מעמיס על הלב.
יותר מדי מילים מסתובבות בעולם הזה,
מכות בי, מתעללות בי, מחפשות אותי בפינה,
מחפשות את הנקודה המדויקת שתפגע,
שתקרע, שתחלל ותחולל מהפכת תוהו בקירבי.
הן אולי הדבר הכי קל משקל בעולם הזה, הבל ותו לא,
אבל אם יונחו ולו לרגע קל על כף מאזני ההיגיון והלב,
מטילי עופרת יוטחו אל השמיים מכובדן של מילים מסויימות.
כאלו שמחרבות, ושוברות.
כל מיני מילים
מוטלות,
ויש גם כאלה
מילים שחורות בתוך מסגרות
שחורות,
או בכל מיני גוונים וצורות
או כתומות
עם
לחצן שלח אדום מתחתיו.