשהוא דבר מרחף, וממילא הם חושבים שאין דרך ליישם. ממילא הם נמנעים מלנסות ליישם, וממילא הם עוזבים את האידיאלים כי זה פשוט נראה להם משעמם. ממילא העולם מאבד את האידיאלים, ממילא אנשים מפסידים את כל השמחה האמיתית שבעולם. ופשוט חבל.
כל דבר יכול להיות אידיאל, גם להיות מומחה במשהו וגם לתרום לכלל, ועוד הרבה דברים (אם יש צורך אוכל לפרט)
אני באמת לא מגיע מהחוגים שמתעסקים בתורתו של הרב קוק, ובאמת אני חושב שהם פחות מדיי מיישמים. ובאמת את צודקת - וזו אבחנה מאוד נכונה - זה עיסוק בתהליכים שקורים מעצמם, וממילא אין מה ליישם.
אבל אני יכול להבטיח לך שיש דרכים ברורות ומסודרות ליישם אידיאלים. וזה לא טירחה בשבילי לכתוב. אני נהנה לעשות את זה. אבל אני אעשה את זה רק אם את תגידי שאת באמת רוצה את זה
ואני הקטנהבאמת אידיאל צריך גם להיות מיושם.
ובכל זאת העיקר הוא האידיאל עצמו(*הערה בהמשך)
אז קודם כל - מהו 'אידיאל'? אידיאל הוא 'דבר חשוב'. אם ללמוד מתמטיקה זה 'דבר חשוב', אז ללמוד מתמטיקה זה אידיאל. וכן הלאה. הלל הזקן אומר שלהתרחץ זה מצווה כי זה מכבד את האדם שהוא צלם אלוקים. לכן גם זה 'אידיאל'. לבנות את ארץ ישראל זה חשוב, אז גם זה אידיאל. לדאוג לסדרים החברתיים זה חשוב, לכן גם זה 'אידיאל'. כל דבר חשוב הוא אידיאל.
וקודם צריך ללמוד על האידיאל. כי אידיאל הוא רעיון, תודעה, תובנה, תורה, רוחניות - משהו שדורש תשומת לב, ריכוז ולימוד. איך לומדים על האידיאל? קודם כל לא מתחילים מללמוד את האידיאל בעצמו, כי אי אפשר. אפשר לקרוא ספרים שעוסקים ב'אידיאלים', כלומר בדברים חשובים, וזה כשלב מקדים מאפשר לבחור אידיאל. ואז כשמחליטים שאידיאל מסויים מתאים לך, והולכים לשלב הלימוד. שלב הלימוד אינו מתחיל מעיסוק פנטזיונרי. שלב הלימוד מתחיל מסוג של יישום. אם האידיאל הוא כלל ישראל, אז לוקחים ספרים ששיכים לכלל ישראל, ומתעמקים בהם. או הולכים לשמוע שיעורים אןו שיחות - בבחינת שימוש חכמים - בנושאים ששייכים לאומה. התורה היא משהו של כלל ישראל? כן. אני למשל, מתחיל מהתנ"ך המשנה והגמרא שהם ספרים שהוסכמו על הכלל באופן רשמי. מדינת ישראל שייכת לכלל ישראל? לדעתי כן, ולכן גם ראוי ללמוד על המדינה. אלא מאי, יש מפלגות? תלמדי על כל המפלגות, כמובן תוך התמקדות במפלגות שלדעתך מייצגות את האידיאל של כלל ישראל באופן הכי טוב. היסטוריה יהודית שייכת לכלל ישראל? בודאי. לכן גם היא חלק מהאידיאל. את יכולה ללמוד אותה. תדוני עם אנשים על כל זה. תבררי את זה עד שאת יודעת את הנושא כמו שצריך. תשמעי דעות נוספות
מה עושים עם כל זה? למדת הרבה. את יודעת הרבה על האידיאל - עכשיו הולכים לשלב היישום. בודאי בשעת הלימוד נוצרו אצלך תובנות רבות של איך עוזרים לכלל ישראל, איך מקדמים את כלל ישראל. עכשיו את נהפכת לאדם של אידיאלים. את בעלת סמכות ובעלת יכולת להיות עצמאית - וליישם את האידיאלים כפי שנראה בעינייך על סמך כל מה שלמדת. ויש לך גיבוי. גיבוי של המון ידע והבנה. אבל כמובן שזה לא הסוף. גם כאן יש עבודה - תוך כדי יישום מגלים דברים נוספים שלא חשבנו עליהם. וכך לומדים גם את שלב היישום לעומק. בשלב מסויים את כל כך מצליחה, שאת מרגישה את האידיאל בטהרתו. את פשוט תהפכי למקור להשראה. את תראי שאנשים לומדים ממך. אנשים רוצים לשמוע ממך על האידיאל. מסכת ע"ז י"ט א':" ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" רש"י: "נקראת על שמו - של [אותו] תלמיד שטרח בה כדכתיב ובתורתו דמשמע של כל אדם:"
וכמובן. אידיאל זה בתנאי שרוצים להגיע למצב הזה. וראוי לאדם שירצה להגיע למצב הזה. שהוא רק אחרי הרבה עבודה. ואלו שאינם יודעים מהו יישום אידיאלים, כמובן שלעולם לא ייהפכו למקור להשראה.
אם את רוצה לבדוק איך זה עובד - זה מאוד פשוט. קחי אידיאל קטן. קחי משהו קטן שלדעתך הוא חשוב. משהו שאפשר להשיג ביום או בשבוע או בחודש. אם את חושבת שחשוב לבשל אוכל טעים - זה כמו שהלל הזקן אמר שלהתרחץ זה מצווה, אם עושים את זה בכוונה אמיתית לכבד את הצלם אלוקים. אז אפשר ללמוד על בישול, ולבשל, לגלות תוך כדי הבישול דרכים לשיפור - והופ! - יש לך הישג - אוכל מבושל כדבעי. אם את חושבת שחשוב לתת מחמאות לאנשים - תלמדי קצת - איזה מחמאות אנשים אוהבים לקבל? איך הכי מתאים מבחינה רגשית להעביר את המחמאה? צריך להתבונן, להקשיב, ללמוד. אפשר להתייעץ עם אנשים מוכרים בסביבה הקרובה, וגם ליישם בסביבה קרובה. לא צריך ללכת רחוק. אם האידאל הנבחר הוא ללמוד הלכות - תפתחי ספר הלכה. תלמדי שתי הלכות, או פרק הלכות. תתקעי אותם טוב טוב במוח. תשנני אותם. תהפכי אותם בראש עד שתרגישי שאת יכולה להבין מה רצה זה שכתב את ההלכה. אם זה באמת אידיאל חשוב בעינייך - את תראי שזה פותח לך אור. את יודעת דבר. את מסוגלת בעצמך ללמוד וללמד ולשמור ולעשות. זה בקטן. וזה גם נותן מרץ ללמוד עוד הלכות. או ללמוד בישול יותר טוב ולהיות שף. או להיות יועצת או מאמנת לחשיבה חיובית. או כל דבר אחר. כל מה שצריך זה להחליט - מה חשוב? מה אנו רוצים להשיג? אם הולכים בכל שלבי היישום - ההישג מגיע מעצמו.
כאמור, לא צריך ללכת עם אידיאלים ענקיים. יש המון רמות מאידיאל הכי קטן, עד לאידיאל הכי גדול - אבל כמו באידיאל הכי קטן כך בכל אידיאל גדול - בכל האידיאלים בכל הרמות - השיטה אותה שיטה: לבחור אידיאל, ללמוד אותו וללמוד להכיר אותו, ואם זה נושא שבאמת מעניין אותך ואת מתעמקת בו - אוטומטית מתפתח אצלך צד אישי ייחודי שלך לראייה ייחודית לאותו אידיאל, לאותו נושא חשוב. ואז את רק צריכה להתחיל ליישם - תוך כדי המשך לימוד -בתהליך של "רע רע יאמר הקונה, ואוזל לו אז יתהלל", בהתחלה כמחפשים משהו טוב לקנות, בודקים שאין חיסרון. אולי זה לא מספיק טוב? אבל אחרי המאמץ של הבדיקות - מגיעים למה שמחפשים - יגעת ומצאת תאמין. ולכן בדיוק צריך ללמוד רק ממקורות מוסמכים - מישהו שאת יודעת שהוא מכיר את הנושא היטב. מישהו שאת יודעת שיש לו מומחיות אמיתית. כמו המשל של הרמח"ל במסילת ישרים - רק מי שעבר את המבוך ורואה את כל המבוך בסקירה אחת - רק הוא יכול להורות את הדרך. אבל צריך לוודא שהוא באמת עבר את המבוך ולא רק מציג את עצמו כך. אם זה מישהו שאפשר לסמוך עליו - הלימוד ממנו בהכרח מוביל באותה הדרך המוצלחת.
