עדיף שתדברי עם בעלך ותפתרי את זה ביניכם או עם עצמך

בעדינות,

כמו בכל נושא שקשה לנו ההתמודדות איתו בזוגיות.

הוא מכיר אותה ואוהב את הגישה שלה לחיים, את ההתנהלות שלה.

והוא בחר בך, להתחתן איתך ולבנות איתך את חייו.

הוא מספר לך עליה ודרך הסיפורים את יכולה ללמוד עליו - מה מוצא חן בעיניו? מה הוא היה רוצה? לאיזה סגנון הורות הוא שואף? איזה תובנות על זוגיות הוא למד עם השנים? ואת יכולה לפתח את הנקודות האלה - מה מתאים גם לך, מה לא. מה את רוצה לקחת ומה אצלך יהיה אחרת.

הוא לא מספר לך עליה כי הוא חושב שהיא יותר טובה ממך. הוא מספר לך עליה כי היא גורם מעצב של האישיות שלו. ואת יכולה לקחת בשתי ידיים את הקשר עם האחות הזאת ולמנף אותו כדי להכיר את בעלך טוב יותר ולבנות את הזוגיות שלכם.

למה את לא מדברת על זה עם בעלך?

אני הייתי מציעה לך לבוא ערב רגוע אחד, ולדבר על זה איתו - לא מתוך מקום של עצבים אלא פשוט להסביר לו את התחושות שלך, להסביר לו שכל אישה רוצה להרגיש הכי הכי בעיני בעלה! ולא רוצה לשמוע כל היום על אחות/חמות/ לא משנה מי שזה יהיה,

גם חשוב להסביר לדעתי שברור שאת מבינה שקשר של אישה זה לא אחות וזה לא בר השוואה, אבל ברגש שלך קשה לך לשמוע מחמאות כל היום על אחותו המושלמת...

אישית לא הייתי מדברת על זה עם האחות, זה נראה לי ממש לערב אותה בזוגיות שלכם וזה גם לדעתי לא פיתרון נכון. כי הכי חשוב שבעלך ילמד להרגיש אותך ושתלמדו לדבר ולעבוד על דברים.

בעלי מעריץ של אמא שלו.

משהו מדהים...

יש לו איתה קשר ממש מיוחד

הם מנהלים שיחות נפש

(שאנחנו לא מנהלים, כי ככה. אנחנו חיים ביחד, לא מלהגים פילוסופיות)

הבעיה שהיא באמת מיוחדת.

והוא קפץ ממש כשניסיתי להסביר לו שקשות לי ההשואות ביני לבינה.

אם הוא אוהב אותה (זה לא קשור בכלל לזה שהוא אוהב אותך) אז לא יודעת כמה כדאי לדבר איתו.

להגיד לה משהו זה כן רעיון, באגביות.

אני אמרתי לו שבאופן כללי קשה לי עם השוואות,

זה הוריד במינון.

אפשר לבקש ממנו למצוא בעצמו את המקום לאמא ולאישתו ככה ששתיהן תהיינה מרוצות .

בקשה כזאת.

לדעתי הוא נפגע שכאילו אני מעיזה לחשוב בו שזה קשור..

ואני יודעת שזה לא קשור אבל זה מעצבן לשמוע שיש נשים מוצלחות יותר ממך בכל תחום

(אפילו שאתה מבטיח לי שלא היית רוצה להיות נשוי להן..)

בגלל זה כתבתי שבסוף בסוף (אחרי כעס, ועצבים ודמעות..לפעמים) זה מחלחל.

ולכן כדאי לדבר על זה שזה מפריע, ויחד עם זה להשאיר לאיש למצוא את הדרך להכיל את שתינו - אמא ואישה - ולתת לכל אחת את המקום הראוי לה. אבל בלי לנדנד ולטפול האשמות.

אני חושבת שזה שדיברת באופן כללי על השוואות זה פתרון טוב. ואולי בהמשך אפשר לחדד.

בלי שום תנאי, ושאת לא פחות שווה מאחותו. והכי חשוב- לא להשוות. 

