את יכולה לשאול אותו איך הוא מרגיש עם זה ומה הוא היה רוצה שיהיה.

רצוי לא "להפיל" עליו אשמה. אני מניח שגם עבורו זו לא התמודדות קלה.

נסי להציע את עצמך ולשאול כיצד את היית יכולה לעזור לו.

ייתכן שזה נושא מעט רגיש עבורו. אבל לא נורא.

בסופו של דבר התמיכה והאהבה שלך גם בתחומים אלו, לעיתים יכולה לסייע לו בהתמודדות יותר מכל דיאטה כזו או אחרת...

בהצלחה רבה!

מותר גם לומר בצורה יפה שזה מפריע לך, בתנאי שזה לא סוף פסוק ("מפריע לי שאתה שמן. וזהו!").

את יכולה לשתף, אבל רצוי שיהיה לזה המשך שמקבל אופי של שיחה.

את יכולה להמשיך ולהסביר למה זה מפריע לך.

מבחינתך השיתוף הוא פתיח לשיחה פורה ביניכם אודות התחושות שלך.

ככה הוא ירגיש שאת לא האבא שעושה "נו נו נו" עם האצבע, אלא אשה אוהבת שמשתפת את בעלה האהוב בתחושותיה.

אלא לפתוח איתו את הנושא

להדגיש כמה את אוהבת אותו והכל אבל גם את רק בנאדם וזה לא נעים לך שהוא השמין

תציעי שתעשו ביחד הליכות, שתתחילו לאכול יותר בריא

אם את מדברת ממקום אוהב ולא מאשים סביר שככה הוא גם יקבל את זה

בעיני זה חלק מבניה זוגית

את בטוחה שזה נושא רגיש גם בשבילו או שאולי הוא פשוט לא מודע לכך שזה יכול להפריע לך כי תמיד אמרת שזה לא מפריע לך?

ושוב אני מדגישה - יש לך טעות בכותרת - שאלת איך מעירים בלי לפגוע - התשובה היא שלא מעירים! נקודה. 

מדברים, משוחחים, את מדברת על מה שאת מרגישה, את משתפת אותו בקושי שלך עם זה, את לא מעירה לו

אני בטוחה שגם לך.

אני בטוחה שאוכל לעזור לך. תגיד במה. אבל האחריות נשארת שלו.

ותחמיאי על כל דבר חיובי שבכיוון

עידוד עוזר המון

וזכותה להתגרש ממנו

מה זה השטויות האלה

נכון ש"זכותו " להשמין

ו"יש יותר מה לאהוב..."

ואולי עליה לעשות עבודה עצמית ולהצליח להתמודד עם זה,

ומצד שני "זכותה" להתרחק אם זה לא מוצא חן בעיניה.

גם זכותה של נערה חיננית ודקיקה להשמין ולהפוך לדובה דבה.

אבל אנחנו לא מתמקדים ב"זכות" או לא "זכות"

אלא בתקשורת בונה זוגיות טובה.

גברים מבינים ומגיבים לדיבור ענייני ולמעשים.

הראי לו שאת נדחית ממצבים לא נעימים. אל תעסקי בריצויו אם אינך חושבת שזה מתאים. היי מחוברת היטב לעצמך.

הרבה פעמים גברים שואלים: "אז למה לא אמרת לי?", "אם היית אומרת, הייתי יודע ועושה משהו..."

צאי איתו למקום שקט בטבע, היכן שאין אנשים ודברי אתו על מעלותיו וכמה שאת מעריכה אותו. אח"כ שאלי אותו אם שם לב שאת פחות שמחה/ פעילה/ יוזמת וכדומה. אם כן, הסבירי לו למה זה קורה ומה לדעתך יחזיר לך את השמחה ואת החיוניות. 

דיבור חיובי מתקבל פחות כביקורת והוא פחות מאיים.

כדאי שתעשו לכם מנהג לשחנ"ש כל יום, לעולם לא ללכת לישון עם "דברים בבטן".

הצלחה רבה, בריאות ושמחה!

כאשר אנחנו משתפים גם בדברים הקטנים שמפריעים / שקשה לנו איתם ולא רק "פוציניו - מוציניו", אז זה מעיד על קרבה אמיתית.

לפעמים לתת לו יותר אהבה וחום זה יעזור כי אז הוא לא יחפש את זה באוכל

הייתי נעלבת מאוד. לגבי ריח רע- זה משהו אחר 

מבינה שזה מפריע לו, זה מפריע גם לי

הכל תלוי איך אומרים את זה

בעלי לא אומר את זה בצורה של הערה או האשמה אלא יותר בסגנון של מה אני יכול לעשות בשביל לעזור לך לחזור לעצמך - אני אקנה לך מה שתרצי, יחתוך לך ירקות כשאת עיפה, נצא ביחד להליכות.

הוא נושא איתי בעול וזה נהפך למשהו שמקרב אותנו וכיף לנו.

נשואים כשנה ב"ה וטוב מאוד ב"ה.

אבל .. יש נקודה אחת שהיא די חשובה שמפריעה לי...

מאז החתונה קרה משהו לאשתי היקרה.

כשהתחתנו היא אהבה אותי מאוד כפי שאני. מעולם לא חשבתי שהיא תסתכל על חיצוניות או שהיא תהיה ביקורתית ביחס להרגלים שלי.

אבל לאחרונה... אהההמ..

