עד כמה שזה נשמע קשה..

נותנים קצת זמן לעצמך. להירגע ולשחרר.

וממשיכים הלאה.

בהצלחה. ממש!!

גם אני חוויתי מקרה כזה, לא נעים

הזמן ירפא אותך, אל תפסיקי להאמין שאם הקב"ה בחר שזה ייפסק, 

אז זה באמת לא שלך, אפילו אם כרגע זה נראה שכן והוא הבעל המיוחל.

כשתכירי את בעלך בעז"ה את תביני כמה טוב שזה קרה,

ושלא תטעי , אני יודע שמה שאני רושם עכשיו זה בגדר הדמיון כי את בטח חושבת 

רק עליו כרגע, ומנתחת כל פגישה או כל אמירה שלו, אבל באמת שאין צורך:

כל מאן דעביד רחמנא - לטב עביד

קשה... אבל זה יעבור כנראה...

וכנראה שה' יחזור... מתישהו

[למי שלא הבין - היא כתבה כלפי מה שבינה לבין הקב"ה, בנוסח של מישהי שכותבת ב"לנ"ו".. לא כתבה על מישהו שנפגשה איתו בפעל (שכמובן גם הוא לא "זורק"... לכל היותר לא מתאים לו..). וברור שלא יטוש ה' עמו, ואף אחד מעמו, גם אם אדם לא מבין באותו רגע... אבל כמובן, "אל תביאנו לידי נסיון". יהי רצון שתרגישי - וכולם - את עזרת ה' וקרבתו בפעל]

אבל אם נפלתם אז על מה הטענה?

הוא ואת יצרתם בלבול שגרם לכם אולי לאבד את הזיווג אז לכן מומלץ לתקן ואפילו חובה.

תורידי את הספר "שדי תפוחים" של הרב יוסף שני, חפשי בגוגל תמצאי. ושם יש את התיקון לעניין הזה.

כתבה באופן "מטאפורי",  עם הקב"ה....

למיטב הבנתי..

זה מטאפורה...

ניסיתי להבין למה זה כל כך שונה,  מערכת יחסים עם איש  ומערכת יחסים עם אלוקים.

כאילו, ברור שזה שונה, 

אבל יש המון הקבלות.

ודווקא במקרים האלה (קרה עוד פעם שלא הייתי מספיק ברורה) התגובות של מי שלא הבינו היו שונות לגמרי מהתגובות שהבינו.

וחשבתי שבפשטות,

זה כי עם איש אני לא יודעת שזה הבחור שלי, ולכן הכאב הוא זמני. אבל עם ה', כולנו יודעים/זוכרים שהוא באמת באמת אתנו, ורוצה בנו. לפעמים זה לא מופנם ממש, אבל יודעים בשכל שמצב ללא אלוקים לא אפשרי, זה לא מסתדר בראש.

אם הייתה אפשרות לדעת מי האיש משורש נשמתי, והייתי אומרת לכם שהוא זרק אותי הייתם כנראה מציעים לי לעשות כל מיני דברים כדי לחזור אליו.

אלא או שצריך, אכן, לעשות כל מאמץ כדי לחזור - 

או שזו "מראית עין".

הבעש"ט אומר, שלפעמים נראה לאדם כאילו ח"ו הקב"ה התרחק - אבל זה כמו אבא שהילד שלו מתחיל ללכת.. אז הוא זז אחורה, והילד הולך עוד צעד בכחות עצמו; עוד קצת אחורה ו עוד.. כלומר, הרצון להתקרב, מוליד כחות חדשים באדם. בעצם, זה עצמו חלק מהקרבה של ה', שמגלה לאדם איזה כחות יש בו לעלות ולהתקרב.

לכן, אל תתייאשי כלל - אדרבה....

ויפה מאד שזה מה שמעסיק אותך. זה תחילת הפיתרון.

לב העולם.

זה מה שאת, לא?

זה השם שבחרת לך, אז בוודאי שזה מה שאת.

*ו*ירושלים של זהב,

בכמה מלאה הוא"ו הזו...

כמה אהבה.

כמה חיבור.

עוד לפני ולפנים ומקדם. 

עומדת בראש, לא תופסת יותר מדי נפח ומקום,

היא קצת כמו הנשמה, 

ממלאת הכל ומחייה את הכל, אבל בעין אנוש כשמחברים למכונה המיועדת לכך היא נראית כקו...

כמו הוא"ו. 

העולם הזה הוא העולם של הידיים. העשייה שלך. העבודה שלך. 

הלב שלך.

והנשמה ממעל.

זה עוד פועם. יחד.

תקשיבי...

(מכירה את השיר עקבות בחול? 

זה ממש העלה לי את השיר בראש, והזכיר לי שיר שהכרתי בכתה ט'...

הלכתי לחפש לך אותו ומצאתי

(שירת נשים)

המילים לסקרנים:

(מנגינה, וציפורים...;)

חלום חלם אדם ובחלומו ראה

שמטייל הוא עם אלוקים לאורך החוף בשתיקה

הבזיקו לנגד עיניו בפאתי הרקיע

כל מאורעות חייו ושני זוגות עקבות ראה

זוג עקבות הראשון היה שייך לאדם עצמו

זוג עקבות השני היה שייך לבוראו

וכשתמוונת חייו התמונה האחרונה

הבזיקה לנגד עיניו את מבטו הפנה

התבונן האדם בעקבות שבחול ופעמים ראה

זוג עקבותיו זה הכל זוג עקבותיו ראה

זוג עקבות הראשון היה שייך לאדם עצמו

כשזוג שני נעלם חשב שה' נטש אותו

אלוקים, למה עזבתני ברגעים הקשים בחיי?

הבטחת ללוות אותי כי בנתיבותיך נתיבותיי

בני האהוב והיקר לי,

לא נטשתיך מעולם אם לא ראית עקבותי

זה הוא כי נשאתיך על כפיי

זוג עקבות הראשון אינו שייך לאדם עצמו

זוג עקבות השני נעלם כי ה' על כפיו נשאו.)

מקווה שהועלתי בכלשהו.

חיכיתי לזמן נוח לכתוב... ועכשיו לא מוצאת את המילים

תודה תודה תודה

(כשאמצא מילים אכתוב לך בפרטי בעזרת ה')

אני מרגישה יותר טוב עכשיו...

שתהייה שבת של אור

אהבתי את המילים.

ורק בגלל שביקשת גם טיפים/עין טובה,

אומר שאולי הקב"ה מפנה מקום כמו שזמר ראשי מפנה מקום לזמר שהוא מארח,

שיפרח בגדול, ולא בצלו של הוותיק.

וכשמורגש שהוא פחות נוכח

זה יכול לשמש להופעה עצמאית

או להתמקדות בתחושת הגעגוע כי יש בה תוכן גדול

או לעוד דברים.

אבל כאמור, בעיקר תודה.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?