אני גם כזאת לפעמים, עם חברה שלי. למה היא בחרה להתיישב לידה ולא לידי? למה היא עושה את העבודה איתה ולא איתי? 

וכל זה, כי אני מרגישה סוג ב'. ואז כשמגיעה סיטואציה כזאת זה מוכיח לי את מה שאני חושבת על עצמי - שאני לא שווה. הנה, עובדה שהיא בחרה לשבת לידה ולא לידי. זה דורך על הפצעים הפתוחים.

צריך לחזק את האמונה שלי בטוב שלי. להאמין בכל ליבי שאני שווה, ולא פחות מאף אחת אחרת! אני סוג א'. 

ואז כשיקרו סיטואציות מסוימות, הפצע לא יפתח. המקום הזה בנפש יהיה שלם עם עצמו בעז"ה, ולא יצטרך לקבל מאחרים את ההוכחה שאני שווה משהו.

לבעלי יש אחות שהוא ממש מעריץ

אבל משהו חשוב שתביני שזה ממש לא משיכה אליה... הוא רק אוהב אותה כמו אחות...

אני אישית מספרת לבעלי על הרבה פעמים שאומרים שאנחנו דומות, ואיך מתלהבים מזה...

הוא מבסוט ממש.

עם הזמן זה ממש דעך

היום כבר כמעט אין קשר ביניהם ברמה האישית, וגם אם כן, זה די עובר דרכי או איתי.

קחי תזמן ברוגע....

בדים וקישוטים לסוכה

שמיכות חורף וכריות מיותרות

מפות שלא בשימוש שוטף

אפשר לשים כלי פסח יותר קטנים.

בקיץ- שמיכות, פוכים, כריות רזרבה אפשר גם באופן כללי.
תמונות, זכרונות.

כל מיני דפים ודברים שהם זיכרונות מהעבר או חומרי לימוד, ונדמה לי שגם דברים של סוכות אחסנו שם.

אפשר גם כל מיני משחקים ופרסים שאת שומרת כמתנות לילדים, אולי גם ספרי לימוד של הילדים ששומרים לשנים הבאות.

חנוכיה

בדים של סוכות וקישוטים

אביזרים של פורים

שמיכות פוך כשהן לא בשימוש (יש לי אחת זוגית ו2 יחיד ובזמני טהרה ארוכים הן פשוט שוכבות שם)

כל המעילים הגדולים כשהם לא בשימוש (קיץ)

כלים של פסח

מכשיר של פנקייקס שאני לא משתמשת כמעט אף פעם

לא זוכרת כבר מה עוד אבל אין מקום מיותר

אשים שם את השוקולדים שלי

החבאתי כבר בכל מקום אפשרי בבית

ובן ה3 תמידדדד מוצא ואוכל לי הכל 🤣

אולי זה דווקא רעיון טוב לגמילה

אמא שלי הייתה מחביאה את השוקולדים במדפים הגבוהים - לא מפני הילדים, אלא מפניה🤭

יש שם:

-ציוד חגים(לא כלי פסח כי כן יכול ליפול לשם חמץ לפעמים. אבל כן- הבדים של הסוכה וקישוטים, חנוכיות ושאר ציוד חנוכה, ציוד של פורים, דגלים וכו')

כלי עבודה וציוד עבודה שלא בשימוש תדיר אלא פעם ב.. (יש לבעלי המון כלים וציוד מיוחד, ארגז שלם מוקדש בעיקר לזה)

היה לנו שם גם ציוד תינוקות שהוא לא בגדים, לאחסון ארוך..

בגדול בערך פעם בחודש צריך להוציא משהו מארגזי המצעים וזה הדברים שמתאימים שם מבחינתנו..

כי עשיתי שם סדר

יש שם מגבות חדשות שעוד לא הגיעו לידי שימוש ואין להן מקום אחר, נעליים חורפיות חדשות, מגפיים שנעלתי שנה שעברה והשנה פחות, תיקי טיולים, שמיכות

בארגז מצעים אחר יש באמת מצעים. ועוד שמיכות. 😅

נמאס לי הכובד ההזוי שהייתי צריכה להזיז כל פעם.

