ומכאן אשתדל גם לחדד את כוונתי-
הועתק מאתר חב'"ד (לא חבדניקית אבל יש דברים טובים ללמוד;):
משפט המפתח של מייסד חסידות חב"ד הוא: "מוח שליט על הלב". לאמור: כשאנו מתבוננים בנפשנו, אנו מוצאים בליל של כוחות, נטיות, רגשות ורצונות שמנסים להכתיב את מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו. אך מיהו בעל-הבית על כל ה'חגיגה' הזאת? מיהו הכוח ששולט ומכוון את כל הכוחות האחרים? אומר רבי שניאור-זלמן (בשם הזוהר): המוח!
למוח יש כוח לא רק לשלוט על הלב ולקבוע איזה רגשות ורצונות ייושמו בחיים ואיזה יידחו ויודחקו, אלא יש לו הכוח גם ליצור רגשות ורצונות מסויימים ולבטל לחלוטין רגשות ורצונות אחרים. לדוגמא: אדם רוצה מאוד-מאוד לעשן סיגריה. המוח יכול ראשית-כל למנוע את האדם מלמלא את רצונו - למרות תאוותו העזה. אך הוא יכול גם לבטל לחלוטין את תאוות-העישון ואף להפכה לסלידה מפני סיגריה. וזאת על-ידי התבוננות מתאימה. אדם שיתבונן כראוי (התבוננות כפי שהחסידות מלמדת) בנזק שהעישון גורם לו, יוכל להפוך את רגשותיו כלפי העישון מתאווה לסלידה. כי למוח יש כוח לשליטה מוחלטת על הלב.
אולם, קורה לא מעט, ש'בעל-הבית' מוותר על זכותו. כיוון שמימוש ה'בעלות' והשליטה כרוכים במאמץ, לא-אחת איננו מפעילים את יכולת-השליטה של המוח ומניחים ללב להכתיב את התנהגותנו.
וזה בדיוק מה שאתה מתאר- המוח 'מוותר' ונותן לרגשות לשלוט. סליחה אם אני לא מועילה יותר מדי.. הנקודה שאני מנסה להביא כאן היא שיכול מאוד להיות ש'הפתרון לבעיה' נמצא בתורת החסידות ו... זהו
