קודם כל, חיברתי שיר בדיוק על זה, ותגיד לי אם הוא משקף את מה שאתה מרגיש.

אי-שם, מעבר לאלף הרים ועוד הר,

זורם נהר.

אותו נהר, נהר רחב,

לעיתים הוא שמח, לעיתים מאוכזב,

והמים זורמים ולא עוצרים

ועימם- ענפים.

חלקם יפים וחלקם מכוערים,

חלקם שלמים וחלקם שבורים,

חלקם דקים וחלקם עבים,

חלקם ישרים וחלקם מפוצלים,

חלקם חלשים וחלקם חזקים,

אך חזקים ככל שיהיו,

כולם מגיעים בסוף אל הים.

אותו ים.

ים ענק ופתוח, שאין בו גלים,

וכשהם מגיעים אליו,

פתאום הם שואלים:

"מה עשיתי בנהר? מה עשיתי בחיים?"

אך מאוחר מדי, והמים לא עוצרים,

ובסוף, כולם מגיעים אל הים.

בסוף, כולם מתים.

יש סוגים שונים מאד של הרגשות האלו, וכדי לטפל בזה, צריך לדעת מה בדיוק הסוג. מה שמוזכר בשיר זה הכי נפוץ. זה זה?

מה זה פה?? העניקו לנו חיים רק בשביל שנתן את העולם??! כאילו המטרה היא העיקרית היא העולם ולא אנחנו? אנחנו רק כלים לתיקון העולם??

סורי על ההפצצה, זה באמת משהו שמטריד אותי כבר המון זמן, ועדיין לא קיבלתי תשובה מספקת.. אפשר לפתוח את הדיון גם בכיוון הזה.

ע"מ שנגיע בסופו של דבר לגאולה שלמה, אף אחד לא יודע איך בדיוק תהיה ההרגשה שלנו אז, אבל אם בשביל זה נברא העולם אז כנראה שזה מספיק טוב..

וחוץ מזה- אל תחקרו במופלא ממכם.. גם ככה, מה אתם כבר יכולים לעשות? להתאבד? ממש לא.. אז אם כבר תעשו לעצמכם טוב בחיים, כמה שיותר!! כי גם ככה נתקעתם פה עד שתמותו.. חהחה..

אני מאמינה שנביא את המשיח בעז"ה ואז הכל יהיה טוב.. ואם זאת הגאולה השלימה, ובית המקדש לא ייחרב שוב, כנראה שזה הייעוד של העולם.. יכול להיות שאחרי שזה יקרה יהיה לנו יעוד חדש, אבל אי אפשר לדעת.. זאת אמונה שלי, אבל יכול להיות שיש מישהו שאומר את זה..

היו לי תקופות בחיים שפשוט ישנתי, כי לא רציתי להתאבד, אבל לא רציתי לחיות....

הדבר הכי טוב, הוא להיות ברגעים האלה עם חבר טוב....

לי זה הגיע בד"כ משיעמום, לא שלא עושים כלום, אלא שמרגישים שלא עושים כלום, עושים כל הזמן אותו דבר, ולא מרוצים מזה... מרגישים יותר מדי שגרה....

יש פתרון, להכנס לבית מדרש, ולקרוא תהילים, זה מעודד, אפילו שזה עובר מהר...

אפשר לשמוע מוזיקה שאוהבים, אבל לא דכאונית... זה רק יחמיר ת'מצב....

והכי כדאי, (כמו שכתבתי) פשוט להיות עם חבר קרוב... זה הכי מעודד...

חשוב לזכור את המוטו "גם זה יעבור", זה נכון, היום אני חי ויש לי המון שמחת חיים! זה יעבור בסוף, ואם לא, צריך לחשוב, אולי יש סיבה שבגללה אתה מדוכא, אולי זה מישהו, ואם כן לדבר איתו, או לפתור את אותה בעיה שמדכאת אותך....

מצטער על האורך, ועל חוסר ה"בדיחות הדעת" שיש לי בד"כ... פשוט הרגע עניתי על שאלה "מה ההבדל בין מתנחלים למחבלים ערבים"... (במסרישי) וזה די הוריד לי את המצב רוח... אני די רציני....

