לימודים מעורבים בתור רווקהשוגי

היי,

אני מתלבטת מאוד האם להירשם ללימודים באוניברסיטה בתור בחורה רווקה או לחכות וללמוד בתור נשואה.

מכירה בבעייתיות הלימודים המעורבים, אולם מדובר בלימודים שאין מקום בו הם נלמדים בהפרדה.

מלכתחילה חשבתי לחכות לאחרי הנישואין, רק שהם לא קורים בינתיים ואני מרגישה שאני שורפת זמן ושזה לא פייר שהרווקות תתקע אותי. אני כל כך לא בגישה של לשבת ולחכות לאביר על הסוס ובינתיים לא ליזום, לא לפעול, לא ללמוד, לא לטייל ובקיצור לא להתקדם בחיים.

אשמח לשמוע מבעלי ניסיון שלמדו בתור רווקים/ות או נשואים/ות איך היה להם ומה דעתם.

תודה

ברור שלהתחיל ללמוד! למה לא?אנושית 8)
אולי ככה גם תמצאי את בעלך לעתיד.

למדתי באוניברסיטה בהתחלה כרווקה ובאמצע התחתנתי.
היה בסדר גמור ולא נירשמו ארועים חריגים. כדתיה (דוסית) לא התערבבתי עם בנים כלל וגם אני לא עיניינתי אותם.
בנות-אישית התחברתי גם לחילוניות ורק נהנתי והרווחתי מההפריה וההתחברות ולא נירשם שום קילקול.
גם טוב להתחיל ללמוד שתסיימי ותתחילי לעבוד.
ממש ממש לא כיף להיות סטודנטית ונשואה, יותר כיף לעבוד ולחיות ברווחה!
זה תלוי אוניברסיטה ומקצוע, לא?סודית
בכיתה שאני למדתי (למדתי אחרי הנישואים), היה רק דתל"ש אחד ועוד בת וחצי דתיות. יש מקומות עם סטטיסטיקות יותר טובות..

)בכל אופן אולי תכירי שם מישהו כמוך?)
מבחינת צניעות וכו' לא זכור לי משהו בעייתי יותר ממה שרואים ברחוב. אבל יש חסר כזה באוויר - אין את ההתרגשות לקראת החגים וכד'
היי לך1234אנונימי
לפי דעתי כדאי מאוד להתחיל ללמוד עכשיו. קשה מאוד ללמוד כשאת נשואה, קל וחומר עם ילדים ואני חושבת שזה יתרון גדול להתחתן כשיש לך כבר עבודה.
לגבי העניין של המעורב והאווירה, יכולה להגיד שגם כנשואה עולות שאלות לגבי זה והתלבטויות מה מתאים ומה לא. מה שעוזר זה להגדיר לעצמך גבולות מה מתאים לך ומה לא ולהשתדל לבחון את עצמך מידי פעם, אם מצאת את עצמך בסיטואציה שנראית לך לא מתאימה, לא לעבור הלאה אלא לחשוב על מה קרה ואיך את מתמודדת עם זה פעם הבאה.
לפעמים קשה להגדיר לעצמך גבולות ולעמוד בהם, לכן אני גם ממליצה אולי למצוא חברה שתשתפי אותה אם יהיו לך התמודדיות והיא תוכל לעזור לך לראות את זה בצורה אובייקטיבית ולשקף לך את המציאות.
המון בהצלחה!
בוודאי שלהתחילבת 30
את לא יודעת מתי תתחתני, ולכן את לא יכולה לתלות את הלימודים בחתונה.
בתור נשואה יש לך הרבה פחות פניות ללימודים, גם מבחינה טכנית וגם מבחינה נפשית.
בתור רווקה את יכולה להנות יותר מהלימודים וגם להשקיע יותר.
לגמרי לא לחכות!יש בי חלום
ולא מבינה את הבעייתיות בללמוד עם בנים, אני נשואה, לומדת תואר שנחשב קשה, ואני בקשר עם הבנים מבחינה לימודית בלבד. יושבים לומדים ביחד, אפשר לגלוש בשיחות כמובן על גבול הטעם הטוב וזהו. ולא נראה לי משנה נשואה או רווקה, הכל תלוי מה את משדרת
מצטרפת להמלצות שכבר כתבו לך. מה יש לחשוש בחברה מעורבת?קרן-הפוך
את בוחרת היכן לשבת, ועל יד מי לשבת ללמוד, ועם מי להתחבר.