היא, הצדיקה, לא אומרת כלום. אבל אפשר להרגיש... פתאום היא מתחילה להסתכל בעין עקומה על איך אני מתאמץ לרכוס את החגורה...

וכשאני ממלא להנאתי את הצלחת בצ'יפס אני מרגיש שהיא מתאפקת מלמתוח ביקורת..

וכשאני לוקח מהשניצל המצוין שלה מנה שניה ושלישית - במקום שהיא תהיה מוחמאת, אז זה כאילו צורם לה..

אני לא יכול אפילו לחשוב שאהבתנו תדעך בגלל שאני, כמו שאומרים, קצת "מלא". מה, זו מיטל שלי?? (שם בדוי כמובן. אוי ואבוי אם היא תיכנס ותבין שאני מדבר עליה!!) זו שרוממות האידיאלים בגרונה, שביחד חלמנו על בית נפלא וילדים חמודים, היא פתאום מפריע לה כמה קילוגרמים מיותרים שלי?

מה אני אעשה, אף פעם לא הייתי "בקטע" של אוכל בריא, נבטים, עוגיות אורגניות וכאלה... אני גבר ממוצע. תן לי סטייק וצ'יפס, וצלחת שלישית של תפוחי אדמה אפויים - ואני נהנה בסבבה. אם היא היתה דורשת ממני להתחיל לאכול אפונה וקישואים - לא יודע מה הייתי עושה. נראה לי שהייתי אוכל את זה בשבילה. לפחות מנסה לכמה זמן. היא אהבת חיי! אבל האמת נחנק מזה...

אולי יש לכם כיוון איך להעביר לה את המסר, שפשוט תקבל אותי כמו שאני! שמן ושמח... שלא תטכס כל הזמן עיצה איך למנוע ממני את זה..

של הצד השני

ושהבסיס לשיחה יהיה מהמקום הזה זה יפה

אם זה בשביל להגיד - ככה אני, קבלי אותי כמו שאני - אז לא. אני מסכימה עם התגובה של "די שרוט" למטה

בכלל לא ניו אייג' אלא דווקא אולד אייג'. ישן ישן אבל נכון תמיד.

בני זוג לא צריכים לשנות זה את זה. נקודה!! סוף פסוק! סימן קריאה!ובוודאי שזה היה ברור לדורות הקודמים. דווקא בדורנו המודרני שהציפיות מבן הזוג הן ללא-פחות-ממושלם אז כשמשהו איננו מושלם אנחנו לפחות מתנחמים בכך שעוד מעט נעשה איזה משהו וזה כבר ישתנה...

אז זהו שלא! 

אתה מתחתן עם מישהי כמו שהיא ואת מתחתנת עם מישהו כמו שהוא. צאו מנקודת הנחה שזה כך על מנת להישאר - ועד להודעה חדשה!

הדבר חשוב להיאמר תמיד ובטח ובטח בפורום החשוב "נשואים טריים".

ענייני בריאות ודאגה הדדית הם בוודאי חשובים וכן נושא לדיון זוגי. 

אבל לא בכיוון של לשנות מישהו אלא בכיוון של לשנות את עצמי!!

(ואגב להבנתי הפותחת לא היתה מודאגת כל כך מבריאות וסוכר ובעיות לב, אלא מהמראה וממה שנתפס בעיניה כהזנחה עצמית).

יש עוד גוונים באמצע

לא מתחתנים על מנת לשנות את השני. נכון מאד.

לפעמים יש דברים אצל השני שמציקים ומפריעים - לפעמים הפתרון יהיה ללמוד לקבל את זה ולפעמים הפתרון יהיה לבקש מהשני לשנות את זה - זה לא שחור ולבן אלא שיקול דעת בהתאם למכלול הפרטים בכל סיטואציה

מאד חשוב ללמוד לדבר על דברים בפתיחות, ממקום מקבל ומכבד ולא ממקום מאשים או מזלזל

והוא כבר עכשיו מתחיל להשמין?! הוא לא בהריון ולא אחרי לידה

היא הכירה אותו רזה ונמשכה אליו כך. אם היא היתה אומרת שהם נשואים 10 שנים,מילא. החיים ,הלחץ והילדים והגיל קצת מכל דבר עושים את שלהם. אבל שנה? היא מודאגת לאיזה מימדים יגיע

אני רעב, אני משמין בקלות ואז באמת אין מקום לבקר אותו, אבל הוא אומר : תני להתחיל לזלול ולא נורא אם אכפיל את עצמי וזה אכן מרתיע

במיוחד ריח מהפה

וגם השמנה, לפעמים זה כתוצאה מבעיה בריאותית סמויה/חסר בוויטמינים/קנדידה וכדו'

יש הרבה נשים שגם אחרי כמה וכמה לידות, נשארות רזות. הבטן נשארת שטוחה. ולא תחלמי שיש להם כבר כמה וכמה אוצרות.

לא שאני באה להתנשאות, או לשלול,

חבל פשוט על האמת שהיא נעדרת. מכירה כמה וכמה כאלו.

ויכול להיות שהיא תשאר רזה ויפה.

מה שכן, אם הבעל משמין יותר מדי, אפשר לנסות לשחרר אותו ולא לכבול.

אם זה מציק באמת לאיכות חיים. בסוף כדי לחיות יחד בטוב, הוא יצטרך לחשוב מעצמו על דיאטה או ניתוח.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע