את הלכת,
אני נשארת,
כי בעצם אנחנו יודעות,
שאני זאת שנשברת.
כואב לשתינו.
את הכרת אותה.
אני לא, אך
מנסה לזעוק את זעקתה.
הייאוש מחליש,
העיניים אדומות.
ומנחם אין איש,
בשמים אדוות כתומות.
הדם כבר נשפך שם,
והיא מסתכלת מלמעלה.
"קומי אורי", מחייכת
תמשיכו הלאה.
נשבעתי ואקיימה.