עשיתי אתמול שטויות
ובמקום לסתום פשוט ולהתנתק מכולם
שלחתי הודעה למוריה ולטליה
מוריה מסכנה.
פשוט מסכנה.
למה סיפרתי לה בכלל.
נראה לי באמת הייתה בשוק לדעת מה אני חושבת על עצמי וכו'.
היא שואלת- לא חבל?
ממ.
סתומה.
מתישהו היא כבר לא ענתה.
מובן.
עשיתי אתמול מלא שטויות.
הבטן שלי מתה כבר מיליון פעם.
לא חתכתי.
כי אין לי מספיק כח לזה.
אבל עשיתי דברים אחרים.
3 כדורים שהרדימו אותי.
קצת.
ועוד שטויות.
היום גם עשיתי שטויות.
פחות מאתמול.
אולי בשבת יהיה לנו יותר כח ונצליח לחתוך.
פפ.
חילולי שבת בראבק.
איכ אני.
שונאת שונאת שונאת.
או שההפך, ממש לא יהיה לנו כח ונתעלף וזהו. ונמות.
וואו הלוואי. חלום.
קפוא לי ואני חלשה. ממש.
אני לא רוצה שבת. לא רוצה.
נהיה כל היום במיטה ואולי נהיה עם שירים ונחלל.
שונאת שבתות. דבר מגעיל מגעיל.
אני רוצה למות.
אני רוצה לצרוח.
אני רוצה שהכל כבר ייגמר.
בחמישי פסיכי.
מה זה אומר?
שרצוי לא לעשות כלום עד אז.
פחח.
ושאני צריכה להתכונן לזה.
ובכלל רביעי עם רחלי.
יואו.
איכשהו הכל פה כל כך הזוי וכל כך מיותר.
פשוט מיותר.
אני מיותרת.
לחלוטין.
אני רוצה לסתום.
אבל לא מצליחה כל כך.
פשוט להתנתק.
ואז אפשר למות בשקט.
פח.
מצב חרא אוקיי?
נמאס לי.
בוא נקלל ונקלל ונקלל ונהיה פאקינג סתומים ונשנא את עצמנו על הכל ובסוף נמות.
