(יש כבר סיפור לנכדים על הסיעתא דישמיא המטורפת שהיתה לנו..)
אז כמו שבתקופות קשות באנו לכאן ופרקנו...
באתי להודיע כן בסוף זה קרה מצאתי את האבדה
וזכיתי לישמוע בברור את הבת קול
תודה על הכל
וזה יבוא אתה תראה
שתזכו להקים בית של קדושה וטהרה.
בית שיפיץ את שם ה' בעולם.
בניין עדי עד מלא שמחה ואהבה בע"ה, קדוש וטהור לכבוד ה' יתברך.
שתזכו להקים בית נאמן בעז"ה
נפש חיה.
adarיש בי צד שמחכה, מחכה שהיא תחזור.
יש בי צד שאומר שזה גרוע, שתמשיך אלה ואל תסתכל לאחור.
צד שאומר אבל רק אם החכה מספיק, אולי.
צד שמאשים אותי, צד שמאשים אותה.
ובעיקר צד שנמאס לו להעביר שוב את החגים לבד.
צד שצועק אייכה, וצד ששותק מול השקט של המענה
צד שכועס שהיא לקחה לי תקופה מהחיים, וצד שמודע על כל רגע ורגע שהיא נתנה לי.
צד שזועם, מגיע לך הרבה יותר, צד שממלמל, היא בדיוק כמו שאני רוצה.
צד שמסרב לקום וצד שאין בו כוח לקום.
צד שאוהב אותה עד הירח ובחזרה, צד ששונא על זה שהיא הלכה צד שמבין שזה טוב שהיא הלכה.
שמבין שכל הצדדים יכולים להתקיים בו זמנית
ולאו דווקא סותרים אחד את השני
לא שזה פותר את הכל
אבל הלגיטימציה הזו יכולה להיות תחילת הדרך
במיוחד ששני הצדדים שם כי יש להם מה להגיד.
מועדים לשמחה, מניסיון אצלי כשחשבתי שעם מי שאני יוצא היא היחידה שרוצה ותרצה אותי ושאם לא היא, אשאר רווק אומלל כל החיים יצא לטובה ואני נשוי לה כבר שבע שנים. אז חברים גם אם נראה לכם שאתם בתחתית של התחתית אולי זאת המדרגה /המקפצה שלכם להמשך
לבחור לשים את הסוף לים האין - סוף הזה,
להיעמד כחומה גם כשאת נד נוזלים, סוערת, ולא חזקה בכלל,
רק כדי לאפשר למישהו לסלול את הדרך ללב שלך בתוך הים, בחרבה, כשאת כולך חורבה, כי רק ככה תקימו חורבה.
זאת באמת קריעה, והיא לא באמת סוף, היא רק התחלה של מסע ארוך במדבר - של ללמוד לדבר, עד שתהפכו לעם- עד שתלמדו לחיות "עִם", עד שתגיעו אל הנחלה שלכם, וגם שם עוד צפויות מלחמות.
יש סיכוי שלקרוע ים זה להבין פשוט שזאת נקודת התחלה, לא סוף
סתם הגיגים
חג שמח
למשהו טוב צריך לחכות הרבה, להאמין שזה יגיע בזמן המדויק לך..ושזה יגיע זה יהיה הכי טוב.
פירוש יפה ממש
שנוצר לים גבול ומסגרת
שמשה לא באמת הכה פיזית את הים וקרע אותו.
אלא הטה את המטה לכיוונו.
אז אצטט מילים ממך, שאולי יהיו לך לתמך:
"אין ביכולתנו להבין את אשר אין ביכולתנו, אך יש בכוחנו לתקן את אשר יש בכוחנו"
ה' מעביר אותנו בתוך הים, בפרנסה, בזיווג, כמעט לכולם
חלק יחסית מהר יזכו, וחלק פשוט כך - יתעכבו
לכולם נתפלל שתבוא הישועה, ומי שמתפלל על חברו - תחילה נענה
אשמח לעזרתכם! מחפש צלם או צלמת ברמה גבוהה. אני אנין טעם בדברים האלה😅...
