עד כמה שזה נשמע קשה..

נותנים קצת זמן לעצמך. להירגע ולשחרר.

וממשיכים הלאה.

בהצלחה. ממש!!

גם אני חוויתי מקרה כזה, לא נעים

הזמן ירפא אותך, אל תפסיקי להאמין שאם הקב"ה בחר שזה ייפסק, 

אז זה באמת לא שלך, אפילו אם כרגע זה נראה שכן והוא הבעל המיוחל.

כשתכירי את בעלך בעז"ה את תביני כמה טוב שזה קרה,

ושלא תטעי , אני יודע שמה שאני רושם עכשיו זה בגדר הדמיון כי את בטח חושבת 

רק עליו כרגע, ומנתחת כל פגישה או כל אמירה שלו, אבל באמת שאין צורך:

כל מאן דעביד רחמנא - לטב עביד

קשה... אבל זה יעבור כנראה...

וכנראה שה' יחזור... מתישהו

[למי שלא הבין - היא כתבה כלפי מה שבינה לבין הקב"ה, בנוסח של מישהי שכותבת ב"לנ"ו".. לא כתבה על מישהו שנפגשה איתו בפעל (שכמובן גם הוא לא "זורק"... לכל היותר לא מתאים לו..). וברור שלא יטוש ה' עמו, ואף אחד מעמו, גם אם אדם לא מבין באותו רגע... אבל כמובן, "אל תביאנו לידי נסיון". יהי רצון שתרגישי - וכולם - את עזרת ה' וקרבתו בפעל]

אבל אם נפלתם אז על מה הטענה?

הוא ואת יצרתם בלבול שגרם לכם אולי לאבד את הזיווג אז לכן מומלץ לתקן ואפילו חובה.

תורידי את הספר "שדי תפוחים" של הרב יוסף שני, חפשי בגוגל תמצאי. ושם יש את התיקון לעניין הזה.

כתבה באופן "מטאפורי",  עם הקב"ה....

למיטב הבנתי..

זה מטאפורה...

ניסיתי להבין למה זה כל כך שונה,  מערכת יחסים עם איש  ומערכת יחסים עם אלוקים.

כאילו, ברור שזה שונה, 

אבל יש המון הקבלות.

ודווקא במקרים האלה (קרה עוד פעם שלא הייתי מספיק ברורה) התגובות של מי שלא הבינו היו שונות לגמרי מהתגובות שהבינו.

וחשבתי שבפשטות,

זה כי עם איש אני לא יודעת שזה הבחור שלי, ולכן הכאב הוא זמני. אבל עם ה', כולנו יודעים/זוכרים שהוא באמת באמת אתנו, ורוצה בנו. לפעמים זה לא מופנם ממש, אבל יודעים בשכל שמצב ללא אלוקים לא אפשרי, זה לא מסתדר בראש.

אם הייתה אפשרות לדעת מי האיש משורש נשמתי, והייתי אומרת לכם שהוא זרק אותי הייתם כנראה מציעים לי לעשות כל מיני דברים כדי לחזור אליו.

אלא או שצריך, אכן, לעשות כל מאמץ כדי לחזור - 

או שזו "מראית עין".

הבעש"ט אומר, שלפעמים נראה לאדם כאילו ח"ו הקב"ה התרחק - אבל זה כמו אבא שהילד שלו מתחיל ללכת.. אז הוא זז אחורה, והילד הולך עוד צעד בכחות עצמו; עוד קצת אחורה ו עוד.. כלומר, הרצון להתקרב, מוליד כחות חדשים באדם. בעצם, זה עצמו חלק מהקרבה של ה', שמגלה לאדם איזה כחות יש בו לעלות ולהתקרב.

לכן, אל תתייאשי כלל - אדרבה....

ויפה מאד שזה מה שמעסיק אותך. זה תחילת הפיתרון.

לב העולם.

זה מה שאת, לא?

זה השם שבחרת לך, אז בוודאי שזה מה שאת.

*ו*ירושלים של זהב,

בכמה מלאה הוא"ו הזו...

כמה אהבה.

כמה חיבור.

עוד לפני ולפנים ומקדם. 

עומדת בראש, לא תופסת יותר מדי נפח ומקום,

היא קצת כמו הנשמה, 

ממלאת הכל ומחייה את הכל, אבל בעין אנוש כשמחברים למכונה המיועדת לכך היא נראית כקו...

כמו הוא"ו. 

העולם הזה הוא העולם של הידיים. העשייה שלך. העבודה שלך. 

הלב שלך.

והנשמה ממעל.

זה עוד פועם. יחד.

תקשיבי...

(מכירה את השיר עקבות בחול? 

זה ממש העלה לי את השיר בראש, והזכיר לי שיר שהכרתי בכתה ט'...

הלכתי לחפש לך אותו ומצאתי

(שירת נשים)

המילים לסקרנים:

(מנגינה, וציפורים...;)

חלום חלם אדם ובחלומו ראה

שמטייל הוא עם אלוקים לאורך החוף בשתיקה

הבזיקו לנגד עיניו בפאתי הרקיע

כל מאורעות חייו ושני זוגות עקבות ראה

זוג עקבות הראשון היה שייך לאדם עצמו

זוג עקבות השני היה שייך לבוראו

וכשתמוונת חייו התמונה האחרונה

הבזיקה לנגד עיניו את מבטו הפנה

התבונן האדם בעקבות שבחול ופעמים ראה

זוג עקבותיו זה הכל זוג עקבותיו ראה

זוג עקבות הראשון היה שייך לאדם עצמו

כשזוג שני נעלם חשב שה' נטש אותו

אלוקים, למה עזבתני ברגעים הקשים בחיי?

הבטחת ללוות אותי כי בנתיבותיך נתיבותיי

בני האהוב והיקר לי,

לא נטשתיך מעולם אם לא ראית עקבותי

זה הוא כי נשאתיך על כפיי

זוג עקבות הראשון אינו שייך לאדם עצמו

זוג עקבות השני נעלם כי ה' על כפיו נשאו.)

מקווה שהועלתי בכלשהו.

חיכיתי לזמן נוח לכתוב... ועכשיו לא מוצאת את המילים

תודה תודה תודה

(כשאמצא מילים אכתוב לך בפרטי בעזרת ה')

אני מרגישה יותר טוב עכשיו...

שתהייה שבת של אור

אהבתי את המילים.

ורק בגלל שביקשת גם טיפים/עין טובה,

אומר שאולי הקב"ה מפנה מקום כמו שזמר ראשי מפנה מקום לזמר שהוא מארח,

שיפרח בגדול, ולא בצלו של הוותיק.

וכשמורגש שהוא פחות נוכח

זה יכול לשמש להופעה עצמאית

או להתמקדות בתחושת הגעגוע כי יש בה תוכן גדול

או לעוד דברים.

אבל כאמור, בעיקר תודה.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת