בטח נשוטט, נאכל גלידה, נדבר מילה אחרי מילה אחרי מילה.
נהיה שלושתינו, על אף שאין בשלישית צורך,
היא תהיה כי שלושתינו מרכיבות את הזוג. רק בשלוש אנחנו שתיים.

אל תדאגי לי, אהובתי. הגעגוע חורט בי את כל מה שלא נאמר, את כל מה שלא הספקנו, את כל חצאי המילים שכל כך כל כך ניסית לבטא ולא יצאו מן הלשון בלחישה אלא רק מן הלב.
אני שמעתי, תמיד שמעתי.
וכששאלתי בשקט ובחיוך "מה?", זה היה כי רציתי שתצליחי שוב.
הנה, אהובה. הנה עוד הזדמנות לומר לי, הנה עוד הזדמנות למחשבה שתצא ממך עד אלי.
ספרי לי במילה את כל מה שעבר עלייך היום,
למדי אותי בחיוך מה עושה אותך מאושרת.
אני רואה בעינייך שכואב לך. אני רואה אותך כלואה בפנים, לא מצליחה לפרוץ את הגוף השבור הזה שלך.





מה אמרת, אהובה?







ונפשי יצאה בדברו.