אהבתי מאוד את התוכן.

(הערה קטנה - לדעתי יש כאן יותר מדי חיתוכים באמצע משפטים. כל הקווים המפרידים והשלוש נקודות, יש בהם קסם אבל הוא נאבד כשמשתמשים בו בצורה כל כך דחוסה. תחשבי על זה)

תודה על ההערה...

האמת שאני מנסה לעבוד על זה כי לי עצמי זה מפריע, אבל זה פשוט יוצא לי... סוג של נותן לי השראה כשאני מוסיפה את זה. לחתוך. להתעצבן. לבכות... לא יכולה להסביר זה לא מובן, תחושה שלי תוך כדי כתיבה...

קורה לי הרבה, ואני מנסה במודע לוותר על ביטויים כאלה.

אנחנו עושים את זה כי הכלי הזה באמת חזק, הוא עוצמתי וחד, והכי קל להתבטא בעזרתו. האתגר הוא למצוא עוד דרכים ומילים שיעבירו את מה שאנחנו רוצים להביע.

קשה שלא להזדהות עם זה.. מדהים!

בס"ד
סורי שאני מוסיף ביקורת (אני ביקרותי בכל הנוגע למוזיקה ושירים) 
דבר ראשון באמת החיתוך שורות מפריע קצת אבל כבר הגיבו לך על זה.
דבר שני סדר, היה ניראה שכתבת כתבת אבל לא היה מסלול לשיר, נקודת התחלה וסוף, היה בלאגן גדול, וזה יכול להיות סגנון רק שלדעתי לשיר הזה מתאים יותר סדר, כי הוא קרב נגודיות בין הרצון להוציא את הצבע שבפנים החוצה לצבע שבחוץ... כך שאפשר לסדר את השורות זה נגד זה, או להראות אחד ולהכניס את השני מנגד... תלוי בבחירה. 
(סליחה על החפירות)
ודבר שלישי באמת שיר יפה. (לייק)

הבנתי, תודה.

חשוב לי לומר לך ולקודמים שהעירו, זוהי פריקה. לא חושבת שפריקה אמורה להיות כתובה לפי כללים. אנ'לא באמת חושבת איך זה יהיה בנוי וכו', אני כותבת מה שיוצא באותו רגע, לפי מה שאני מרגישה, ולדעתי זה גם מה שמתבטא בחיתוכים ... 

תודה על ההערות, בכל אופן, אבל אני חושבת שזה מתאים אם הייתי מתכוונת לכתוב את השיר לאיזה משהו ספרותי, ברגע שזה פריקה הביקורת ממילא לא תעזור כאן, כי כשפורקים לא כותבים לפי כללים... לדעתי.

בס"ד
כאילו, אני רואה את השירים כיותר מכלי פריקה, אלי כלי פריקה בצורה מושלמת, סליחה אם אני משווה את זה למשהו לא נעים, אבל אני רואה את השיר כחיבור בין איש לאישה, אם זה רק על מנת לפרוק יצרים אז המעשה יכול להיות בסדר, אבל כאשר הוא על ידי כללים ולא רק רגש זה משהו יותר עמוק, דווקא ההגבלה היא מה שהופך ליפה.
עכשיו מבין, גם אני פורק, וגם אני כותב בלי סיבה לא מקצועי... (אחרי זה אני מכניס לעצמי כל כך הרבה ביקורת חחח)
קיצר מתנצל שוב, הייתי חייב להעיר...

לא צריך להתנצל. אפשר להעיר, אם אתה מרגיש צורך... אני רק הסברתי את עצמי.

ו.. לא הבנתי את ההשוואה לאיש ואישה... סורי.

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

תמיד אהבתי לקרוא אותך