מהן החשדות שמטרידות אותך?

בלי להתייחס לשאלה עצמה, אבל מה פירוש "מה יש לחשוש"?...ד.

לימוד בחברה מעורבת, לכתחילה זה דבר פסול וגרוע. 

 

עצם השהות הקבועה בחברה מעורבת, שעוסקת באותו ענין, הווי של שיעורים וכד', זה דבר שבוודאי אין לו מקום לכתחילה.

 

וכי "מה יש לחשוש" אם במקום "בית יעקב" ואולפנות וישיבות תיכוניות תהיה "חברה מעורבת"?.. הבעיה אינה רק בגיל תיכון.

 

מלבד שגם עניינית, זה לא תמיד נכון, ש"היא בוחרת". לפעמים נאלצים לעשות עבודות משותפות. שמעתי לפני שנים ממישהי "תורנית", שלמדה כלכלה באוני' נחשבת, והיתה צריכה לעשות עבודה עם בחור שלמד בקורס. אמרה שזה גרם לה ירידה מבחינה רוחנית. כך גם עצם זה שלתקופה ממושכת נמצאים באותה חברה, בוודאי שיש חשש של התקרבות בלי משים, ומעבר לנורמה הראויה. אנשים מדברים גם מעבר לשעות הלימודים - וכשיש חֶברה שצורת הדיבור שלה אחרת, וגם הסייגיים בין גברים לנשים, הרי שזה דבר שמצריך שימת לב תמידית, שלא נסחפים לרמה שלא היו רוצים להיות בה.

 

באופן בריא, לדעתי, החוש הנורמלי של אדם מישראל אמור להרגיש לא טוב עם זה שצריך לשבת בכיתה מעורבת. זו לא הרצאה חד פעמית. חבל מאד לאבד את זה.

 

אלא מה? יש שאלה לגבי המציאות הדיעבדית. שלצערנו, רוב המוסדות ל"השכלה גבוהה", אינם בנויים כפי שהיה ראוי מלכתחילה בעם ישראל. וכשאין אפשרות ללמוד מקצוע באיזוהי מכללה שבנויה כראוי, אז עולה שאלה. כמו כל שאלה כזו, ראוי לשאול תלמיד חכם, פוסק הלכות.

החשש העיקרי זה לדעת לשים גבולות ולדעתי, בעיקר מענה חברתי תור44444
אלטרנטיבי.
להתחיל.kk

הבעיות שיש בלימודים מעורבים הן בדיוק אותן בעיות גם אם

את נשואה וגם אם את רווקה.

הנישואים לא הופכים אותך ל"חסינה" מפני הסביבה בה את לומדת

ומפני ההשפעות שלה.

 

כל עוד את מציבה לעצמך גבולות ברורים ועדיין מקפידה לנהוג בכבוד

עם כל מי שסביבך לא אמורה להיות בעיה.

את אפילו תופתעי לטובה עד כמה הצד השני משתדל לכבד בחזרה

(בתור מישהי שלומדת בסביבה שכמעט כולה היא גברים חילונים).

 

לא בהחרכמלחמת היצר
אישה נשואה יש לה גבר בבית שמכוון אותה יש לה למי לחזור. רווקה יכולה להתגלגל לקשר לא רצוי מלחתחילה ודברים שקורים בשיגרה.

ומן הסתם גברים מסתכלים בצורה שונה בין נשואה לרווקה.

