אז
התחלתי לכתוב מילים,
לנסות לחבר בינהן
בחוט ארוך,
יציב.
אני רואה אותן מרחפות סביבי
רצות.
השארתי אותן שם
לא כופה
גלות של מקלדת.
אני שולחת בלאגן
ושקט.
ואת יודעת איך זה,
גם אם מסודר,
עדיין לכל ארון מבולגן יש דלת אטומה.
ואם שקט,
זה רק כי האוזניות מעולות.