על בעלי- כבר מהבת מצוה ועל ילדים מגיל 16.
אז הכון כשהייתי בת מצוה והתפללתי על בעלי- יותר התפללתי שיהיה לו טוב וכיף עם ההורים והלימודים והחברה וכו' ולא בדיוק התפללתי על למצוא אותו. אבל בהחלט התפללתי שאני אזכה להינשא לאדם טוב שחי את התורה והתורה מעדנת את מידותיו ושיהיה לנו כיף ביחד.
לא אומר שלא המשכתי להיות ילדה ונערה וזה שבסוף רצון ה' היה שאני אתחתן בגיל 24 ולא בגיל 18 כפי שרציתי, לא מנע ממני להמשיך להתקדם באופן אישי. 
אני חושבת שאנחנו צריכים כן לשאוף להתחתן צעירים אבל לדעת שהחיים לא תלויים בזה ולהמשיך ולהתקדם כל הזמן.

ועוד קצת. 

זה דבר ראשון. בלעדיו כלום!

שמעתי פעם שיעור של הרב אבינר לחבר'ה צעירים בני חמש עשר'ה.

והוא אמר שם שעל הבית העתידי שלך מתחילים להתפלל מגיל 13...

תפילה תפילה!!

מעבר לזה.

א. להציב מטרה, כשאת מכוונת מטרה שאת רוצה נגיד סוף התיכון להתחתן, אז את תראי שאוטומטית

את תהיי יותר מכווננת. יותר מוכנה.

ב. ללמוד על זה... מה המשמעות של בניית בית. תקשורת. וכו' וכו' וכו'. לא חסר על מה.

ג. כמו שאמרו למעלה לקחת אחריות על החיים שלך. את צריכה להתבגר מהר יותר מחברות שלך...

זה עבודה רצינית. אבל אני חושב שזה הדבר הנכון.

כל הכבוד!!

בהצלחה!

בגלל שספציפית נושא החתונה הוא לא ניתן לתכנון.. הוא רק ביד ה'.. ואם היא תציב לעצמה מטרה כזו היא עלולה להלחיץ אץ עצמה לשווא.. 

בעיקרון תעשי את זה בנחת.. לרצות להתחתן מוקדם זה אידיאל מתוק אבל אל תפריעי לעצמך לחיות.. המון תפילה על זה המון התבודדות על זה (זוכרת את עצמי בגיל 15 מתבודדת על דברים כאלו, רק השם יכול לעשות אותך מוכנה..)  הבנה של המשמעות וזרימה עם רצון השם הטוב והמתוק שעושה הכל לטובתך... 

למה לא בעצם? זה כמו שיש מישהו שרוצה להתחתן מאוחר, למה? כדי ללמוד כדי לעבוד כדי להיות מוכן וכו' 

אז כדי להיות בזוגיות כדי להקים בית בישראל כדי לשמור על עצמנו כדי להיות הורים כדי להתפתח ביחד כל אחד מסיבותיו, זה אידיאל מתוק בעיני כי לרצות זוגיות ובית כשר זה מתוק בכל גיל, אז כשזה מגיע מוקדם זה מתוק כשזה מוקדם... 

בכל מקרה זה מכוון למי שמרגיש מוכן, וזה יכול להיות גם בגיל 18 וגם לא, אין לי כלים לבחון את זה...

רק שכנראה בשלב הזה היא צריכה לעבוד על דברים בסיסיים יותר שיפתחו אותה בכל מקרה.

1 - ייתכן, מצריך בדיקה.

2 - כמה זה סביר, בעיקר בציבור שלנו שהרבה לומדות בפנימייה? חוץ מזה שבאותה מידה היא הייתה יכולה לשאול על אולפנה עם פנימייה (פתרון מיידי) או לימודים גבוהים / שירות לאומי / של"פ (פתרון באותו טווח זמן, לאחר מספר שנים)

3 - מה הבעיה במישהי שרוצה קרבה בדרך של קדושה וטהרה? 

אפשרויות אחרות:

4 - היא יודעת ומרגישה כמה נישואים זה טוב והיא רוצה את זה גם.

