אם הייתן רוצות להתפתח מבחינה אישית, רוחנית,
הייתן מרגישות איזשהו חשש שמא זה יאיים או ייצור אי נעימות בזוגיות?
ולמקרה האישי שלי-בעלי איש מדהים.מאד רוחני ומחובר אבל פחות בענין של הלכה.
הוא תרם לי המון מבחינת חיבור שלי לקב"ה, אמונה, בטחון בה' ועוד
אבל, אני מרגישה שיש איזה זלזול מסוים בהלכה, הוא לא לומד ולא תמיד יודע
וזה יכול ומביא למצבים של ממש מכשול הלכתי
בהלכות שבת, בשר וחלב, כשרות המטבח ועוד. דברים חמורים...
כמובן הכל בחוסר ידיעה.
אולי בגלל שגדלתי באוירה אחרת (מאד הלכתית וטכנית, אבא שלי מורה הוראה בראש מאד פרקטי ומעשי ודקדקן) התלהבתי מאד מהחיבור האמוני שלו,
מההשקפה התורנית, וזה קידם אותי מאד
אבל זה מטריד אותי. מרגישה שאני גם אדם בוגר וצריך לקחת אחריות
חשבתי להתחיל ללמוד הלכות שבת, בשר בחלב- מה ששימושי לי. לפחות שתהיה לי ידיעה בעצמי.
הוא לא רוצה ללמוד איתי, הוא אומר מפורש שקשה לו ללמוד הלכה, לא מתחבר
(לומד הרבה גמרא והשקפה)
ואני תוהה אם זה ייצור איזשהו חוסר איזון, חוסר כבוד כלפיו
גם מבחינה זוגית גם מול הילדים (הם עוד קטנים)
הוא האיש הכי מפרגן בעולם, מעודד אותי לעשות מה שטוב לי
אין לו אגו בשקל- יש לי ידיים טובות וחוש טכני הרבה יותר ממנו וזה בכלל לא מזיז לו,
הוא אומר לילדים- אמא שלנו קודחת הכי מדויק (אני תולה דברים בבית ועושה תיקונים קטנים)
מעריץ שלי שאני פותחת סתימות...
אבל עדיין בסופו של דבר רוחניות זה עיקר הבית וזה כן נוכח בקשר שלנו ובזוגיות שאני באה לקבל ממנו ולהיות מושפעת
פשוט ברובד ההלכתי זה לא המקום שלו כל כך (וכן, לא אתעלם שזה עבודה אישית שאני צריכה לעשות לא להסתכל עליו שלילי על זה.
באיך שגדלתי זה ממש קשה לי שלא יוריד לי ממנו הענין הזה.)
אשמח לחכמת ההמונות המדהימות פה