צריכים להיית ממש ממש חזקים בשביל לא להגרר אחרי החברה וזה כל אחד יעשה חשבון נפש עם עצמו.
דעה קצת שונהאופטימיתת
אם להתחיל או לא זה לא תלוי נישואין לדעתי.
יש אוניברסיטאות ומכללות שאין לאדם דתי מה לחפש שם בכלל, נשוי או רווק, ההפקרות חוגגת גם במסדרונות. כמעט אין דרך להכיר חברות כי שוב המעגל החברתי שונה לחלוטין.
גם אם אין אפשרות לבחור במכללה נפרדת יש מקומות עם אווירה של בילויים ויש מקומות עם אווירה של יותר איפוק ולימודים, אני באופן אישי למדתי בשלוחה של אוניברסיטה גדולה כחילונית וחזרתי בתשובה תוך כדי התואר והרגשתי את ההבדלים והקושי תוך כדי.

אגב, מישהו שלמד איתי פרש מהלימודים בדיוק מאותה סיבה, אני השתדלתי להאחז בלימודים בשביל התעודה כי היה חבל לי על הזמן שהשקעתי אבל היה מאוד קשה.
הבועה תאלץ להתפוצץ מתישהוא..משוטט
ואם זה לא באוניברסיטה אז זה בעבודה אח''כ. אי אפשר לחיות בנפרד כל החיים.
וזה לא ממש משנה אם את רווקה או נשואה.
נכון שנישואים עוזרים לשמר את הרמה הדתית אבל זאת אשליה של שימור בדכ ולא משהו אמיתי.

אם את מאמינה בעצמך אין לך ממה לחשוש. אם את לא מאמינה בעצמך תלמדי להאמין בעצמך ואז לא יהיה לך ממה לחשוש..
אל תאמין בעצמך עד יום מותךלמה לא123

זה לא קשור לאמונה בעצמי

תתחילי ללמוד, מה זה משנה לימודים מעורביםים...
תבני את החיים שלך
את שמה את עצמך ב hold והנה כל החיים שלך ב hold
אולי דווקא שם תכירי מישהו מתאים או דווקא אז זה יבוא
לימודים מעורבים בכל מצב הם דיעבד גדולק"ש
צריך הרבה זהירות לא להמשך אחרי האוירה ובכלל לא לעבור את גבולות הענייני נטו. זה נכון גם על רווקה וגם על נשואה וגם על רווק וגם על נשוי. יש באמת צד שיותר קל כשיש בעל ברקע, אך כפי שציינו יש גם צדדים אחרים.

כדאי לבדוק עניינית - איזה ציבור מגיע, עם מי צריך לבוא במגע וכד'. וגם איזה גיבויים יש - שיעורי תורה, הורים וכד' ולפי זה להחליט
לעבודה מעורבת גם בדיעבד?משוטט
ולהסתובב ברחוב? וללכת למכולת?

חברה מעורבת זה לא בדיעבד. אלה החיים..
זה ממש לא השוואה טובה.. במחילה.וואוו
קשרים לא נוצרים מהליכה אקראית ברחוב. לעומת עבודה יומיומית או לימודים.
קשרים נוצרים איפה שמחפשים אותם..משוטט
אפשר לפגוש כל בוקר גבר/ת נחמד/ת שמביא/ה את הילדה שלו לגן...
אז להביא את ילד לגן זה בדיעבד?