5 - היא רוצה להיות אמא.

רוצה להתחתן מוקדם. ומכירה עוד לא מעט כמוני... 

לא לאבד את התקווה בבנות עמ"י חברים.. 

זה לא להתעסק עם זה בכלל..

בגיל 15-16 תעשי את מה שבני 15-16 עושים.

אם בגיל כה צעיר תתעסקי בהכנות לחתונה, יהיו לך חסכים נפשיים שאח"כ יהיה מאד קשה לתקן.

הכי בריא זה להגיע לשלב שמוכנים באופן טבעי, וגם אם זה לא יגיע בגיל 18 זה ממש לא נורא..

והדבר הכי חשוב שצריך לעבוד עליו כל החיים והוא גם מאד קריטי לזוגיות, זה לב-טוב ועבודת המידות!

כל השאר זה כבר זוטות קטנות..

לשמחתנו, נערות בנות 15-16 עסוקות בהמון עשיה למען הכלל, בהתקדמות רוחנית ובמחשבות גדולות.

אבל לצערנו שום דבר במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית לא מכין אותן לאמהות.

אז בנוסף לעשיה הרגילה המבורכת הזאת, אני ממליצה כן להתחיל לקרוא על הורות ואמהות, לדבר על זה עם אמהות/דודות/שכנות/אחיות ולשמוע מחוויותיהן, להעלות את זה לדיון בכיתה או בסניף וכד'.

כי כמו שאמרו פה, לזוגיות צריך לבוא בעיקר עם הרבה עבודת מידות, אבל לאימהות צריך בנוסף לזה גם מוכנות נפשית מסוג אחר.

שבנות תלמדנה אימהות בגיל 15.. |אנחה|

א. האימהות תלויה כמעט לגמרי באופי של האישה (והבעל), כך שאין כ"כ מה ללמוד את זה.

ב. אם את בכ"ז מעוניינת ללמוד, יש די והותר זמן ללמוד את זה גם לאחר החתונה.

להיות מוכנה אליה, כי זה להפוך לאימא זה מהפך של 180 מעלות בחיים של האישה הצעירה, ויש לא מעט נשים שלוקח להן הרבה זמן להתאושש מהמשבר הזה. ככה שאני מאמינה שאם מגיעים עם הבנה לקראת מה הולכים ואיזושהיא מוכנות לזה אפשר אולי לדלג על המשבר או להקטין אותו.

וכל עוד לא היית אמא אני לא חושבת שאתה יכול להעיד משהו בעניין.

שים לב שמה שהצעתי זה לא שהיא תלמד את העניינים הטכניים, אלא שתחשף לעצם החוויה הכרוכה בלהיות אמא ושזה יכנס לרשימת האידיאלים שעליהם היא מדברת ואליהם היא שואפת.

"לקרוא על הורות ואמהות, לדבר על זה עם אמהות/דודות/שכנות/אחיות ולשמוע מחוויותיהן, להעלות את זה לדיון בכיתה או בסניף וכד'".

זה מה שעולה לי כרגע. אם יש לך רעיונות נוספים, אשמח מאוד לשמוע... ;)

לחלק זה קל לחלק זה קשה ולא כל מי שטחנה בייביסיטר על תינוקות והרגישה שהיא חווה אימהות וזה אידיאל גבוה אצלה לקחה את זה קל, ולא כל מי שכל חייה להיות אמא היה רחוק ממנה שנות אור וזה בכלל לא אידיאל מרכזי אצלה לקחה את זה קשה.. זה פשוט להתפלל על זה ולהבין שכולם עברו את זה אז יהיה בעזרתו המתוק יתברך בסדר. אם קורה משבר זה כי אמור לקרות משבר, לא כי היא לא עבדה מספיק על להיות אמא ועל המוכנות שלה.. זה ממש משהו שיש מגבלה בהכנה אליו. 

וזה באמת לא המקום לפרוש פה את כל המורכבות והפתרונות שאני חושבת שיש להציע לסיפור הזה.

