אני חושבת שההרגשה שלי מאוד דומה לשלך, הפער בין איך שאת נראית כלפי חוץ למה שאת באמת...

מבינה אותך לגמרי!

אבל זה גם משו

יותר ההרגשה של החסר הזה בלב, אם החוסר שלימות עם עצמי

אפילו שאני יודעת מה אני רוצה מעצמי בערך, אני לא שלימה עם מה שאני עושה

עם איך שאני מתנהגת 

זה פשוט חור כזה בלב של גם חוסר פיזי וגם הבלאגן של עצמי עם כל הרגשות שיש לי עכשיו

מקווה שזה מובן..

את מתארת את זה במדויק

אולי את צריכה להוריד את המסיכה או לעבור ללמוד במקום אחר.

ואולי אני לא מצליחה או שאין לי אפשרות כל כך לעבור, ואתה יודע את זה

את לא יכולה פשוט להתנהג איך שאת באמת?

לא.

זה סוג שלא מאפשרים, נגיד הבית ספר שלי..

איני לא יעבור עכשיו בית ספר בכיתה י', זה מפגר וגם לא כזה חכם...

ואני לא יכולה ללכת נגד רוב הכללים שלו

מה כבר יקרה אם תלכי נגד רוב הכללים של בית הספר? יעיפו אותך?

לא, בגלל זה אני לא רוצה.

הם פשוט ינסו לשנות אותי ולוידעת מה..

ואין לי כח לזה..

עדיף כבר לגמור את הבי"ס ולגמור עם זה

אבל זה קשה לחכות

את יודעת שזה יהיה לך מאוד קשה להיות במצב כזה עוד שנתיים וחצי.

איך הם יכולים לשנות אותך אם את לא רוצה?

נכון, אבל..

הם לא יכולים, הם פשוט יחפרו ויתייחסו אליי כאילו אני איזה עוף מוזר, וזאת לא ההרגשה שאני רוצה שהם יתנו לי...

הם נותנים כבר הרגשה שמספיקה לי, לא צריכה עוד..

את לא יכולה לעשות דברים שיגרמו לזה שיעיפו אותך?

רק אם אני יתחתן או הסתובב עם חבר שלי מול הפרצוף שלהם.

רק שאין לי עם מי להתחתן או חבר להסתובב איתו

גם אם תבואי עם לבוש לא צנוע בכלל או דברים כאלה?

אני לא ילך לא צנוע מעצמי...

הם לא מעיפים על דברים כאלה. אמרתי לה שיש לי ווצאפ בתקווה שהיא תעיף אותי וזה לא קרה.

רק הביאה רבנים שידברו ל זה

אין איזה משהו שאת כן יכולה לעשות?

עד שאני לא יעשה משו פורץ כל גבול אני לא יעוף מפה...

ואין לי אחד כזה, הם על כל דבר שאני עושה נותנים עונש או מדברים איתי ולא מעיפים, אפילו לא להשהיה..

מה הם יעשו?

גם ההורים שלי יצטרפו לחפירות..

ואין להם גם בעיה לבוא אליי לבית, יש לי פה 2 מורות שהם שכנות, עוד 3 מורות ברחוב, המנהלת רחוב לייד.. אני מוקפת

את נשמעת ממש מסכנה.

בלי נדר אני אתפלל עלייך (כבר התפללתי, אז עוד)

אבל אני לא אוהבת הגדיר את עצמי כמסכנה...

משתדלת לא להרגיש ככה, מנסה לעשות לבית ספר, בית ספר..

תודה (תודה)

נ.ב. התפללתי עליך עוד פעמיים.

אני מקווה שזה יעזור לך.

תודה ענקית!!! עוזר ממש.

מתיר עגונות.

בוודאי שהתופעה קיימת והיא לא נדירה, אבל אני לא חושב שהיא נפוצה מאוד. 

זה אולי עדיין קיים אבל פחות ופחות.

השאלה איפה הקושי מתבטא אצלך בדיוק ואיך אתה מתמודד איתו?

האם זה מקדם אותך או מרחיק אותך?

איך זה מסתדר עם הסביבה?

אם הוא קיים,

אולי הגיע הזמן שלך להשתחרר ממה שלימדו אותך ולברר את האמת באמת.

אתה חופשי.

יש לו אתר ומלא שיעורים.

וגישה שאולי תיישב את דעתך .

נותן מורכבות לאלוהים ולמציאות

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.