בעצם גם הפורום הזה הוא בדיעבד. גם פה נוצרים קשרים..
קשר עם גבר/ת נחמד/ה בגן לא נוצראמא לנסיך קטן
אם לא יוצרים.
קשר סץבעבודה נוצר גם כשלא כלכך מעוניינים
^^^^^44444
נו, באמתק"ש
בכניסה לגן, אם לא מחפשים את זה בכח, לא נוצר קשר. בלימודים משותפים לאורך זמן, נוצר קשר, אם רוצים ואם לא.
נכון, לא הייתי רוצה שבעלי ישוטט בפורום ....ויענה לנשים..נביעה
עבודה - בוודאיק"ש
כמובן שתלוי מה וכמה, אבל יותר קל להגדיר גבולות ברורים. במכולת, אם לא מחפשים את זה, לא נוצר הוואי חברתי.
עבודה מעורבת- בדיעבד גדול.נביעה
"להסתובב" ברחוב- גם בדיעבד- יש הבדל בין להסתובב לבין ללכת לאן שהוא במטרה מסוימת. "להסתובב"- לשם הלהסתובב- ברור שבדיעבד.
ועבודה מעורבת- לנשואים- יש בזה בעייתיות ענקית
אני אאלץ לא להסכים.משוטט
חברה מעורבת היא בכלל לא בדיעבד.
אבל לא נראה לי שאני אצליח לשכנע אז אני אוותר הפעם על הוויכוח.
מצוין. תוותר.נביעה
פשוט מעצבן ה"בסדר"המעורב הזה, ואז מתפלאים שיש בגידות, וגירושין.
ברור שהמזכירה יותר יפה, ותמיד מטופחת, מאשר זאת שלך בבית...שאתה מכיר כל פגם שלה מקרוב..ואיך היא קמה בבוקר, ואיך היא כשהיא לא הורידה שפם....
הפלירט הקטן הזה בכל המקומות המעורבים- (שרק אם אתה סופר סופר דוס תצליח אולי להמנע מהם), אפילו בבית הספר אני רואה את זה..
הבדיחות של המנהל עם מורות צעירות ויפות..או עם המזכירה.. הקלות ראש, שמתראים על בסיס יומי, ומה נשמע ואיך את...אתה..
.
והמיתמם- שיהיה לו לבריאות
וב"ה שאני עובדת במקום רק עם נשים, כינביעה
כאחת מאוד חברותית, בהחלט היה לי מסוכן להיות עם גברים אחרים בעבודה על בסיס יומי.
הרצון הטבעי הנשי של למצוא חן, של להיות מצחיקה וחמודה בסביבת גברים..זה דבר בילת אין אצל נשים.. וקשה מאוווד לעצור אותו.
מסכימה עם כל מילה!אמא לנסיך קטן
אבל איך אפשר להפוך את העולם לנפרד?אורי8
שואלת באמת? ברור שיש התמודדות במקומות מעורבים, אבל איך תפרידי את העולם?
אפילו בבתי ספר תורניים ואולפנות יש גם גברים וגם נשים . ודאי שבחברות/ מפעלים/ משרדי ממשלה וכו'...
יותר הגיוני ללמד אנשים שרוצים לשמר על טהרתם לשמור על קשר עניני בלבד עם בני המין השני, בענייני עבודה בלבד ולא מעבר.
דבר ראשון- לנסות.נביעה
לחפש עבודה עם מינימום חיכוך עם בני המין השני.
ב- כשכבר את כן נמצאת בעבודה כזאת- לשמור את עצמך- להיות ה"כבדה", הפחות חברותית"- יחסית לשאר הנשים, שרוצות שיראו אותן כך.
פחות "מהממת סוף"- אלא רגילה.
דוגמא?
למה להפגיז באודם אדום לעבודה? זה סקסי נורא.
אפשר לבוא בלי.
)יש אצלינו מורות של בית ספר יסודי- כל יום פקל איפור של בת מצווה.. וחצאיות קצרות וצמודות, שרשראות מטורפות על החזה, מטפחות/חצי- בצבעים מאלפים מושכים עין-
בקיצור, הבנת...
זה האם אני חושבת להיות מהממת בעבודה,
או האם אני באה לעבוד נטו.
נאה- אבל לא מפתה.
אנושית, אדיבה- ולא מעבר. לא נחמדה וצוחקת ומחייכת חיוך מליון דולר..
אבל זה קשה!!
אני בעצמי לא חושבת שאצליח בכלל.
כיף להיות יפה ומושכת. אמת
זה באמת לא אפשרי אבל לצמצם מאד ברמה דרסטית בעיקרון44444
זה אפשרי- טכנית. בפועל- צריך שתהיה לכך הסכמה כללית בעם וזו הבעיה.
יצא לי בעבר לעבוד רק עם נשים שכמעט כולן חילוניות.44444
זה עדיף פי מיליון מחברת מעורבת עם הרבה דתיים.
^^^^^^יפית8


