אז אזרתי אומץ ונכנסת למיזם חדש שנשמע רציני וגם דיי דיסקרטי ומכבד. ממלאת פרטים, חושבת, כותבת..
מגיעה לעמוד האחרון ובין רגע הכל יורד לטמיון.
למה? תמונה.
אה, ואם אפשר תמונה של כל הגוף גם, אבל לא חייב..
תודה רבה על ההתחשבות.
נושמת עמוק. יאללה זרמי משהו בי לוחש.. ככה כולם היום, בגדיל..
מתחילה לשוטט באלבומים במחשב ובפלאפון וקשה לי. אני מחפשת תמונה שלי, ויש תמונות יפות, ותודה לא-ל אני מרגישה טוב עם איך שאני נראית. אבל בפנים צובט וקשה כלכך. כי זה לא אני. כלכך לא אני. הדמעות יוצאות לי מעומק הלב.
ובין כל הדמעות נושאת עיניים ופונה לה'- למה? זה מה שאתה רוצה מבנות ישראל? שיתחילו לשווק את עצמן? זה מה שאני צריכה לעשות בשביל להתחתן?
ב"ה אני בחורה תורנית שפשוט רחוקה מאוד מלייחצן את עצמה. אני יודעת שיופי ומציאת חן זה חשוב, אבל לא רוצה להתחיל לשלוח תמונות לכל עבר. נוגד את האופי שלי ואת מה שאני מאמינה בו.
מצד שני בוער בי הרצון להשתדל יותר.. וזה קשה ומכביד עליי שזה נהיה כלכך לגיטימי היום לשלוח תמונה.
ואתם בחורים יקרים, אני לא מאשימה. לרובנו חשובה חיצוניות ( כן, גם לי) אנחנו דור כזה. אבל רק רוצה להבין, לא איכפת לכם שלפני שתגיעו לאחת שלכם התמונה שלה תסתובב אצל כמה בחורים שהציעו לה? שמן הסתם בחנו אותה מכף רגל ועד ראש? מרגיש לי רע כל העסק הזה. ועצוב לי שזה משהו ברור מאליו עכשיו.. חוסר כבוד ופרטיות.
אולי אני עושה מזה עניין גדול.. כבר לא יודעת.. רק הרגשתי צורך לפרוק את שעל ליבי.
שיהיה שבוע מבורך
ונזכה לזכור תמיד שיופי אמיתי זה הרמוניה בין חיצוניות לפנימיות.