ואני ממש אוהבת שהרובוט יכול לזחול מתחת למיטה ולנקות כהוות נפשו

בקיצור, את כל מה שהיה בארגזי מצעים העפתי למחסן

ואני משנה לשנה לומדת יותר איך לקנות פחות,  לשמור פחות ולהעביר ליד 2 כמה שיותר...

נהיה לי אור בעיניים.....

אבל אענה לשאלתך- היו לי שם בגדים של הילדים בשקיות וואקום, שמיכות פוך, מצעים לא בשימוש, מגבות חדשות,

מתנות שלא בשימוש ואולי יום אחד יהיה להם ייעוד

אחותי שומרת שם את כלי הכסף שלה מחשש עינא בישא

אצלנו המיטות על גלגלים

משנה חיים ממש!

לפני שהם היו זה באמת היה סיוט

אצלנו אין אבל תכלס זה יותר שימושי ננעלים

ולא, לא זז. המיטות מעץ מלא, כבדות חבל על הזמן

אני מאמינה שכל דבר בא על חשבון משהו אחר.

אם האמא משקיעה בניקיון-זה בא על חשבון הזמן והסבלנות לילדים.

ובכללי למדתי בחיים לא להשוות את עצמי לאחרים. מחליטה מהם סדרי העדיפויות שלי ונוהגת על פיהם.

כמובן במקביל לחנך את הילדים לשמור על הסדר והניקיון (אבל שוב, בלי הגזמה)

כלים בכיור, כביסה לא מקופלת, בלאגן של משחקים

הכל בסדר, זה בית וחיים בו

או שרק בשכל אבל בפועל הבלאגן מעצבן?

אני קוראת אותך ומסכימה אבל בפועל מתחרפנת

ברור שיותר נעים כשהבית מסודר, אבל לא מספיק בשביל להקים אותי מהספה😅

בשעות הערב או הבוקר משתדלת שהבית יראה סביר- הדחת כלים, פינוי השיש, לפני שהולכים לישון לאסוף משחקים וספרים...

אבל הבית שלי ממש לא נראה מבריק ונוצץ, הזמן היחיד שהוא נראה מבריק זה בערב שבת, בשאר הזמן הוא נראה כמו בית שיש בו משפחה עם ילדים במגוון גילאים והאמא עסוקה בהרבה משימות בבית ובחוץ והן לא רק לתקתק את הבית.

אני ממש לגמרי בסדר עם זה, אבל באופי שלי אני לא מסודרת במיוחד ומעדיפה לבלות את שעות אחר הצהריים בקריאת סיפור, יצירה או משחק ולא בלסדר או לנקות

לא להשוות אף פעם זה סתם מפחית מהערך!

יתכן שהילדים הרבה מול המסך ופחות ממש במשחקים

ילדים מאד רגועים וממושמעים לסדר וניקיון ועוד...

זה בדם שלהן, אין אפשרות לקום מהשולחן בלי לפנות ולשטוף את הכלים..

גם אצל חמותי זה ככה, אין מציאות של כלים בכיור.

לא לכולם זה קשה להחזיק ככה את הבית, זה בא להם באופן טבעי, הילדים רגילים לבית מאורגן, לאכול מסודר וליד השולחן וזה גם גלגל שמזין את עצמו.

ומתרגלים שמפנים ומטאטאים את הרצפה - זה בהחלט יכול לקרות

בעיניי זה שינוי הרגלים

לא שאני שם לגמרי, כן? בתקופה האחרונה בכלל לא לצערי, אבל זה אפשרי.

לגבי האיך - כשהילדים סיימו לאכול צהריים,מה את עושה? לאיזה משו אחר את מתפנה?

ואז רגע אחד לנסות לנשום בכל זאת אני אחרי יום עבודה ונסיעות וגם אני בן אדם אס אם יהיה לי רגע אחד של ידיים פנויות וילדים לא בוכים או רבים אני כנראה אברח לחדר לנשום רגע של שקט.

