אז בשישי כשדיברתי איתה היא נתנה לי רעיון
כשאמרתי לה שציירתי דברים גרועים על היד
והיא אמרה שהיא מקווה שלא ציירתי בארטליין.
אז ציירנו בארטליין
אדום
על היד.
דברים גרועים.
וזה יישאר עד שנחליט להוריד את זה.
אבל לא נחליט.
ווהו.
שבת נוראית.
חילולי שבת בראבק, אמרנו כבר?
ופתחתי את המחברת משנה שעברה
עם הציור ההוא
ואוקיי שהוא יפה יחסית למה שהוא אמור להעביר
אבל הכי
הוא מזעזע.
וזה לא אכפת לי.
ואז ציירנו אותו
בקטנה אמנם
אבל ציירנו
על היד
עם ארטליין
שלא יורד.
כיפ.
כואב לי קשה לי מזעזע לי זוועה לי וזהו.
בואו נמות.
אולי ניקח המון כדורים ואז נמות.
אבל באלי לעשות תחקיר אמתי
ולגלות איך הכי טוב
ואז לעשות את זה.
כי לא באלי לנסות סתם ואז להיתקע כמו סתומה בבית חולים.
אני רוצה לגמור עם זה על אמת.
איך עושים תחקיר?
האמת אין לי ככ איך
וחברות בחיים לא יגידו לי כלום
צריך לנסות לבד.
ננסה אולי.
באלנו לרצוח מישו
את עצמנו בעצם.
למה לרצוח מישהו אחר אם אפשר את עצמי.
אם מישהו היה רואה את זה זה היה גרוע
כלומר
לא אכפת לי שיראו
אבל מישו שאין לו חובת דיווח ושהוא לא יעשה את זה.
אהמ.
נמאס לנו מאנשים שמדווחים.
זה פשוט גרוע שיש לי חברות.
צריך לנתק קשרים.
הבטן שלי זל מזמן
הראש כנל
וכל הגוף בעצם
היד עם גלי כאב נוראיים שבאים והולכים
נפוחה וסגולה וירוקה.
די אופ
איך אנשים אומרים שאני חשובה להם ושהם אוהבים אותי
איך אפשר לאהוב יצור ככ דוחה
וזה אומר שיהיה לי קשה לנתק קשרים. פפ.
באלנו לצרוח
אבל אנחנו נסתום
כמו ילדים טובים
עד המוות.
