מכל מיני דברים שלמדתי לאורך שנותיי במערכת החינוך, הן מפרשנויות פילוסופיות של מורות ומרצים והן מפסוקים מפורשים בתנך, גמרא ודברי חזל (ופרשנויות מורותיי ומרציי עליהם) היהדות הרבה פעמים הרגישה ועדיין מרגישה לי כמו נצרות בפן מסויים. מצד אחד יש עונשים חמורים מאד וקללות לסוטים אפילו במעט מרף המצוות הגבוה, ויש תיאורים על א-ל קנא ונוקם ומצד שני יש בגמרא ובספרים של גדולי האומה תיאורים מפחידים מאד על גיהנום ועל כמה קל להגיע לשם. ובעצם התעסקות מאד גדולה של שכר ועונש וגיהנום ויום הדין הגדול.
לפעמים אני פותחת ספר תהילים ומרוב פחד סוגרת אותו, כי בדיוק פתחתי פרק על כמה השם יעניש את החוטאים ומה הוא יעשה להם וזה ישר מחבר אותי לכל הסכמות המפחידות שיש לי על היהדות. וכל השיח הזה על עונשים וכעסו של השם מרגיש לי מאד מפחיד ולא נכון לנפש שלי.
ואני בטוחה גם שהחינוך שקיבלתי ששם דגש חזק ומתמשך על הפן הזה ביהדות, ביחד עם הרגישות שלי, מאד פגע בהבנה הנכונה שלי של העולם הרוחני.
אשמח מאד לתגובות וגם להמלצות של ספרים העוסקים בנושא.
תודב רבה רבה
נ.ב כותבת מניק חדש אבל ותיקה למדי בפורום לנ"ו.