מנסיוני הכי קשה לשמור על דיסטאנס עם גבר דתי במקום שלך בחיים44444
דווקא עם חילונים בני 60+ בעלי אופי קר זה לא כזה קשה. הקושי זה דווקא עם הדומים....
יש הבדל בין הסתובבות הרחוב לעבודה עם גברים.44444
עבודה זה קשר קבוע שחייבים בו לצורך העבודה.
גם עבודה משותפת מגבשת.
מה שכן יש הבדל בין עבודה לעבודה. לא דומה עבודה משרדית שמהותית לא מצריכה קשר עם גבר לצורך העבודה לעבודה שמצריכה מהותית קשר עם גבר שהוא יותר מטכני למשל צוות מורים.
כן להתחילאמת1

באופן אישי התחזקתי במהלך הצבא וגם במהלך הלימודים באוניברסיטה ולמעשה הכרתי שם את אשתי.

זה תלוי בבן אדם, אני יכול להצביע לפחות על 5 מקרים של שזה היה הפוך ומסתבר באופן כללי שזה יותר מזה, לפחות בבר אילן.

את מכירה את עצמך במסגרת וגם בכלל ויכולה לומר אם זה יגרום לנסיגה.

חשוב להיות מחוברים לתורה.

 

 

אני לא רואה הבדל בין להיות רווקה לבין להיות נשואהמתואמת
בלימודים מעורבים. "אין אפוטרופוס לעריות" בכל מקרה.
אישית לא הלכתי ולא אלך (בע"ה) ללימודים מעורבים בכל מקרה.
אם חשוב לך ללמוד דווקא את המקצוע הזה, ואת 'סומכת' על עצמך - אז באמת אין טעם לחכות שתתחתני. מה גם שאחרי החתונה (ועם היריונות-לידות-ילדים) קשה יותר ללמוד.
תציבי לעצמך גדרים שאותם לא תעברי - ובע"ה תעברי את הלימודים בהצלחה מכל הבחינות. ובע"ה גם תתחתני תוך כדי!
אשמח לייעץ בפרטיבסדר גמור
מכירה את הסיטואציה*מה*
רצה ה' והגעתי בתור נשואה בסופו של דבר לאוניברסיטה. מבחינה מסיימת זה מאוד מפקס ועוזר, ומבחינה אחרת זה הרבהההה יותר קשה להיות סטודנטית נשואה, קחי בחשבון.. ולא התחלתי לדבר על פרנסה..
אל תשרפי את הזמן, ותשמרי על עצמך.. אולי קשר עם דמות רבנית יכול לעזור. בהצלחה!

ו-- אני לגמרי רואה הבדל בין נשואה לרווקה, עניין של ראש שמחפש (במודע או שלא) או שסגור על עצמו
לענ"ד,שלג בירושלים

אם לימודים מעורבים, אז עדיף בתור רווקה (ואולי תמצאי את ה-אחד מביניהם),

מאשר בתור נשואה שאז אין לך מה לחפש שם..

😮*מה*
יש עוד דברים לעשות במוסד לימודים שהלימודים בו מעורבים, נגיד ללמוד.. או שלא הבנתי ציניות?
לא ציניותשלג בירושלים

התכוונתי כמו שכתבו מתחתיי

מרשה לעצמי לחלוק*מה*
בתור סטודנטית במוסד לימודי מעורב.. אם רק שם אני אוכל ללמוד את מה שאני רוצה, למה שאני לא אלמד שם? לכתחילה ברור בעיניי שעדיף נפרד, גם לרווקים.
לא פסלתי כלל את האפשרות של ללמוד במוסד מעורבשלג בירושלים

דיברתי נטו על העניין של לימודי בנים ובנות.

