חמי וחמותי מאוד אוהבים לארח לשבתות ולא יודעים להגיד 'לא' למישהו שרוצה לבוא. אין להם הרבה מקום בבית, אז בד"כ אנחנו ועוד גיסה אחת לא מגיעים אם מגיעים עוד שני זוגות, כי זה ממש להצטופף ולא מתאים לנו.
תכף יש אירוע משפחתי וכלת הארוע (אחות של בעלי) ממש ביקשה שתהיה שבת משפחתית. בתאריך המתוכנן לשבת הזו אני אהיה קצת יותר מחודש אחרי לידה.
חמי מצא דירה שיכולים לישון בה חלק מהזוגות, ככה שהבעיה הזו די נפתרה (זה עדיין לא אידיאלי כי זה אומר שהילדים איתנו בחדר, אבל נתמודד), אבל הם מתעקשים שנאכל אצלם בבית. טכנית אפשר להכניס את כולם, אבל זה צפוף ממש ואומר שאין מקום לזוז, אין לי איפה להניק (אני אצטרך ללכת לחדר בקומה השנייה) וגם אין מקום לעגלה בסלון, ככה שהפיצית תצטרך להיות רוב הזמן בחדר אחר (חדר משחקים של כל הילדים או חדר שינה של גיסי וגיסתי).
עכשיו גם ככה יש המון אמוציות סביב השבת שיושבות על המון משקעי ילדות ואחיות שלא הכי מסתדרות ביניהן. בעלי החמוד החליט שהוא מנסה לגשר בין כולן (אמא שלו ושתי אחיות) והבהיר גם שלא בטוח שאנחנו נבוא, כי אני לא הרבה אחרי לידה. אבל אני לא מצליחה לשחרר ולהגיד שלא נבוא.
אני יודעת שזה יבאס בטירוף את כלת האירוע (שקשורה לבעלי במיוחד) ואת ההורים שלו. אני יודעת שהם לא מצליחים להבין את הסיטואציה (מהתנהלות שלהם סביב לידות בכללי). ואני גם יודעת שזה ידרוש ממני כוחות שכרגע אין לי. אני אחת שקשה לה עם עומס ורעש (גירוי תחושתי מוגבר), אני צריכה לנוח ולהניק בשקט, קשה לי לשחרר את הילדים שלי לאחריות של אחרים (בעלי ייקח עליהם אחריות, אבל המשפחה שלו לא קלטה שהוא התחתן ולא מפסיקים לבקש ממנו לעשות דברים וזה בא על חשבוננו) ואני שונאת להיות אצלם כשאנחנו אסורים (שאיכשהו זה קורה כמעט כל פעם שאני לא בהריון), במיוחד כשצפוף ממש.
ניסינו לשכנע את חמי וחמותי שנאכל באולם, אבל בינתיים זה לא עבד. בעלי הציע שנגיד שאם אוכלים אצלם אנחנו לא באים, אבל אני מרגישה שזה לא מתאים להציב להם תנאים ואין לי מושג מה לעשות. (הצענו גם לחגוג לה ביום משפחתי במקום שבת וזה לא עבר)
הלוואי ותצליחו לעזור לי לסדר את המחשבות ולהגיע לפתרון או החלטה.
