אני צריך תחיה
חורף שלם ששכבתי חשוף נתן אותותיו
גשם ורוח שחקו בי בערבוביא
יורה יורה היה שוחק עצמות נקבים נקבים
חלולים חלולים ורוח אימה היה שורף ומכה עצמות
הנגוסות מלהב טיפה דוקרת שפוכה בחמת אכזר
ומקפיא גוף ונפש נוקשים זה בזה בכאב שיני רועד
תועה בליל כפור נורא
אני זקוק לתחיה
מילות שבקעו מפי קפאו קודם המראה
הד התנפצות שלהן הולם קרעי עור התוף ללא רחם
הדי התנפצות.. קולות רעם על סלעי עמק וביצות רפאים
והם עטופי אהבה שפרחה מישותי הנדכאת
והם טרם פרצו מסכי ברזל ועננה שחורה של שמיים קודרים
(והם התנפצו. ואיך. ישמעוני שם למעלה)
אני משווע לתחיה
החזאים צופים בקרוב קיץ ושרב
עצמות שקפאו יתפוררו הדיק היטב על אדמת ציה ועייף
למרגלות שיבולי קמה צהובות וגללי בהמה עתיקים מאכל ראווה לעוף דורס ותאב.
בין אלה אני מביט מיואש, אני שואג, אני לוחש, אני מתחנן, אני תובע, אני מתהלך. אני צריך - -
אני לא צריך, רק שצווחה חלושה שנמלטת מסדקי שפתי הנפוחות תישמע
לאוזני אספני אוושות גוויעה של נשמות טובות שנשכחו
וזהו
אני כבר לא צריך יותר.
(שמעתם?)
