אני אגיד לכם את האמת.אני לא מרגישה שאני חייה כדתייה בכלל .חוץ מברכות השחר בבוקר, ובלילה קש ונטילה לפני אוכל, וואלה חוץ מיזה כלום.בפנים בפנים,אני מאמינה מאוד.אבל אני לא מוציאה את לפועל ולא מתעסקת בזה,ולא מטפחת את האמונה.רק כאן בפורום הזה,אני מרגישה מחוברת לד'.כל השאר לא.אני הולכת עם חצאית סבבה? אבל יותר מיזה לא.אני חושבת שהמחסום המרכזי שיש לי בלהיות דתייה זה הצניעות.וואלה אם הייתי הולכת עם מכנסיים, הייתי יותר מאמינה. אני רצינית לחלוטין,ואני לא מקשקשת!הדבר שחוסם אותי גם מלהרגיש פחות דתייה זה המשפחה שלי שהיא דתייה ב'ה.אם המשפחה שלי לא הייתה כזאת דתייה אז לא הייתי כזאת מפחדת לממש את עצמי.ובכללי,אני מרגישה שאני לא מצליחה לממש את עצמי בגלל שאני דתייה.וכן כל המצקועות קודש(חוץ מתנך שזה אחלה ואני מתחברת) שלומדים בביצפר,פשוט משעממים בטירוף וגורמים לי לשנוא את .דיי נמאס כבר לעשות הכל מאי רצון, או גם אם זה עם רצון אז זה בא עם פחד.! תגיבו מה שבאלכם ,אשמח לשמוע..