על בעלי- כבר מהבת מצוה ועל ילדים מגיל 16.
אז הכון כשהייתי בת מצוה והתפללתי על בעלי- יותר התפללתי שיהיה לו טוב וכיף עם ההורים והלימודים והחברה וכו' ולא בדיוק התפללתי על למצוא אותו. אבל בהחלט התפללתי שאני אזכה להינשא לאדם טוב שחי את התורה והתורה מעדנת את מידותיו ושיהיה לנו כיף ביחד.
לא אומר שלא המשכתי להיות ילדה ונערה וזה שבסוף רצון ה' היה שאני אתחתן בגיל 24 ולא בגיל 18 כפי שרציתי, לא מנע ממני להמשיך להתקדם באופן אישי. 
אני חושבת שאנחנו צריכים כן לשאוף להתחתן צעירים אבל לדעת שהחיים לא תלויים בזה ולהמשיך ולהתקדם כל הזמן.

ועוד קצת. 

זה דבר ראשון. בלעדיו כלום!

שמעתי פעם שיעור של הרב אבינר לחבר'ה צעירים בני חמש עשר'ה.

והוא אמר שם שעל הבית העתידי שלך מתחילים להתפלל מגיל 13...

תפילה תפילה!!

מעבר לזה.

א. להציב מטרה, כשאת מכוונת מטרה שאת רוצה נגיד סוף התיכון להתחתן, אז את תראי שאוטומטית

את תהיי יותר מכווננת. יותר מוכנה.

ב. ללמוד על זה... מה המשמעות של בניית בית. תקשורת. וכו' וכו' וכו'. לא חסר על מה.

ג. כמו שאמרו למעלה לקחת אחריות על החיים שלך. את צריכה להתבגר מהר יותר מחברות שלך...

זה עבודה רצינית. אבל אני חושב שזה הדבר הנכון.

כל הכבוד!!

בהצלחה!

בגלל שספציפית נושא החתונה הוא לא ניתן לתכנון.. הוא רק ביד ה'.. ואם היא תציב לעצמה מטרה כזו היא עלולה להלחיץ אץ עצמה לשווא.. 

בעיקרון תעשי את זה בנחת.. לרצות להתחתן מוקדם זה אידיאל מתוק אבל אל תפריעי לעצמך לחיות.. המון תפילה על זה המון התבודדות על זה (זוכרת את עצמי בגיל 15 מתבודדת על דברים כאלו, רק השם יכול לעשות אותך מוכנה..)  הבנה של המשמעות וזרימה עם רצון השם הטוב והמתוק שעושה הכל לטובתך... 

למה לא בעצם? זה כמו שיש מישהו שרוצה להתחתן מאוחר, למה? כדי ללמוד כדי לעבוד כדי להיות מוכן וכו' 

אז כדי להיות בזוגיות כדי להקים בית בישראל כדי לשמור על עצמנו כדי להיות הורים כדי להתפתח ביחד כל אחד מסיבותיו, זה אידיאל מתוק בעיני כי לרצות זוגיות ובית כשר זה מתוק בכל גיל, אז כשזה מגיע מוקדם זה מתוק כשזה מוקדם... 

בכל מקרה זה מכוון למי שמרגיש מוכן, וזה יכול להיות גם בגיל 18 וגם לא, אין לי כלים לבחון את זה...

רק שכנראה בשלב הזה היא צריכה לעבוד על דברים בסיסיים יותר שיפתחו אותה בכל מקרה.

1 - ייתכן, מצריך בדיקה.

2 - כמה זה סביר, בעיקר בציבור שלנו שהרבה לומדות בפנימייה? חוץ מזה שבאותה מידה היא הייתה יכולה לשאול על אולפנה עם פנימייה (פתרון מיידי) או לימודים גבוהים / שירות לאומי / של"פ (פתרון באותו טווח זמן, לאחר מספר שנים)

3 - מה הבעיה במישהי שרוצה קרבה בדרך של קדושה וטהרה? 

אפשרויות אחרות:

4 - היא יודעת ומרגישה כמה נישואים זה טוב והיא רוצה את זה גם.