חשוב לי מישהו ברמה. מישהו שמכיר את הראש של המגזר ויבין את הניואנסים. ושיהיה כיף איתו, בעיקר בשביל המאורסת. וכמובן שלא ישחט במחיר. רעיונות?
אחד יקר יותר אבל פצצת על. דוד מור, תחפש ברשת. צילם בזמנו את החתונה שלי ומאז הוא עלה ברמה מאד.
הטלפון שלו זה (058) 558-5005
שני זה אחד בשם אסף כהן שלוקח חצי מחיר מדוד מור ובעיני הוא אחלה. ממש איש טוב ונעים סבר לוקח מחיר סביר לגמרי.צילם כמה חתונות סביבי לאחרונה והיה מעולה
הטלפון שלו זה +972 52-594-1112
שלישי בסוף יש לי גם, בשם יהודה פולק, שמעתי עליו המלצות ממש טובות, הוא לדעתי במחיר בין דוד מור לאסף כהן, אפשר לראות עבודות שלו גם ברשתות.
הטלפון שלו 54-968-6862
מזל טוב ובהצלחה!
עושה תמונות מהממות. במיוחד לתמונות זוגיות.
אני מתחרטת שלא לקחתי אותו בעצמי.
+972538233720
0505306873
הומלץ כאן כמה פעמים בעבר -
לא זוכרת כמה עלה לנו - נשואים טריים
אשמח להוסיף בתור אחות של ולא בתור כלה (עוד לא קרה
) - לקראת נישואין וזוגיות
כשאת להבה
לי פתאום יש חשק
להיות יותר בורח
אם בליבך אין אבן
שאת עליצותך חדרה
אל מול שיגעונך
אני מונח שרוע
כואב ולא רגוע
וליבי ניחומים לך שולח
כשאת להבה
את לא אהבה
אבל גם לא מכבה
בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך
את האיבה הילדותית שבחיי
כואב אני ממך
בבקשה, לעולם היי מתלהבת
כי כשאת מחושבת
אני כמו לא חכם
אבל לראשונה הפסקתי לראות בזה בעיה.
בני אדם טועים לתפוס התקדמות בצורה שהיא תמיד בקצב קבוע, אבל הטבע עובד אחרת לגמרי.
שנים ארוכות במגורים לבד גרמו לי לעבור תהליך שינוי ארוך, ואפרט עליו בפוסטים הבאים. בנתיים שוב דבר לא השתנה באופן גלוי, כי השינוי הוא כלפי פנים.
מה שנותן לי השראה הוא במבוק. 5 שנים שלמות שהוא מקבל שמש, מים ומזון, ונראה כלפי חוץ בדיוק אותו דבר ולא צומח במילימטר. אבל בתום החמש שנים האלה הוא בבת אחת צומח בקצב מסחרר, שמגיע בשיאו למטר ביום, ואחרי 6 שבועות הוא מגיע ל30 מטר.
מי שיאמר לי שאסור לדחות כלום לעולם עד שיגיע הרגע הנכון, וכל מה שלא קורה מייד בהכרח לא יקרה לעולם ועד, ממליץ להסתכל על נתניהו, ש20 שנה ברציפות דיבר על איראן ועל תקיפה ולא עשה כלום ושום דבר, ואז הגיע הרגע המתאים ואז נהרס הנ"מ האיראני, נהרג הפיקוד העליון והרסנו להם כורים אטומים רבים, הכל ביום אחד.
והיום הם חווים מצור הרסני, קורסים תחתיו והכל מתשתיות שנבנו במשך המון שנים, כאשר בשנה וחצי של מלחמה נהרסה להם טבעת האש וארגוני הפרוקסי שכבר לא מאיימים עלינו, ויכולים רק להטריד עלינו.
א. מאחלים לך את הדייט האמיתי והמתאים ביותר בקרוב בקרוב בקרוב, כמו הבמבוק שלך.
ב. מאוד מעניניות התובנות שלך. נראה שהמגורים לבד עשו לך משהו טוב.