או שאהיה עם הילדים בספה

זה לא שאף פעם לא אסדר ..פשוט אתזמן את זה למתי שנח לי ולא ככלל שחייב לקרות בזמן ספציפי

ולכן גם אצלי סביר שתמצאי בלכן  קבוע

בערב מסדרת כמה שיכולה ואס נופלת לספה..יחד עם התינוק על הידיים 

הרי לך התשובה איך את כך ואחרות אחרת

קצב החיים שלך שונה

אולי האמהות האחרות עובדות פחות? אולי הילדים יותר מווסתים? אולי הן לא רעבות ומניקות אחרי שהילדים אכלו? אולי השקט שלהן זה לסדר?

אגב, גמני אוהבת לסדר בערב. מתוך הרגל כי אני עובדת ומעדיפה שהילדים יישנו מוקדם ויהיה לי יותר שקט לסדר כי קשה לי לעצור את עצמי לכל התייחסות שלהם ולהמשיך אז רוב אחהצ פה סביר אבל לא מתוקתק. אני מחכה שיגדלו ובינתיים עובדת קשה על דילול חפצים בימים האחרונים כדי שיהיה פחות בלאגן

אפשר כך ואפשר אולי אחרת. כל אחת והקצב שלה ♥️

כמעט תמיד הבית מסודר ונקי (לא הכל אבל המראה הכללי)

אבל אין לנו ילדים קטנים

וגם כשהיה קטן

היה אחד

לא כמה

אנחנו פנויים לסדר ולנקות באופן שוטף 

ביום רגיל

וביום שסידרתי....

גם אחרי שאני מסדרת הבית לא מתוקתק

ובוודאי אם לא סידרנו....

אצלי גם בדיוק כמוך

רק סוף יום ( או יום למחרת)  עושה סדר

לא מסוגלת להיות סביב זה כל היום

תמיד הכניסה לבית תיהיה נקייה ומזמינה.

שריטה מבית אמא…

זמן הבלגן הוא בדרך כלל בארוחת ערב עד אחרי ההשכבות (כשעה)

שאז אני מיד אחרי האוכל מארגנת את הילדים לשינה והאזור של האוכל נשאר מלוכלך עד שאתפנה לנקות.

כך שאם מישהו יכנס אלי אחר הצהריים בהחלט יראה בית נקי. 

לדעתי אין דרך לנקות. (אפשר אולי להבהיר עם אקונומיקה אבל זה לא ממש מנקה. מניסיון).

את יכולה גם להפוך את המזרן אם אתם לא עושים את זה בשגרה.

וגם תנוח דעתך, מזרנים צוברים כתמים מהרבה דברים -זיעה, רוק, ילדים שהקיאו פשפשו וכו', אוכל שתיה גם יכול לקרות...

מעבר לזה שזה יסתיר את הכתמים הקיימים, זה גם יעזור שלא יתווספו חדשים..

וגם לדאוג למגבת בקרבת המיטה לזמני אישות.. (עדיף איזה 2 שמשמשות באופן קבוע רק לזה)

ואפשר להשתמש בו תמיד.

לא ממליצה להתחיל לנקות כי לוקח לזה הרבה זמן להתייבש.

וד"א, תהיי בטוחה שיש עוד מזרנים כאלו בעולם..... יכול להיות גם אצל ההורים.... אמרתי בעדינות....

ואיזה הורים טובים ומסורים יש לך

תהנו מלא

להפוך את המזרון?

ומומלץ ממש להשתמש במגני מזרון

שלי קבוע על המיטות ולפני שאני נותנת למישהו לישון שם אני פשוט מכבסת

יש מגיני מזרון שהם ממש נעימים ולא ניילוניים כאלו.

עכשיו דחוף לפתור את הבעיה תבדקי באמת אם הופכים את המזרונים אז זה כן בסדר.

ואם אתם מתכננים לקנות חדשים אז מההתחלה לשים מגיני מזרון לשמור עליהם.

