כשאת אומרת "יש פחד לדבר יותר מידי, לחפור, להדבק"
איך את יודעת את מדברת יותר מדאי?
איך את יודעת שאת נדבקת?
אם אני "נדבק" או "חופר" מה אני צריך לעשות?
לא יודע מה היה שם, אבל אני חושב שמה שהיה שם זה עמוק יותר- -
שימי לב - -
שפעם בנות נדבקו אלי ושנאתי את זה.
היית חייבת להקשיב להם - למה?
אם מישהי תאמר לך משהו ואת לא תקשיבי (במובן שלא תתני יחס) - איך את תרגישי עם עצמך?
האם כל מי שמדבר חייב לקבל יחס, ולכן אם תדברי אנשים יהיו חייבים לתת יחס? ואת לא רוצה לגרום להם רע?
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
נ.ב.
אגב בהקשר להודעה הקודמת יש דרך לעקוף את הפחד, למרות שהוא עדיין יהיה שם וינהל בשאר המישורים של החיים. וזה דרך שיטה מסויימת שטוענת שאם נעשה דברים מינורים וקטנים, נוכל לעצב את המוח ולעקוף את הפחד, ולאט לאט, המוח לומד שהפעולה שהוא מפחד ממנה היא אפשרית. זו שיטה שלא נכנסת למעמקי התת מודע ולביוגרפיה, אלא היא שיטה מעשית מאוד. שפועלת, והיא כל כך יפה ומדהימה בפרקטיקה שלה. כלומר, לא משנה אם את פוחדת וממה הפחד, זה תמיד עובד.
אני לא קובע לך כללים, אבל שווה לך לנסות את זה כי זה יכול ממש לעזור לך.
תנסי במשך חודש כל יום לנהל שיחה דמיונית במשך 60 שניות עם חברה (לא ספציפית אפשר להחליף כל פעם) שהית רוצה לשוחח איתה בצורה הכי פתוחה וזורמת. את אמורה לדמיין את עצמך נמצאת מולה, את טון הדיבור שלך ושלה, את השיחה עצמה, מה היא עונה ומה את, באיזו תנוחה את נמצאת, מה את רואה מולך, שומעת, מרגישה, הכל, כאילו את שם, את יכולה להרגיש בדמיון את שרירי הפה זזים כשאת מדברת איתה, ולדמיין שאת מרגישה את מיתרי הקול זזים בדיבור, ממש כאילו את שם, מדברת, רק 60 שניות ביום לא יותר.
הטכניקה הזו עזרה לאנשים לעשות דברים כל כך בלתי אפשריים, שאחרי חודש את תרגישי שאת במקום אחר.