5 - היא רוצה להיות אמא.

רוצה להתחתן מוקדם. ומכירה עוד לא מעט כמוני... 

לא לאבד את התקווה בבנות עמ"י חברים.. 

זה לא להתעסק עם זה בכלל..

בגיל 15-16 תעשי את מה שבני 15-16 עושים.

אם בגיל כה צעיר תתעסקי בהכנות לחתונה, יהיו לך חסכים נפשיים שאח"כ יהיה מאד קשה לתקן.

הכי בריא זה להגיע לשלב שמוכנים באופן טבעי, וגם אם זה לא יגיע בגיל 18 זה ממש לא נורא..

והדבר הכי חשוב שצריך לעבוד עליו כל החיים והוא גם מאד קריטי לזוגיות, זה לב-טוב ועבודת המידות!

כל השאר זה כבר זוטות קטנות..

לשמחתנו, נערות בנות 15-16 עסוקות בהמון עשיה למען הכלל, בהתקדמות רוחנית ובמחשבות גדולות.

אבל לצערנו שום דבר במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית לא מכין אותן לאמהות.

אז בנוסף לעשיה הרגילה המבורכת הזאת, אני ממליצה כן להתחיל לקרוא על הורות ואמהות, לדבר על זה עם אמהות/דודות/שכנות/אחיות ולשמוע מחוויותיהן, להעלות את זה לדיון בכיתה או בסניף וכד'.

כי כמו שאמרו פה, לזוגיות צריך לבוא בעיקר עם הרבה עבודת מידות, אבל לאימהות צריך בנוסף לזה גם מוכנות נפשית מסוג אחר.

שבנות תלמדנה אימהות בגיל 15.. |אנחה|

א. האימהות תלויה כמעט לגמרי באופי של האישה (והבעל), כך שאין כ"כ מה ללמוד את זה.

ב. אם את בכ"ז מעוניינת ללמוד, יש די והותר זמן ללמוד את זה גם לאחר החתונה.

להיות מוכנה אליה, כי זה להפוך לאימא זה מהפך של 180 מעלות בחיים של האישה הצעירה, ויש לא מעט נשים שלוקח להן הרבה זמן להתאושש מהמשבר הזה. ככה שאני מאמינה שאם מגיעים עם הבנה לקראת מה הולכים ואיזושהיא מוכנות לזה אפשר אולי לדלג על המשבר או להקטין אותו.

וכל עוד לא היית אמא אני לא חושבת שאתה יכול להעיד משהו בעניין.

שים לב שמה שהצעתי זה לא שהיא תלמד את העניינים הטכניים, אלא שתחשף לעצם החוויה הכרוכה בלהיות אמא ושזה יכנס לרשימת האידיאלים שעליהם היא מדברת ואליהם היא שואפת.

"לקרוא על הורות ואמהות, לדבר על זה עם אמהות/דודות/שכנות/אחיות ולשמוע מחוויותיהן, להעלות את זה לדיון בכיתה או בסניף וכד'".

זה מה שעולה לי כרגע. אם יש לך רעיונות נוספים, אשמח מאוד לשמוע... ;)

לחלק זה קל לחלק זה קשה ולא כל מי שטחנה בייביסיטר על תינוקות והרגישה שהיא חווה אימהות וזה אידיאל גבוה אצלה לקחה את זה קל, ולא כל מי שכל חייה להיות אמא היה רחוק ממנה שנות אור וזה בכלל לא אידיאל מרכזי אצלה לקחה את זה קשה.. זה פשוט להתפלל על זה ולהבין שכולם עברו את זה אז יהיה בעזרתו המתוק יתברך בסדר. אם קורה משבר זה כי אמור לקרות משבר, לא כי היא לא עבדה מספיק על להיות אמא ועל המוכנות שלה.. זה ממש משהו שיש מגבלה בהכנה אליו. 

וזה באמת לא המקום לפרוש פה את כל המורכבות והפתרונות שאני חושבת שיש להציע לסיפור הזה.