לשפשף עם סמרטוט

ממליצה להוסיף מרכך והרבה כדי שלא ישאר ריח חזק של אקונומיקה 

או מכיני מזרן עם קליפסים כך שתבין שאין צורך להוציא..

ובכנות אין ממה להתבייש כתמים יכולים להיות מהמון סיבות וגם אם מזה, לא עשיתם משהו שצריך להתבייש בו

זה גם מונע את הכתמים

ועכשיו שיש כתמים לא יראו אותם

בלי קשר לאורחים, תמיד.

להפוך את המזרן - כנ"ל…

ומזרנים מקבלים כתמים מכל מיני סיבות, אני ישנתי בתור נערה על מזרן של מיטת היירייזר, גם היו כתמים, ולא מהסיבה שציינת כמובן 😉

את שלנו אי אפשר, לדוגמא.

בגלל שכבת נוחות ורכות שיש רק בצד אחד - הצד העליון (מזרונים של עמינח) 

באזור 18:15.

בד"כ פעם בשבוע אני עובדת עד מאוחר ואז הוא מגיע יותר מוקדם.

אם לא מסתדר לו אז מביאים בייביסיטר.

איפה הפער ביניכם?

משמרות 🙄

לא נוח

מה לא עובד אצליכם בעצם

אני יוצאת מוקדם וחוזרת סביבות 16:30

הוא מפזר בבוקר, אחרי זה יוצא לעבודה. חוזר לרוב לקראת 19:00.

יש לבעלי גמישות לעבוד מהבית כשיש צורך.

יש בבית מטפלת מהצהריים ועד שאני חוזרת הביתה.  

וחוזר מתישהו בין 6 ל7 וחצי, תלוי בעומס בעבודה, בממוצע חוזר ברבע ל7.

אני עובדת 7 שעות, יוצאת לפניו לעבודה ומסיימת לעבוד ב3 וחצי

אני שכירה ובעלי עצמאי

מגיעה לעבודה בין 8 ל9, תלוי אם אני מפזרת,צריכה לעבוד 8 שעות

לבעלי אין שעות אבל הוא אוסף כל הזמן. יכול לעבוד גם עד 11 בלילה וגם יותר מאוחר

בסטנדרט חוזר באזור שש וחצי חוץ מיום שממשיך לקניות

תכלס היה במילואים יותר זמן מהסטנדרט..

יום בשבוע בד"כ הוא אוסף ואני עושה יום ארוך וחוזרת לקראת שבע

לק"י

נראה לי שזו היתה משרה מלאה.

היה יוצא עם מישהו מהעבודה דרך כלל ב-7:00-7:30. ומסיים סביב ארבע (לא היו שעות קבועות ממש. תלוי בעבודה שהיתה להם).

וחוזר כל יום בשעה אחרת, כי הוא עבד בכל מיני מקומות שונים. לפעמים בתוך העיר ולפעמים שעה נסיעה.

זה לא רלוונטי כי בעלי לא עובד ומאד נוכח בבית

אבל אני רואה מקולגות וגברים בתפקידים שונים בעבודה

חלקם תפקידים מאד בכירים

שרובם מקפידים חלק מהימים להיות נוכחים בבית

לצאת חלק מהימים ב15

לקחת את הילדים/ להיות איתם

לגבי שעות יותר מאוחרות

בתפקידים רגילים ישארו עד 16-17

בתפקידים בכירים גם יותר

אני חושבת שהיום יש מספיק מודעות במקומות עבודה לצורך של הגבר להיות מעורב בבית

רוב הגברים שכן נשארים שעות ארוכות בעבודה כל ערב

זה לא נובע מאופי העבודה אלא מהרצון שלהם לא לנכוח בבית (שיכול להיות לגיטימי

גם לי היו תקופות שסדרתי לי עבודה בשעות הערב כדי לנכוח פחות

אי אפשר להנכיח אדם בכוח בבית)

כי אנחנו לא ככ "נורמליים"

בעלי ר"מ בישיבת הסדר.