חיימעולים! תדע, שאין זמן להיות עצובים, אנחנו כולה 80 שנה פה.... (מקווה שלא דיכאתי אותך עוד יותר... אני מקווה שכשאתאושש אוכל להביא תשובה יותר ברורה ונחמדה...)

הדבר האחרון שאני יכולה להגיד הוא, שאני מרגישה כמוך. ברוך ה' אפעם לא חשבתי שאין לי בשביל מה לחיות יותר. הרבה פעמים אני עצובה, זה נכון, ויש כמה דברים שמחזיקים אותי שמחה. אני אתן לך אותם, ואולי זה יעזור:

קודם כל, חברה טובה או אדם שמקשיב לך. לי יש שתי חברות טובות (ברוך ה') ובנאדם שמבין אותי בדיוק כמו שאני צריכה. דבר שני, יש לי את השירים שלי. לא שירים שאני עצמי כתבתי, אלא שירים אופטימיים ושמחים, שנותנים לי כח להמשך. למשל:

אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
וארטיק וסוכריות ותות גינה
אני אוהבת ימי הולדת ושקיות עם דברים טובים
ואת השמש ואת הירח וגם כמה כוכבים.

אני אוהב את החורף ואת הקיץ ואת הסתיו
ואת האביב ואת מה שעכשיו
אני אוהב את גלית בעיקר עם צמות
ואת זאת עם הנמשים ואת זאת עם הגומות.

אני אוהב את אמא ואת אבא גם
ואת שולה הגננת ואת הדודה מרים
אני אוהב את סבא ואת סבתא אני אוהב את אחותי
אבל הכי הכי הרבה אני אוהב אותי.

אני אוהב את החורף ואת הקיץ ואת הסתיו
ואת האביב ואת מה שעכשיו
אני אוהב את גלית בעיקר עם צמות
ואת זאת עם הנמשים ואת זאת עם הגומות.

ו -

בוא ונסתובב, נשתה קפה על מעקה
ניתן לרוח ללטף, ניתן ליום להתחלף
בוא נלך בכפכפים כשהאצבע תכוון
כי היום גם החיים הם עוד שיר שמתנגן
כמו...

איזה יום יפה
בוא נעצור את השעון
ונחיה ביום יפה
כמו ביומנו הראשון
איזה יום יפה
בוא נסתובב מחוף לחוף
כי ליום כזה יפה
לא ניתן סתם לחלוף...

בוא נפתח את הרדיו, נגביר את הווליום אל התקרה
ביום של חופש שכזה, הסוף הוא רק ההתחלה
אז נרקוד עד אור הבוקר בין עשרות האנשים
כי לא עולים בכלל ביוקר דברים קטנים שמשמחים
כמו...

איזה יום יפה
בוא נעצור את השעון
ונחיה ביום יפה
כמו ביומנו הראשון
איזה יום יפה
בוא נסתובב מחוף לחוף
כי ליום כזה יפה
לא ניתן סתם לחלוף...

בוא ונחייך
נשכח לרגע כל דבר
כי ביום כזה יפה
הכל מתחיל
הכל נגמר...

איזה יום יפה
בוא נעצור את השעון
ונחיה ביום יפה
כמו ביומנו הראשון
איזה יום יפה
בוא נסתובב מחוף לחוף
כי ליום כזה יפה
לא ניתן סתם לחלוף...

עוד משהו: חיבוק/נשיקה/חיוך ממי שהכי יקר לך. גם סתם להגיד לעצמך על כל דבר רע או עצוב: HAKUNA MATATA. גם ללכת לטייל, להתפלל, לדבר עם הקב"ה, לחשוב על הבנאדם הכי יקר לך, לנגן או לאכול שוקולד. אלה הדברים שמחזיקים אותי אופטימית. לא הכל מתאים לכולם, אבל אני מאמינה שלכל אחד יש את נקודת השמחה שלו, ואם מחשפים טוב, מוצאים אותה בסוף.