אבל אני כן אגיב נקודתית על מה שכתבת:

* לא כתבתי בשום מקום שטחינת בייביסיטרים מכינה לאמהות. אני יכולה להעיד מכלי ראשון שזה עזר קצת בקטע הטכני, אבל לא עשה לי את הכנה שאני מדברת עליה.

* תפילות צריך על הכל - גם מי שלומד הנדסת חשמל צריך להתפלל על פרנסה, ועדיין להשקיע בלימודים.

* נכון, בסוף כל אחד יעבור משבר כזה או אחר, אבל אנחנו כמעט אף פעם לא יושבים בלי לעשות כלום ומזמנים לנו את המשבר. לדוג', אדם שמזניח את מידותיו לא יכול לומר על נישואיו הגרועים שזה משבר שכולם עוברים, נכון? יש ציפייה מהאדם לעשות ולפעול כדי להימנע ממשברים כמה שידו משגת. אז נכון שישנם משברים שהם כבר לא בהישג ידו, אבל מה שאני טענתי זה שלדעתי המשבר של המעבר מבחרות לאמהות ניתן למניעה או להקטנה במידה כזאת או אחרת.

*לגבי הנקודה האחרונה שהעלת "זה ממש משהו שיש מגבלה בהכנה אליו" - אפשר להגיד את זה גם על צבא, על עבודה, על זוגיות. אלה מהדברים שעד שאתה לא בפנים אתה לא לגמרי תבין. ועדיין, אנשים מתכוננים ופועלים לפני שהם נכנסים לכל הדברים הללו, ולרוב זה גם מוכיח את עצמו. לא מבינה למה באמהות זה צריך להיות שונה.

אשרייך על הרצינות והבגרות להכין את עצמך.

תפילה - תמיד, להתפלל בצורה הנכונה כמובן...

תיקון המידות - ללמוד הרבה ספרי מוסר.

שמירת מצוות - סור מרע (חברה לא חיובית, הרגלים שצריך להפסיק), עשה טוב ( חברות טובות, פעילות חברתית טובה, שאר דברים שנשים עושות ואין לי מושג בהם...)
לימודים - תשקיעי בלימודים שלך כדי להוציא ציונים טובים (בכיתה יא'/ יב' או מיד לאחר מכן אפשר לסיים כבר עם פסיכומטרי אם צריך).

ניהול זמן וסדרי עדיפויות.

השקפה - ללמוד ספרים בנושא אמונה, תפילה, צניעות, הלכה, מצוות, משפחה, תורה, עם ישראל. ( שימי לב לסדר, עד שתגיעי לנושאי המשפחה את אמורה להיות כבר בת 17 בערך...)

בריאות - כושר ותזונה נכונה.

מלאכות הבית - לעזור בבית וככה ללמוד מה שצריך ולהתרגל נפשית לזה דברים כמו בישול, ניקיון, עזרה עם האחים וכו'.

חסד - התנדבויות שונות לפי מה שמתאים לך ובהתאם ליכולת זמן ומה שאת אוהבת.

תחביבים - דברים שיפתחו אותך מבחינות שונות ויתנו לך בריאות נפשית.

ניהול כלכלת בית - ספרים או סרטונים חינוכיים.

עבודה - על מנת לחסוך כסף לרישיון/ פסיכומטרי. (לא על חשבון כל מה שלמעלה^)

רישיון - במידה ואפשר.

חוץ מזה ממש חשוב להבין מאיפה נובע הרצון הזה ואם הוא חיובי או שצריך להעלות אותו...

ללמוד לבשל

וגם לדעת לשרטט את תקציב המשפחה בקווים כלליים: ההוצאות החודשיות של זוג צעיר הן ככה וככה, משכורת מינימום שבת 18 יכולה לקבל, היא כזאת וכזאת, החיתולים והפעוטון עולים ככה וככה, ההורים שלי ושל בעלי יכולים/לא יכולים לעזור" וכו' וכו'

אני חושב שהבנתי מה הלך פה ונשאיר את זה ככה אם כך רצונה...

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.