*הצד הבולט ביותר בתהליך האידיאלי אצל בני האדם, אצל האנושות בכללותה - הצד הבולט הוא השלב של 3. החוויה, מה שמגלים תוך כדי היישום. אבל זה לא אומר שאפשר לוותר על השלבים הראשונים של -1. הלימוד ו2. התחלת היישום, ולא אומר שכדאי לוותר על השלב האחרון של 4. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, המצב האידאלי של היות מקור השראה.
אני למדתי את כל זה בדיוק בשיטה שכתבתי - עשיתי את זה ולכן אני יודע לכתוב את זה...
ואני הקטנה
זיויק
אם את דתייה סביר שיש לך איזה גרעין מסויים של מטען ערכי שקיבלת מהמשפחה/מורים/רבנים/עולם
אתה מדבר על חוויות קשות. ואני לא מבין למה צריך לחכות לחוויות קשות?אנו יכולים ליצור בעצמנו חוויות חיוביות שיקדמו אותנו. מי שמחכה לחוויות קשות שיטלטלו אותו, עלול באמת להגיע למצב שהחיים יטלטלו אותו. לעומת זאת, מי שמייצר בעצמו את לימוד החכמה והחוויות החיוביות - לא של התלהבות סתמית וריקה אלא חוויות של תוכן, אדם יכול לקדם את עצמו לקראת רצון להתנדב - על ידי התבוננות בעולם סביבו וראייה של כמה טוב יוצר כל חסד, התבוננות כמה שמחה יוצרת כל הצלחה וכמה תועלת יוצרת כל חכמה, וזה מקדם אותנו - זה לא בא כלאחר יד, צריך לעמול, להבין את חשיבות ההתבוננות - ואז להתבונן בתשומת לב בדברים הטובים שאפשר לעשות - ופשוט לקום ולעשות גם כן דברים טובים נוספים. זו הדרך המוצלחת ביותר.
חוויות שליליות מניעות יותר בקלות את הפסיבי, מי שמונע מחוויות חיוביות הוא ממילא אקטיבי, כיוון שהוא מייצר לעצמו כל הזמן חוויות חיוביות ממריצות, ואין צורך להניעו על ידי חוויות מטלטלות - אדרבה, הוא הוא המניע את עצמו על ידי התבוננות ועיסוק בלתי פוסק בטוב שבעולם...
לכל אחד יש את שני סוגי החוויות.
שאיפה שמחזיקה מעמד נגד חוויה שלילית - יש לה ניסיון בהתגברות. אבל אדם יכול לייצר חוויה חיובית של התגברות. אם יעשה כך - זה יחזיק כפלים. זה בעיקרון
ואני הקטנהכמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...
ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?
לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.
יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם
מגבשים וכייפים ששווה לקנות?
תודה
שם קוד,
אליאס,
דיקסיט,
עידן האבן,
טיקט טו רייד,
Robo rally,
The crew,
Avalon,
Shadows over Camelot,
Nefarious,
Colloretto,
סושי גו,
אזול,
Draftasorus
מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂
ממש תודה!
מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)
ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.
תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?
האורך? מספר השחקנים?
טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.
לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4
שם קוד (יש לו גרסה לזוג),
אליאס,
דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),
Avalon,
Shadows over Camelot
סושי גו,
ולא בטוח לגבי Draftasorus
תלוי איזה סגנון אוהבים