נמצא בסדרי בוקר קבוע שזה עד 13:00.

ואז יש ימים שנמצא גפ בסדר צהריים וחוזר הביתה ב18:00 בערך, ויש ימים שדווקא בצהריים נמצא בבית אבל בערב יוצא.

אני יוצאת מאוחר וחוזרת בשעות לא נורמליות 🙃

חלק מהשבוע עובדת מהבית אז מסתדר עם החיים.

כשיש ילדים קטנים, עוד פחות יש סטנדרט כי זה תלוי גם מה אופי העבודה, אבל גם תלוי מתי הוא מגיע מהעבודה ואיזה חלופות יש.

לרוב דורשת 8.30-9 שעות בעבודה.

מפה זה תלוי מרחק, משרה היברידית, דרישות, אופציה להשלמת שעות בערב..

אז אני לא מבינה איפה הפערים בינכם ;)

כשבעלי עבד במשרד הוא לרוב היה יוצא ממש מוקדם בבוקר וחוזר בסביבות 18. אבל חלק מהשבוע עבד מהבית.

כיום הוא במשרה גלובלית עם מרחב תמרון, יש בזה חסרונות שלפעמים גם בזמן בית "מובהק" הוא נדרש לפרוש לעבודה.  

עד לא מזמן הוא עבד רחוק מהבית במשרה לא גמישה

היה יוצא איזור 6 בבוקר וחוזר בין 6 ל7 בערב אם לא היו עיכובים נוספים

לאחרונה הוא עבר תפקיד למשרה צמודה לבית ממש, מרחק של כדקה הליכה

הוא יוצא מהבית בשבע וחצי בבוקר וחוזר באיזור 17 ואבא פי מליון יותר נוכח ב"ה.

אבל אני לא חושבת שזה נורמלי והשני לא, בהכרח. זה קשוח אבל זה מציאותי גם כך...

אבל כשאבא שלי עבד במשרה מלאה הוא היה חוזר כל יום באיזור 18-19, כי הוא בחר להתחיל לעבוד ב10-11 בבוקר. חמי יוצא כל יום בשש בבוקר וחוזר ב22-23. בעיקרון משרה מלאה זה בדר"כ בין 8-9 שעות עבודה, ושעת החזרה נגזרת ממתי אתה מתחיל לעבוד וכמה זמן נסיעה יש הביתה

בעלי עובד במשרה מלאה

יוצא בשבע חוזר בחמש וחצי פלוס (9 שעות במשרד)

אבא מאוד מאוד נוכח.

בדר"כ פעם בשבוע עובד מהבית ואז מפזר ואוסף את הילדים ואני מתעכבת עד מאוחר בעבודה.

הוא מתחיל בשבע או שמונה בבוקר.

אני מפזרת ואוספת

משרה מלאה שלהם זה פחות מהמשק.

יש לו יום חופשי אחד.

ובשאר הימים מגיע בין 14:00 ל15:00 בצהריים.

יש ימים מעט מאוחר יותר.

רוב השבוע יכול להוציא את הילדים מהגן מלבד יומיים שבהם הוא עובד בעבודה נוספת.

ראשון שני הוא ממשיך לעבודה נוספת ואז זה אומר שאחרי העבודה הוא יוצא שוב ב16:00 עד 18:00

שלישי רביעי חמישי הוא חוזר מוקדם ואז הוא מחזיר את הילדים ואני נשארת בעבודה אם באלי.

השעות אצלי יותר גמישות ואני משלימה מהבית אם צריך.

לומד בבקרים

עובד מאחד וחצי שתיים בצהריים עד שבע שבע וחצי בערב

אבל מאוד מאוד גמיש בשעות

אני לוקחת בבקרים ומגיעה לעבודה בתקווה לפני 9:00 בע"ה.... לא תמיד מצליחה.

בעלי מסיים לעבוד ב 15:00 ואוסף את הילדים ואני מסיימת ב 16:30 (אם הגעתי ב 9:00) ואז נסיעה הביתה- תלוי בפקקים.