אבל אני כן אגיב נקודתית על מה שכתבת:

* לא כתבתי בשום מקום שטחינת בייביסיטרים מכינה לאמהות. אני יכולה להעיד מכלי ראשון שזה עזר קצת בקטע הטכני, אבל לא עשה לי את הכנה שאני מדברת עליה.

* תפילות צריך על הכל - גם מי שלומד הנדסת חשמל צריך להתפלל על פרנסה, ועדיין להשקיע בלימודים.

* נכון, בסוף כל אחד יעבור משבר כזה או אחר, אבל אנחנו כמעט אף פעם לא יושבים בלי לעשות כלום ומזמנים לנו את המשבר. לדוג', אדם שמזניח את מידותיו לא יכול לומר על נישואיו הגרועים שזה משבר שכולם עוברים, נכון? יש ציפייה מהאדם לעשות ולפעול כדי להימנע ממשברים כמה שידו משגת. אז נכון שישנם משברים שהם כבר לא בהישג ידו, אבל מה שאני טענתי זה שלדעתי המשבר של המעבר מבחרות לאמהות ניתן למניעה או להקטנה במידה כזאת או אחרת.

*לגבי הנקודה האחרונה שהעלת "זה ממש משהו שיש מגבלה בהכנה אליו" - אפשר להגיד את זה גם על צבא, על עבודה, על זוגיות. אלה מהדברים שעד שאתה לא בפנים אתה לא לגמרי תבין. ועדיין, אנשים מתכוננים ופועלים לפני שהם נכנסים לכל הדברים הללו, ולרוב זה גם מוכיח את עצמו. לא מבינה למה באמהות זה צריך להיות שונה.

אשרייך על הרצינות והבגרות להכין את עצמך.

תפילה - תמיד, להתפלל בצורה הנכונה כמובן...

תיקון המידות - ללמוד הרבה ספרי מוסר.

שמירת מצוות - סור מרע (חברה לא חיובית, הרגלים שצריך להפסיק), עשה טוב ( חברות טובות, פעילות חברתית טובה, שאר דברים שנשים עושות ואין לי מושג בהם...)
לימודים - תשקיעי בלימודים שלך כדי להוציא ציונים טובים (בכיתה יא'/ יב' או מיד לאחר מכן אפשר לסיים כבר עם פסיכומטרי אם צריך).

ניהול זמן וסדרי עדיפויות.

השקפה - ללמוד ספרים בנושא אמונה, תפילה, צניעות, הלכה, מצוות, משפחה, תורה, עם ישראל. ( שימי לב לסדר, עד שתגיעי לנושאי המשפחה את אמורה להיות כבר בת 17 בערך...)

בריאות - כושר ותזונה נכונה.

מלאכות הבית - לעזור בבית וככה ללמוד מה שצריך ולהתרגל נפשית לזה דברים כמו בישול, ניקיון, עזרה עם האחים וכו'.

חסד - התנדבויות שונות לפי מה שמתאים לך ובהתאם ליכולת זמן ומה שאת אוהבת.

תחביבים - דברים שיפתחו אותך מבחינות שונות ויתנו לך בריאות נפשית.

ניהול כלכלת בית - ספרים או סרטונים חינוכיים.

עבודה - על מנת לחסוך כסף לרישיון/ פסיכומטרי. (לא על חשבון כל מה שלמעלה^)

רישיון - במידה ואפשר.

חוץ מזה ממש חשוב להבין מאיפה נובע הרצון הזה ואם הוא חיובי או שצריך להעלות אותו...

ללמוד לבשל

וגם לדעת לשרטט את תקציב המשפחה בקווים כלליים: ההוצאות החודשיות של זוג צעיר הן ככה וככה, משכורת מינימום שבת 18 יכולה לקבל, היא כזאת וכזאת, החיתולים והפעוטון עולים ככה וככה, ההורים שלי ושל בעלי יכולים/לא יכולים לעזור" וכו' וכו'

אני חושב שהבנתי מה הלך פה ונשאיר את זה ככה אם כך רצונה...

זה באמת מקום לרחף בו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.