כי מה שאת מתארת שקורה לך זה מאד אופיני ומוכר.

ומה שהיא כותבת שם בהודעה באמת מאד יכול לעזור

מקשרת לך:

מציעה לך - הורות

אל תתיחסי לשאר השרשור שם, לא נשמע שזה רלוונטי לך...

לא מספיק לחשוב מה לא לעשות כשבעלך חוזר - צריך לחשוב מה כן לעשות.

דוגמה מתחום אחר: שנים ניסיתי להשפתר בעניין לשון הרע. כל הזמן אכלתי את עצמי על דברים שאמרתי בשיחות לבעלי שהם לשון הרע. לא הצלחתי להשתפר. אז הבנתי שמקור הבעיה הוא שאני מחפשת על מה לדבר איתו וכשלא עולה לי משהו אז יש לי נטיה להיגרר לדברים בעייתיים מבחינה הלכתית. אז התחלתי להתאמץ לקרוא ולשמוע דברים שיהיו נושאים מעניינים לשיחה וזה אכן מאד עזר להשתנות.

אז בשבילך אני מציעה:

1) במשך היום תשימי לב לרגעים נחמדים (X אמר משהו חמוד או הצלחת במטלה Y בצורה טובה במיוחד או...) ותתכנני לדבר על הדברים האלו כשבעלך נכנס. (כמובן אחרי ה"איזה כיף לראות אותך! התגעגעתי" וכמה דקות בשבילו סתם להירגע.)

2) תקבעי לך שעה שבו את כן מרשה לעצמך לשתף את בעלך בקושי. אולי בזמן שאתם אוכלים ביחד, אולי שעה אחרי שהוא מגיע. עצם זה שאת יודעת שיש זמן שבו מותר לך לשפוך יעזור לך לא לעשות את זה מיד כשהוא מגיע. ויש גם סבירות גבוהה שעד שתגיעי לשעה הזאת גם חלק מהצורך יעלם.

בהצלחה!

או שאת ביקרותית כלפי עצמך ומצפה מעצמך להיות מושלמת

ואז כשהוא מגיע את משליכה את זה עליו, כאילו הוא עכשיו שופט אותך

תלמדי לקבל את עצמך כמו שאת

זה יפה וזה בסדר גמור להיות אנושי

סימן שהוא בעל טוב, ואת מרגישה שיש על מי להישען...

אבל בכל זאת, מגיע גם לו אשה מחייכת כשהוא בא - ולא לקבל עונש על זה שהוא טוב..

אז, לדעתי, קודם כל, תיידעי אותו שזו המציאות. שעד שהוא מגיע את מתפקדת מצוין - ורק כשהוא בא את פתאום מרגישה כמה את כאילו-מסכנה... ותגידי לו שכנראה זה לשבחו.. הגיע מישהו שאפשר להישען ולפרוק עליו.

זה כבר יגרום לו להרגיש יותר טוב עם התופעה.

אח"כ תאמרי, שאת בכ"ז מבינה שזה לא פייר... הוא לא צריך לסבול מזה שהוא טוב..

תשאלי אם יש לו עצות בשבילך. זה כבר משהו טוב. ישים את הדברים במקומם.

וגם את, אכן תפעילי בחירה. תדעי שזה הענין - ותאמרי לעצמך, כמה זמן לפני שהוא מגיע, הנה.. אני מתפקדת א-א.. ממשיכה עם הכחות האלה לקבל אותו. קבלי בחיוך, תתענייני.. תכיני לו משהו לפני שבא. תשבו ביחד.

ואולי, תקבעו בחיוך זמן מרוכז שבו את יכולה להתבכיין על כל מה שבא לך... את תדעי שיש זמן כזה, אז לא תצטרכי "לייצר" אותו..

הוא ידע מראש שזו ההגדרה של הזמן הזה, יאזין בסבלנות ולא ירגיש "אשם".. תגמרי לפרוק, ואם אח"כ עוד תצטרכי איזו עצה - סביר מאד שלא - אז שינסה לייעץ..  יתכן שתוך זמן מה, כבר לא תצטרכי גם "קביעות" כזו.. תדעי ממילא שיש לך בעל זמין לעת הצורך..

בס"ד

מה שלומך?

אני מציעה, לא בטוח, אבל יכול להיות שזה בגלל שבמשך היום אמנם את 'תותים', אבל באמת עמוס לך יותר מהיכולת שלך, ואז זה מתפרץ ככה.

אפשרות שניה, כמה שזה נשמע הזוי, אבל יכול להיות שכשהוא נכנס מפריע לך שהבית לא מאורגן כמו שרצית, שהאוכל לא מסודר כמו שרצית, שהילדים עוד לא מאורגנים, וככה זה יוצא ממך.

בכל מקרה, זה מאוד לא נעים המצב הזה,

ויכול להיות שהקורס שלי יעזור גם לנקודה הזו.

בכל מקרה זה קורס מדהים לכל אישה נשואה.

https://ayelet-chen.ravpage.co.il/for-woman

אפשרות נוספת,

שאישה באופן כללי מאוד מעוניינת שבעלה יבין אותה, יקשיב לה, יעריך את מה שהיא עשתה במשך היום.

זה צורך רגשי מאוד חזק אצל אישה מבעלה, והוא רק מתפתח עם השנים. 

(לפני החתונה הוא חלש מאוד מאוד)

וזה בסדר גמור שאת צריכה את כל זה כשהוא מגיע הביתה,

רק ממליצה לך לבקש את זה בצורה שתהיה נעימה לשניכם.

קודם לבלוע את הרוק, לחכות שניה, להגיש לו אוכל, להקשיב לו כמה דקות.

ואז הוא יהיה הרבה יותר בשל לתת לך את הצרכים הרגשיים שלך,

אבל באמת שהקורס שקישרתי בהודעה הקודמת- יעיף אותך רמה אחת למעלה. גם בהבנה של עצמך ולהבין את בעלך, וגם מה לעשות עם זה.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה

אני מדבר על האתגר הענק שיש פה

זה מחלחל עמוק לתת מודע בלי ששמים לב

מה הקשר בין הקבוצות לבית?

איזה אתגר?

בין השאר בגלל שזה בכתב. ואין מפגש כל כך קיצוני עם האמוציות הרגשיות כמו שהוא קורה בבית.

מאוד קל להתבטא בבהירות. וגם אם מישהו מוצף ואחרי כמה הודעות פולט עוד עובדה שמשנה את כל הסיטואציה, עדיין אפשר לקרוא את זה ולעבד את  זה יותר "שכלי".

בבית, הבטן מופעלת.

אני חיפשתי הזדהות. איזה כיוון מה לעשות איך פותרים את זה

בחיים האמיתיים.

אני אסביר לך איך הכל מסתדר והכל אמת

ואין קושיה כלל.

כשהאדם שוכב על הגב או הספה

וגולש בפורום. הוא במוד שהוא רוצה

להרגיש טוב. נוח לו.

הוא לא בתוך מרוץ היומיום.

ואז הוא יכול לכתוב מהשאיפה הכמוסה (והאמיתית)

שלו לעשות טוב לכולם.

מקווה שיישבתי לך את הקושיה

בברכה