אבל לא אוהבת להגיע הביתה מאוחר, לא סידור מוצלח בכלל

הייתי רוצה יותר זמן עם הילדים בלי לחץ

או שאת הפיזור תעשו ביחד.. אגל לסיים מוקדם עם זה..

אבל מקבל לפי שעה.

הוא יוצא מהבית בערך ב - 6:40 (מתפלל בבית כנסת בעבודה), וחוזר בין 18:00 (במקרה הכי טוב, לעיתים די רחוקות) ל- 19:00 (בד"כ). יום בשבוע הוא יוצא מוקדם כדי להוציא את הבנות שלנו מהמסגרות.

אני מפזרת למסגרות כל בוקר (לעיתים מאוד מאוד רחוקות הוא מפזר ומגיע מאוחר יותר לעבודה) ואוספת מהמסגרות. בעיקרון אני עטבדת משרה מלאה, טבל לא מצליחה לעשות השעות שלי. ביום בעלי יוצא מוקדם אני נשארת להשלים שעות בעבודה, קניות, סידורים, וכו'.

מוגדר רשמית 110% משרה

משם את הגדול בגן ב7:30 ומייד יוצא לעבודה, חוזר בסביבות 18:30 כל זה ביום שגרתי, בתקופות עומס היו ימים שגם לצאת ב6:00 ולחזור ב22:00 אבל זה נדיר. ואם יש משהו נקודתי הוא יכול לצאת מוקדם אבל גם זה נדיר. 

לרוב הוא בעבודה 8:30-17:30 ובגלל פקקים ותחבצ זה שעה נסיעה לכל כיוון (בלי פקקים חצי שעה)

בעיניי זה לא נורמלי, גדלתי מאוד אחרת (אמא מורה ואבא עצמאי) . אבל זה מאוד נורמלי במציאות של ימינו, בטח במקצוע שלו, וחשוב לנו שהוא יהיה שמח ומסופק בעשיה שלו. זה גם מאפשר לי לעבוד פחות וזה האיזון שמצאנו שבינתיים מתאים לנו.

אציין שהוא מאוד פעיל ונוכח ב"ה כשהוא כן בבית, מגיע ישר לשעה הקריטית של ארוחת ערב, מקלחת, הרדמה ושותף מלא בה ולא מצפה "לנוח" אחרי יום עבודה.

אני גדלתי בבית שרשמית אבא שלי היה הרבה יותר בבית מבעלי.

הוא היה עצמאי ועבד מהבית.

והעבודה שלו לא כזה דרשה ממנו ברמה של שעות עבודה מטורפות.

ועדיין הוא בקושי היה נוכח. בעיקר בשבתות.

בעלי לעומת זאת כמו בעלך עובד משרה של 9 שעות ביום

ועדיין מאוד שותף ופעיל בגידול הילדים. מקלח, מרדים, מספר סיפורים ומה לא.

אבא שלי היה מאוד נוכח בבית, אני יחסית צעירה וההורים שלי יחסית צעירים. אז לא יודעת מה את מחשיבה הדור שלנו מה הדור הקודם.

בכל אופן, גם אם משהו מאוד מקובל ולגיטימי, עדיין זכותי להרגיש ולחשוב שזה לא נורמלי שוב, לא במובן שזה לא מקובל חברתית. אלא במובן שמבחינתי זה משוגע ואם היה אפשר כלכלית הייתי רוצה לגדל אחרת את ילדיי.

היום אין קצבאות, הכל מאד יקר, והתרבות נעשית נורמה. 

חוזר בשש שבע כל יום

ואני לוקחת ומחזירה את הילדים כל השבוע 

וחוזר בתשע/ עשר בלילה

שעה וחצי נסיעה לכל כיוון בתחב"צ אולי קצת יותר.

הוא יוצא מאוחר, 9:30 בערך, (מפזר את הילדים)

וחוזר ב19-20 בד''כ. לפעמים מאוחר יותר.

