אם יש לכם באזור משהו של לייף סנטר, זה הכי מומלץ, לדעתי.

אשמח לקצת פירוט + אם את ממליצה מנסיון אישי?

בגדול זו גישה שנותנת מקום ולגיטימציה. לא שוללת את מה שהילד מרגיש, לא שוללת את מה שההורים מרגישים, לא מעמתת בין זה לזה אלא חותרת להבנה הדדית. זה יוצא דופן כי במציאות שסביבי אני רואה הרבה שמציגים את זה כך שאו שההורים ישלטו בילדים, או שהילדים ישלטו בהורים. והתפיסה הזאת ממש לא מוצלחת בעיניי, ולא הכרחית. אפשר לחתור לשיתוף פעולה ממקום של אהבה וכבוד, זו לא אשליה אוטופית... ואני גם רואה הרבה גישות חינוכיות שמתמקדות רק במישור של ההתמודדות עם הילד, ומתעלמות ממה שההורה חווה באותו זמן, ובעיניי זה פספוס עצום, כי איך שההורה מרגיש משפיע מאוד לעומק על איך שהוא מגיב, יותר מכל אמונה שכלית שיש לו.

מצרפת מאמר לדוגמה, שתתרשם מהכיוון: הבלון  שהתפוצץ/ שושנה הימן - Life Center

כשכתבתי על בעיות עם גישות חינוכיות אחרות לא התכוונתי ספציפית לשפר ולאדלר. עם אלה יש לי בעיות אחרות...

מעיון באתר אהבתי את האפשרות לקנות קורסים מקוונים, פחות אהבתי את זה שזה באנגלית ורק עם כתוביות בעברית...

מאמין שיש משהו בשפה ובמנטליות שלך בדברים שמוגשים אליך בקורסים כאלה...

לגבי הגישה של לייף - את צודקת שהצרכים מקבלים אצל מקום חשוב מאוד, אבל חשוב לי לחדד - לא רק הצרכים של הילד, גם הצרכים של ההורים! (וכמובן של האחים, החברים, כל מי שבא איתו במגע.) באופן כללי מחנכים ילד באווירה של קשב לבני אדם, לצרכים שלהם, והתחשבות בהם.

באדלר זה היה לי חסר מאוד, קיבלתי רושם כאילו להורים אין צרכים ואין רגשות, הם נעלים מעל הדברים הקטנוניים האלה, הם מייצגים את הסדר הטוב, וצריכים רק הסבר שכלי, איך לנהל באופן הוגן ומכובד. וגם בשדר של ההורים מול הילד, אין 'אני' - יש 'מה שצריך', 'מה שנכון'.

אבל אני חייבת לציין שנראה לי שהתיווך שאת קיבלת את אדלר נשמע הרבה יותר מאוזן ומוצלח מזה שאני קיבלתי.

קודם כל ממש מעריך את תשובתך הארוכה והמפורטת, לא מובן מאליו כלל, תודה!

שנית, ניכר שעשית כברת דרך בלהבין את הגישות ולפתח לעצמך את מה שהכי מתאים לך?

כלומר, אשמח מאוד להתייעץ איתך כדי להבין יותר, כשבעצם, אם אני מבין נכון, אין פה נכון יותר ונכון פחות, אלא מה נכון יותר לי ומה פחות?

אנחנו גרים בשומרון וכאן המקסימום שיכול לקרות דבר כזה זה אם מישהו מגיע אלינו בטעות..

אני מאוד כזה של ללמוד הכל ולבחור את הטוב ביותר, אבל, בעולם כ"כ לחוץ עם רצון להצלחה כמה שיותר מיידית (הקשיים של הילדים לא מחכים לאף אחד!) אני מרגיש שהייתי מעדיף לברר היטב לאן אני נכנס לפני שאני לוקח שיטה כזו או אחרת.

ההודעה האחרונה האמת דיי התחברה לי לדברים אחרים ששמעתי, אבל עדיין, באמת יש טוב בכל אחת מהשיטות. בקיצור, בעיה על בעיה 

יש לה הרבה נסיון

קורסים אינטרנטיים זולים יחסית שמלווים בקשר אישי איתה 

את יכולה להמליץ עליה מנסיון?

אם יש שם דברים נכונים לנו מצד שיטת החינוך , לא ממש משנה לנו הפלטפורמה והאיש שמעביר אותה.

הרב יחיאל יעקובזון, הוא חרדי, יש לו המון נסיון בחינוך. 

יכול להיות שהדוגמאות שלו ואורח החיים שהוא מתאר לא תואם את שלכם אבל העקרונות החינוכיים שלו עומדים בפני עצמם ונכונים לדעתי לכל הורה בכל סגנון ובכל תקופה.

שווה לנסות

אפשר פשוט להוריד את השיעורים שלו מהרשת, יש ביוטיוב ויש באתר של "קול הלשון"

יש שיעורים לצפיה ויש רק לשמיעה - mp3.

לנו השיעורים האלה נתנו המון!! הינו שומעים את השיעורים ביחד.

עזר לנו לשנות את כל המבט, במיוחד עם אחד הילדים שלנו שהיה מאתגר בטירוף ומאז שהתחלנו לשמוע את השיעורים ולסגל את הגישה הנכונה ממש הצלחנו לעלות איתו על דרך המלך ב"ה. 

וגם ממש ממליצה.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....