 

שאז אין עניין להגיע דווקא כנשואה, ולענ"ד עדיף להגיע כרווקה..

הבנתי. ועדיין חולקת..*מה*
אני יודעת על עצמי שבתור נשואה הראש שלי הרבה פחות מרגיש צורך לחפש ולהרשים בנים, רק להיות מי שאני ולא להסתכל על כל מי שנולד בן כבנזוג פוטנציאלי.. זה בהרגשה שלי..
עם זה גם אני מסכים, אבלשלג בירושלים

יש דברים שקורים גם בלי שמתכוונים להרשים.

 

תסתכלי כמה את רואה במוסד שבו את לומדת, זוגות ללימודים שהם לא מאותו המגדר והם גם לא הבני-זוג לחיים.

כשלומדים כ"כ הרבה זמן יחד, עלולים להתפתח רגשות גם בלי שמתכוונים לזה מראש.

 

אז כשרווקים זה פחות בעיה לפתח רגשות למישהו שהוא כרגע לא הבן-זוג, אבל כשנשואים זה כבר בעייתי.

עם זה אני גם מסכימה...*מה*אחרונה
דווקא כנשואה אני הרבה פחות נמצאת במוסד, נשארת רק כשאני ממש צריכה והרבה יותר לומדת לבד.. זה אינדיווידואלי, וגם ממש לא מתכון בטוח להצלחה בלימודים (תלוי למי כמובן)..
אבל אם צריך--אז מרגיש לי עוד יותר מוזר ללמוד כל יום עד הערב בקבוצה קטנה ומעורבת ולמחרת לצאת לדייט עם בחור ולך תבנה ככה קשר, כשהראש חצי מסובב ותפוס כבר על ההוא מהלימודים שמה-זה לא רלוונטי, אבל הראש עליו.. מעדיפה שהראש לא יוכל להיות עליו, שאני אדע שיש לי בעל בבית שמכיר אותי הכי טוב ולא לנסות לבנות ככה קשר חדש...
כמובן שאין בכל זה תשובה לפותחת, רק מההסתכלות שלי על המצב.
כנשואה יותר מסוכן ללמוד במקום מעורב..נביעה
כרווקה מקסימום תמצאי בעל..
כנשואה את לא חסינה בגרוש. עדיין יש לנו יצר הרע....תתפלאי
מציעה להשקיע בקשר עם הבעל, זה מחזק מאוד את החסינות.אורי8
ולהקפיד לדבר ים גברים רק עניינית. פשוט לא נראה לי מעשי להפריד מקומות עבודה.
ברור שלא. אבל שזה יהיה במודע.נביעה
אפילו בבנק ראיתי- צחוקים בין עובדים לעובדות, גם נשואים.
דחילק.
מעצבן
אולי הבעיה בעניים ולא במציאות..משוטט
למדתי בלימודים מעורבים בתור רווקהנועה נועה
התחתנתי בתחילת שנה ד', שזו היתה בעצם שנה שמגיעים ללימודים יום בשבוע ככה שזה בכל מקרה אחרת. לא עמדתי בסטנדרטים של הרבה אנשים פה, רחמנא לצלן - למדתי לימודים יצירתיים בכיתה די קטנה (פחות משלושים אנשים) ככה שבהחלט דיברתי עם הבנים מעבר לשלום שלום. להערכתי ולהרגשתי, לא יצאתי פחות דוסית ממה שנכנסתי... היום אני עובדת קשה כדי שבעלי יוכל להמשיך להיות אברך בישיבה בשיעור ט', לא יודעת כמה בוגרות לימודים נפרדים נמצאות במקום שלי ;)
מה שכן, היו לי גבולות ברורים מאוד - קודם כל, עם כל השיח מאוד הקפדתי לא להגיע לדבר עם אף גבר פנים אל פנים על דברים אישיים, שלי או שלהם. הדיבור תמיד היה ברמה השטחית והרחבה יותר. זו היתה גם התקופה שאחרי שנים שחיפשתי צד חיובי לציניות, מצאתי, כי בסיטואציות כאלה היא מועילה לייצר ולשמר שיח שוטף אבל לא מקרב (וזה החיסרון שלה בכל סיטואציה אחרת). ותדעי לך שההקפדה על דיסטנס אפילו ברמה הפיזית של שמירת נגיעה, וגם ההקפדה שלא ידברו ליידי בצורה לא מתאימה למשל, מובילה להמון כבוד.
משהו נוסף שהיה משמעותי מאוד בעיניי הוא סביבת המגורים - אם לא תגורי בבית. אני גרתי בירושלים אבל הרחק מכל הביצות, זה היה ממש סיעתא דשמיא כי פשוט מצאתי סידור נוח וזול למגורים אבל בפועל זו בודאות אחת הסיבות המשמעותיות שסיימתי את התואר באותו מקום מבחינה דתית, לעומת חברות שלמדו אמנם במקומות נפרדים אך לא בהכרח דוסים ו"התברגו" בביצות.
ועוד משהו - לימודים במסגרת חילונית מכריחים אותך באופן תמידי לעמוד מול עצמך ומול האמונה שלך ולתת תשובות קודם כל לעצמך. מול החברה החילונית ועוד יותר מול כל מי שמגדיר את עצמו דתי והולך בדרך אחרת לגמרי ("למה היא יוצאת איתנו לברים ואת לא?"). אם את באה ממקום יציב ובטוח בדרך שלך, לא רק שזה לא אמור לפרק דברים אלא אפילו לבנות עוד יותר. אם את עוד מחפשת יציבות ולך בעצמך יש יותר שאלות מתשובות - אולי באמת עדיף לחכות לזמן יציב יותר, בין אם הוא יגיע בגלל נישואים ובין אם לפני...
בהצלחה רבה!
יום בשבוע, זה יכול להיות ממש אחרת.. (והסייגים שהצבת נכונים)ד.