אני יוצאת בערך ב7:30 כשהוא חוזר מהתפילה וחוזרת ישר למעון ולשאר האיסופים לקראת 16

בעלי עצמאי…

אז ביום רגיל - מהבוקר עד 4

ואז מ6 עד 11 בלילה

אבל כשצריך הוא עובד רק בוקר/ערב או בכלל לא.

לגבי גברים אחרים במשפחה או מכרים, הרוב המוחלט עובד עד 5-6 בערב 

הייתי בטוחה שהרוב חוזרים בחמש-שש, ולא בשבע - שמונה.

מעניין

שנינו משרה מלאה

אני עובדת משמרות

בוקר 7 או 8 עד 15 או 15 וחצי

ערב 15 עד 22 או 14 עד 20

בעלי 7 עד 16 או 10 עד 19

כשאני עובדת 7- בעלי עובדת מ10 כדי לקחת את הילד לגן ואני אוספת

כשאני עובדת בוקר הוא עובד מה שזורם

כשאני עובדת ערב הוא עובד בוקר, אני לוקחת לגן והוא אוסף/אמא שלי (הגן 2 רחובות ממנה)/חמותי

ברמת העיקרון 96 אחוז מהזמן שנינו פה אחהצ, ימים בודדים בחודש שאחד פה והשני בעבודה אבל הכי מאוחר של בעלי זה 19 וחצי וזה חריג נחשב

אבל בעלי עושה פה הכל מהכל ברוך השם

הלופ הזה כבר שנתיים מאז שאני בעבודה הנוגחית וזה עובד לנו מצויין ברוך השם

בעלי לומד בכולל, חוזר להפסקת צהרים(ארוחת צהרים) ב13:40-15:00, ואז חוזר לזמן צהרים עד 18:00.

לוקח כמעט תמיד את הילד לגן בבוקר.

בצהרים - בימים שאני עובדת מהבית אני אוספת, כשאני במשרד - בייביסיטר.

מה שכן, כשאני עובדת מהבית, נחמד לאכול ארוחת צהרים ביחד. 

לקנות לה בקבוק עם שאקל ושתחבר אותו לוו תליה של התיק. 

זה היה סתם על הדרך

לא אמרו כלום

כן שוקלת במקום נוסף, בעדיפות בטיפת חלב ואם לא אז בקופת חולים.

הרופא שלנו אמר לי כמה פעמים, כל עוד הילד רגוע שמח מתפתח אפשר להיות רגועים. להציע לילד לאכול לבד מה שרוצה מתי שרוצה.

כמובן מה שאני כותבת זה בגדר ניסיון אישי עם ילד שהיה על גבול התת ולא מהווה חוות דעת רפואית בשום צורה 

הרגעת אותי קצת

אני על זה

היא פשוט עם דלקת ריאות

נחכה שתבריא ונראה אם עולה על הגל

התחילה יותר לזוז? ללכת? זה מאוד משפיע על המשקל

כמה זמן היא חולה? אם היא לא אכלה טוב כמה ימים כי לא הרגישה טוב זה גם משפיע ישירות... 

המון זמן הולכת עם להחזיק ולא מתקדמת

מנסה לעמוד לבד טיפה אבל נורא מפחדת

באמת היא לא אכלה טוב בימים האחרונים וגם הקיאה כמה פעמים

שקילה בזמן מחלה זה לא מדד.

תחכי שהיא תבריא ותתאושש, ואז תשקלי שוב.

הגיוני שבזמן מחלה היא ירדה במשקל.

ועדיף לשקול כל פעם במשקל קבוע, כי יכולים להיות הבדלים בין משקלים שונים.

בגיל הזה אמורה להיות עלייה במשקל, אבל בקצב נמוך יותר מבגיל יותר קטן.

תבקשי לשקול אותה בטיפת חלב או במרפאה ותבדקי באיזה אחוזון היא.

אני רוצה להרגיע אותך, שגם אם יש תקופות שעולים פחות במשקל, אם הילד מתפתח ורגוע, אין מה להילחץ.

אפשר לעקוב אחרי המשקל, ואם יש צורך לתגבר ארוחות, אבל לא בלחץ.