ושוב הקרקסים באים,
שוב יש מופעים בעיר,
אנשים שוב מזדהים,
הכי קרוב לאלוהים.
בתי קולנוע מלאים
סרטים עם הפי אנד,
להעביר את הזמן בסיפורים,
אחרת אתה מת.

לפחות תיסע לאט, כי לא נגיע לא,
נעצור לשתות בקבוק אחד, אולי את מי נפגוש.
ויש סימפטומים, יש מגוון דעות, ויש עצות,
למשל כתוב בפרסומות:
"אל תיקח סיגריה,
אחרת אתה מת..."

ואתה בוכה, כי זה אכפת עוד,
זה אכפת עוד,
זה אכפת עוד.
ואתה צועק ומנסה עוד,
מנסה עוד,
לקחת את הכל.
ואתה לוחש: "רק תאהבי",
אל תתחרט - "אמרתי שטות".
אחרת אתה מת,
אחרת אתה מת,
אחרת אתה מת מרוב בדידות.

שני חיילים עומדים בכביש,
הנה אתה אוסף אותם,
בבת אחת אתה נזכר,
איך היית בזמנם.
אתה לובש את המעיל,
הולך לאט באור,
אחרת אתה מת מקור.

ובשבריר שניה מתרסקות עינייך,
מתרסקות עינייך,
מתרסקות עינייך.
ואתה נהיה אבוד לרגע,
אבוד לרגע,
לרגע שוב אבוד.
ובשבריר שניה אתה בוחר שוב בחיים.
מתוך היסורים אתה שותק ומתחמק,
אחרת אתה מת צעיר...