יום בשבוע זה היה בשנה ד', כשכבר הייתי נשואהנועה נועה
את שלוש השנים המאוד מאוד אינטנסיביות (כולל להישאר לעבוד על פרויקטים עד שהמכללה נסגרת ב22:00) העברתי שם כרווקה.
אשרייך שהצלחת לשמור לעצמך על גדרים כאלו במשך כל השנים..ד.

זה באמת יפה.

 

אי אפשר להכחיש, שלא כל אחת, ולא בכל מקום, אכן תעמוד לאורך זמן בסטנדרטים כאלה, הן של נושאי שיחה, הן של אופן שיחה ("ציניות"..) - ועלולה להיות היסחפות מסויימת עם הזמן.

 

כל הכבוד.

לכן הפיסקה האחרונה הכי משמעותית, והזכרת לי משהו חשובנועה נועה
חשוב למצוא את מה או מי שמחזיק איתך. איתי בכיתה היתה עוד מישהי באותו ראש כמוני וזה מאוד עזר להחזיק את הראש מעל המים, אפילו שהיא התחתנה והתרחקה גיאוגרפית כבר בשנה ב'... ממש משמעותי שיש את הגב הזה אבל בגלל שאין דרך לדעת מראש מי ילמד איתך, עוד יותר חשוב העניין של שותפות לדירה או לחלופין חברה/ות טובה/ות מהבית שיתנו לך את הכתף.
בוודאי שלהתחיל. מה שחשוב זה למצוא מקום שתהיה לך בו חברה44444
תורנית. אני יודעת שבבר אילן יש את המדרשה שנותנת יחסית מענה חברתי תורני. אולי יש בעוד אוניברסיטאות.
לנשואות יש היתר ללימודים מעורבים שאין לרווקות? לא ידעתי...רפואה שלמה


התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לבאחרונה

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

אולי יעניין אותך