אין לי מילים לתאר.. אבל מניחה שבנות הפורום מסוגלות גם מסוגלות לדמיין ולהבין.
ילדתי השבוע בן מתוק ובריא.
עברנו הריון קשה, שכולו סטרס מההתחלה ועד הסוף. (גם בדרך להריון הזה היתה הרבה ציפיה, והפלונת נוספת בשבוע 7)
זה הריון שלאורך כל הדרך את מפחדת להאמין שיסתיים בטוב, רק כדי לא להתאכזב וליפול שוב לתהומות האינסופיים האלה.
ועכשיו יש לי בידיים תינוק חי, וטהור, ומתוק.
והלב פשוט לא מצליח להכיל את גודל הרגע.
רק מלכתוב את זה הדמעות מתחילות שוב לזלוג.
והן זולגות לא רק בגלל השמחה המטורפת והמתקשה להאמין ברגע, אלא גם בגלל הכאב שצף כל כך חזק ומוחשי.
ופתאום כל כך מובן לנו שלא באמת היה בסיס לפחד הזה
שתינוק חדש יהיה "תחליף" לתינוק שאיבדנו, או ישכיח אותו, או יעמעם את הזיכרון שלו.
הוא פשוט ילד אחר. מדהים. שמוסיף כל כך הרבה אור ושמחה...
בתוך כל הפורום הקשה והכואב הזה
מציפה פה גם נקודת אור.
מקווה שזה בסדר ולא מכאיב מדי.
הטוב כי לא כלו רחמיך
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 