"אתה יודע ילד, בזמנים כאלה חברי טימון אומר: "אתה צריך לשים את אחוריך בעבר".

"לא לא לא! אתה מבלבל הכל! היזהר לפני שאתה פותח את הפה. זה ככה: "עליך לשים את עברך מאחור". שמע ילד, דברים רעים קורים ואין מה לעשות נגד זה, נכון?",

"כן...",

"לא נכון! כשהועלם מפנה לך את גבו, הפנה אתה את גבך לעולם!".

"לא כך לימדו אותי"

"אז אתה צריך מורה חדש". חזור אחרי: "HAKUNA MATATA".

בקיצור, מה שרציתי להגיד הוא, שאני, על כל דבר רע או טוב אומרת:  HAKUNA MATATA, וזה עוזר לי נורא להתמודד עם הרע.

ב"ה

אני חושבת שזה קורה לכולם..... השאלה היא עד כמה. אני ממש מכירה את זה על עצמי...

מומלץ להחזיק בהישג יד את "אומץ" של ברסלב שממש עוזר...

זה נראה לי בלתי נמנע בגיל ההתבגרות עד כמה שאני יודעת עלי ועל חברות... אבל זה עובר...

תנסה את "אומץ"...

אני מרגישה את זה כל היום 24 שעות ביממה. זה התחיל לי מלפני חודשיים (בערך) אבל אני ממשיכה לחיות ובעז''ה זה יעבור לי....

אפילו כשזה נורא קשה. כמו בשיר "איזה יום יפה":

"כי לא עולים בכלל ביוקר דברים קטנים שמשמחים"

למי שלא יודע, אני אסביר מה זה אומר בדיוק פרוייקט באומנות- אז קודם כל אני במגמת אומנות, ובסוף י"ב צריך להגיש פרוייקט על נושא אישי שמעסיק את התלמידה וצריך לבטא אותו ע"י עבודות באומנות. אז אני בחרתי את נושא משמעות החיים... וזה נתן לי תשובות מעולות לשאלה הזאת. התשובה שנראלי הכי מתאימה כאן זה שאם כבר באת לעולם, אז למה שלא תנצל אותו עד תום בהתקדמות ותמלא את החיים שלך במשהו מעניין שאתה אוהב?! הרי ביננו, אתה לא תתאבד...

תסלחו לי, אם לא כתבתי כ"כ ברור, אני עדיין הרוגה מהפרוייקט הזה, היום היתה לי הבגרות בע"פ עליו... 

כתבתי פה על הפרוייקט באומנות שלי, שעשיתי אותו על משמעות החיים. כתגובה לכך, "עינבוש" הגיבה שהיא בחיים לא תלך לזה. אז כתבתי לה בחזרה: 'למה? זה ממש ששוה!', אז את כתבת כתגובה : 'ממש לא..' אז שאלתי איך אתן יודעות.. ועדיין אני מצפה לתשובה.

הבנת מה הלך פה?

התגובה מופיעה מתחת להודעה שעליה היא נכתבה....

אבל אם הגיבו על ההודעה תגובות אחרות, אז כדי לא להפריע לסדר שלהם, התגובה יורדת מתחת לשרשור, בקו ישר להודעה שעליה היא נכתבה....

ולכן, עינב, התגובה שלך היתה מתחת ל"שירת הים", אבל בקו ישר מתחת להודעה של 3יפי...

חיימובנים, נסיים בשיר: לה, להלה, לה לה להלה....

סתם, אין לי שיר... אבל אתם מוזמנים לכתוב במקומי.... (עינב?)

עינב, בעיקר, תכנסי ל"הסדר פה ממש פשוט"

ו3יפי, הגבתי על ההודעה שלך, כי זה היה בסוף, ורציתי שיראו את ההודעה שלי, כי בד"כ כשאני מגיב, אני רוצה שיראו מה שאני כותב.... כזה אני, מה לעשות.... אז לא באמת הגבתי לך, אז אם רצית לענות לי, היית צריכה לכתוב "סדר!", אלא א"כ יש על זה זכויות יוצרים....