אתם פשוט לא הבנתם, זה עולם
איפה העולם שלך לעזאזל
אפילו משו קטן, זה כואב
אני משתדלת להיות כמה שפחות אגואיסטית
איכשהו הזמן עבר כבר לאמצע שנה. וכל יום נגמר במיטה
איתי והמחשבות, לא אוהבת את זה
לא מסוגלת לחשוב על מה שיכולתי לעשות ולא עשיתי.
אוכל אותי שיום נגמר. שורף לי בלב כמעט כמו בדידות
לאלוהים לא אכפת יום עובר ואחריו עוד יום
ואני מפחדת שהזמן עובר
לא הבנתם, אין לזה פתרון