אודם אחרון ניצבע בשמים
השקיעה להיום נעשתה.
המון העם
חוזרים איש איש לביתו.
והוא.
גם מתכוון לחזור.
לקן האישי שלו,
בגורטאה המאובזרת ההיא,
שם במרכזית.
אז,
עוד האמין
שגם לו תהייה
חומת הגנה של אהבה.
שגם לו יהיה מקום קבע
להניח עליו את הראש
בימים קודרים אילו
של טבת.
הגשם מרטיב את העולם,
מוציא מתוככי עיניו
התכולות כבויות משהו,
את דמעותיו האחרונות להיום.
מתבונן ממשכבו
על רגלי העוברים.
דמעות של קינאה
צובטות את הלחי
ונוזלות
ויורדות ישר לריצפה
ונעשית שלולית עמוקה
של כאב חד ,
של רצון לבית.לאהבה.
בחלומותיו,
תמיד צפה מבט,
עיניים של ההיא,
של בחירת ליבו.
לחיים.
אך אותן עיניים,
לא פגשו בו.
יופיין דילג בשתיקה מעליו.
הוא בודד.
הוא לבד
עם שמיכה מעופשת
וקופסת סיגריות שניגמרה,
משאירה בתוכה מקום
לחלומותיו שלו.
פרועים הם.
מחר יגיע יום חדש
השמש תזרח
תאיר את העולם,
תדלג מעליו.
רק הגשם
יירד בצד שלו.
)