תמיד אני מזכירה שאני פה לכל החברות שלי, ואני בטוחה שאם חלקן יעשו חושבים עם הבעל שלהן אז הן יכולות למצוא אחד,אחד שיכול להתאים לי. לא ביקשתי יותר.
שפשוט כל חברה תחשוב עם הבעל ותראה, וכלום.
ואני אני תמיד דואגת לכולם בכל דבר, אבל לי אף פעם לא דואגים.
מאוכזבת, מבואסת. כי זה פשוט קשה,קשה להיות לבד.
קשה לראות את כול הסביבה שלי עם בעל/ארוס/חבר רציני ואותי,אותי בלי כלום.
וזה תמיד היה ככה, וכנראה יהיה ככה..
(אגיד שאני כן שולחת הודעות ומתקשרת לשדכנים,אבל גם להם אין מה להציע..)




שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 