אהלן חבר'ה, שלום לכם מה שלומכם. הרבה זמן לא הייתי פנויה לכתוב כאן.
החלטתי לשתף בכמה דברים חשובים שעלו לי מאת ה'.
אז דבר ראשון, אני רוצה לספר לכם סיפור קטן. לצורך הלימודים שלי אני משתמשת במחשב נייד וכדי שיהיה אינטרנט אז יש לי מודם כזה עם סים שבו יש אינטרנט, ופשוט מחברים למחשב ואפשר לגלוש. בשבוע שעבר הוא פשוט הפסיק לעבוד וכל מה שניסיתי לעשות לא הצליח. הוצאתי את הסים ופירקתי והחזרתי וכו ונאדה נאדה. עכשיו כאילו אני חייבת אינטרנט כדי ללמוד למבחנים ולהגיש שיעורים ופשוט ניצלתי סמארטפונים של אנשים מדי פעם בשביל דברים קטנים וזה לא באמת היה נוח ולא זמין. קיצור היום אמרתי די אני הולכת לקחת את המודם לחנות סלולר ולראות מה הבעיה.. קיצר לקחתי ובחנות המוכר עושה לי כזה "שמעי אני לא מבין בזה" ואני מתבאסת ותוך כדי הוא משחק בסים ואז הוא אומר לי "היה צריך להכניס את זה הפוך" (יענו יש שני צדדים שאפשר להכניס אבל רק בצד אחד האינטרנט נקלט) קיצור עכשיו ברוך ה' ברוך ה' יש לי אינטרנט. אבל אח"כ חשבתי על זה שבכללי לפעמים בחיים נראה לנו שאנחנו תקועים במשהו, אין קליטה, אין מוצא ולא יודעים מה לעשות. לפעמים כל ההבדל הוא ההסתכלות שלנו, האמונה שלנו, הפרשנות שלנו למה שקורה. לפעמים צריך לעשות את הסוויץ' הקטן בראש ולשנות כיוון חשיבה - עם תפילה לה' כמובן בע"ה דברים ייפתחו וישתנו. שנזכה להפנים.
ובמעבר חד - לאחינו היקר צבי נריה בן אילה שעדיין יושב בפנים. למרבה הבושה זה נשכח ממני בשטף היומיום. אבל אנחנו ממש צריכים להתעורר ולדרוש את שחרורו המיידי עד שיתבררו כל הפרטים בפרשה ההזויה הזאת. לכל הפחות להתפלל עליו. המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלה ובזמן קריב. והנה צירפתי לכם את השיר המקסים דע בני אהובי של שולי רנד בגרסת הגבעוניסטים (פורסם ע"י צבי סוכות). אז אולי אני לא מסכימה איתם בהכל אבל הם עדיין אחים. ובאחים לא מתעללים ואחים לא כולאים על סמך ראיות קלושות וחלקן אף לא אמינות. הגיע הזמן שהציבור שלנו ירים ראש ויזקוף קומה ויאמר את דברו האמיתי המכוון לרצון ה' יתברך. בשורות טובות בקרוב בע"ה וגאולה שלמה.
אוהבים אותך!!!