כל טוב שנה טובה והמון אושר.
זה המשל הכי יפה בעולם הבמבוק.. מרגש
ואם במקרה שלך כן מחכה, היא סובלת בזמן שאתה לוקח לעצמך את הזמן.
ומגיע מוכן הרבה יותר, והיא תרוויח הרבה יותר.
ארחיב בפוסט נפרד על התהליך שעברתי ושאני עובר.
אגב אמנם אף אחת לא מחכה לי, אבל תמיד יש בנות פנויות.
אני סקרן אם אין לך צורך לדבר עם אף אחד כשאתה בבית לבד. או שאתה מחליף את זה בשיעור קבוע, חברותא, מועדון ברידג' או משהו כזה...
מתפלל שתפסק הבצורת לכולנו, כל אחד בעניינו
מתפלל
מתי ננעלה הדלת שלכם?
הדלת לאהבה, נישואין, זוגיות
מה הייתם עושים אחרת?
הכל בר תיקון בכל שלב.
חוץ ממה המעורבות בו בעיות נפשיות שלא ניתנות לטיפול.
מה שכן, לפעמים הדרך לתיקון כרוכה בעבודה גדולה, אמיתית, כואבת, מורכבת, מאמצת, דורשת...
השאלה אם יש מספיק אומץ
מתמודדי נפש עם בעיות שלא ניתנות לטיפול נשואים.
אמרתי שהדלת עלולה להיסגר כשהתמודדות נפשית מעיבה על זוגיות בצורה אלימה ורעילה.
לא אמרתי שמתמודדי-נפש לא יכולים לחיות חיי נישואין אוהבים, מיטיבים ונעימין.
ומי שבוחר לחיות חיים על בסיס אמונה בהם,
יוע שהשם כל יכול ושערים דמעה לא ננעלו וכל עוד הנר דולק וכו'...
אם דלת ננעלה
לא משנה אם אתה נעלת או מישהו אחר
תמיד ישארו דלתות נוספות
בכל נושא ובפרט באהבה
עם עבודה נכונה
הדלת הבאה יכולה להוביל למקום טוב יותר
אין יאוש כלל כל עוד השם נמצא. ואני כותבת את זה לאחר כמה שעות
של סערת רגשות ובכייה כזו שזה שהשכנים לא הזמינו הצולה, זה לכשעצמו
נס גדול ....
פעמים רבות אולי אנו, מרוב יאוש, חשש, חוסר בטחון עצמי, ערעורים באמונה ,
נועלים לעצמנו את הדלתות במו ידני... לא אמיצים מספיק...... וחשש גדול יש לי, שלאחר 120, נצטרך לתת דין וחשבון
שלא נתנו לקב"ה מספיק קרדיט.
יש נשים שהחליטו להביא ילד לבד ולממש את האמהות בגיל 30+, 40+ כשננעלה דלת התקווה בצורה מסויימת לחתונה. אהבה וזוגיות תמיד אפשר למצוא גם בגיל מתקדם. אבל כוח ללדת, לגדל ילדים, לקום בלילות, סבלנות לחינוכם, מגיל מסויים היא מתחילה לרדת.
אנשים מוצאים אהבה גם בגיל הזהב.
אולי ביחס להתקדמות הסביבה אפשר להרגיש שמאוחר מדי, אבל זאת השוואה לא פיירית.
התקדמות לא יכולה להימדד רק בנתונים חיצוניים ויעדים שהחברה קבעה, מה גם שנקודת הפתיחה של כל אחד שונה.
אם מתסכלים יותר פנימה וממש מבטלים רעשי רקע (זאת עבודה קשה), מפסיקים למדוד, מפסיקים להשוות, כל אחד והנתונים שהוא קיבל והתמודדויות שלו,
זה לא אחד מול השני, זה כל אחד וההתקדמות שלו מול עצמו,
במצב הזה שאתה זה שמכתיב את הקצב ולא הסביבה, שום דלת לא נסגרת.
אומרים שתמיד יהיו ספקות..
השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?
כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?